ראיון עם עודד קטש
(צילום: אריק מרמור)
עונת 2007/8. עודד קטש, אז רק בן 32, מקבל את התפקיד היוקרתי והמלחיץ ביותר בספורט הישראלי: מאמן מכבי ת"א בכדורסל. במועדון הצהוב החליטו אז לשים את הקלפים על מי שכיכב אצלם כשחקן בתקווה שיביא את הקסם לקווים, וגם האוהדים היו נלהבים מהקאמבק של הכוכב להיכל. זו הייתה סגירת מעגל מרגשת, סיפור מהאגדות, אלא שלא לקח יותר מדי זמן עד שהאידיליה הזאת התפוצצה לשני הצדדים בפרצוף.
שישה הפסדים, שלושה בליגה ושלושה ביורוליג, הספיקו להנהלת מכבי כדי לזמן את קטש לפגישה דחופה במטרה לראות איך ממשיכים מכאן, אבל המאמן המותש הקדים והודיע בעצמו על התפטרות - חמישה חודשים בלבד לאחר שחתם על חוזה לשלוש שנים. היום, 15 שנים אחרי, כשהוא בוגר יותר, בשל יותר ומנוסה יותר, שוב נפתחה עבורו הדלת הזאת. הפעם הוא מקווה שהמסע יהיה ארוך יותר ובעיקר מוצלח יותר.
ארבעה ימים לפני שהעונה האירופית יוצאת לדרך עם משחק ביתי מול ז'לגיריס קובנה, קטש מדבר בראיון ל"ידיעות אחרונות" ו-ynet על החששות, הציפיות והאתגרים לקראת אחת העונות המשמעותיות בקריירה שלו על הקווים, נותן את הגרסה שלו לעימות הסוער עם איגוד הכדורסל ומספר איך הרגיש כשראה מהצד את הנבחרת שאיתה עבר דרך ארוכה קורסת באליפות אירופה.
"פעם הייתי ריכוזי יותר"
"הרבה דברים השתנו במכבי ת"א מאז הקדנציה הקודמת שלי", פותח קטש. "קשה לי להשוות כי באיזשהו מקום הדחקתי את מה שהיה בתקופה ההיא. זאת הייתה פשוט סיטואציה שלא אני ולא הקבוצה במבנה הקודם שלה היינו מוכנים אליה, לכן זה לא עבד".
"לורנזו בראון עבר תהליך באירופה והוא הופך לאחד הרכזים המובילים ביורוליג. אנחנו בהחלט מצפים שיביא למכבי את הדברים שעשה בנבחרת ספרד"
לא חששת לחזור?
"חששות זה משהו שכמאמן אתה חי איתו. חששתי כשעזבתי את הפועל ירושלים, כשהגעתי לפנאתינייקוס וגם כשקיבלתי את נבחרת ישראל. ואם אני חוזר אחורה לימים שלי כשחקן, אז היו לי חששות לפני כל משחק. זה שם וזה נמצא, מי שרוצה לעסוק בתחום הזה צריך לדעת להתמודד עם פחדים. אני חייב להודות שאני אפילו קצת אוהב את התחושה הזאת".
במה אתה שונה מהקדנציה הראשונה?
"עברתי תהליך טבעי. אני חד־משמעית יודע להיות יותר מערכתי וגם להשתמש בצוות שיש לי הרבה יותר מאשר פעם. אז הייתי יותר ריכוזי, עושה כמעט הכל לבד, שגם לזה יש יתרונות. השנים הראשונות הן הרומנטיות והאופטימיות יותר, יש לאנשים נטייה לזכור את החוויות הרעות והקשות. המלחמה שלנו בתור מאמנים היא להישאר אופטימיים ושמחים. די ברור שאני בן אדם אחר, עם יותר ניסיון, נמצא במקום אחר בחיים".
בינואר 2021, באמצע העונה עם הפועל ירושלים, בדיוק בתקופה שבה הקבוצה נאבקה על מקום בטופ־16 של ליגת האלופות, קטש קיבל הצעה שקשה לסרב לה. פנאתינייקוס, אחד המועדונים המפוארים באירופה, לחצה עליו להגיע במטרה להוציא אותה מהמשבר שאליו נקלעה. המאמן הישראלי עמד ביעדים שהוצבו לו, זכייה באליפות ובגביע המקומיים, אבל ביורוליג הוא לא הצליח להביא לשינוי, ושבוע אחרי סיום העונה ראשי המועדון הודיעו לו כי הוא לא ממשיך.
נהיית מאוד דקדקן בהחלטות שלך בשנים האחרונות. כשהגיעה ההצעה מפנאתינייקוס ידעת שאתה רוצה אותה ועזבת את ירושלים. בעונה שעברה מכבי ת"א הציעה לך להגיע לארבעה חודשים וסירבת.
"אני פשוט יותר מתמיד נאמן לתחושות שלי. אני יודע מה אני רוצה, יותר מגובש, מאמין בעצמי. חיכיתי להזדמנות הזאת. לא היה לי כל כך ברור שאעזוב את הפועל ירושלים, זה היה מהלך מאוד קשה עבורי, אבל כן רציתי הזדמנות ברמות האלה. אני יותר מתמיד מוכן לחיות עם התוצאות של ההחלטות שאני מקבל".
מה לא הסתדר בפאו שהחליטו לפטר אותך?
"עד היום אני לא יודע מה היה שם. הייתה תקופה מאוד ארוכה ששברתי את הראש וניסיתי לבדוק, הגעתי לכל מיני מקומות שאני אפילו לא יודע אם בא לי לדבר עליהם. זה רק ספוקולציות, אף אחד לא באמת אמר לי עד היום מה קרה שם".
לא ביקשת הסברים? בכל זאת הגעת למועדון כמקורב למערכת.
"זה נכון, בגלל זה האכזבה הייתה הרבה יותר קשה. ביקשתי הסבר רק ברמה שאני רוצה לדעת אם עשיתי משהו לא בסדר, אולי משהו בהתנהלות שלי. כשהגענו לשם, ליאור ליובין ואני, הצלחנו לייצב את הקבוצה, להחזיר את האמון של הקהל, והצלחנו גם לעמוד ביעדים שלנו. הדבר היחיד שהבטיחו לי שזה לא קשור לאופי ולא למקצועיות, אז כנראה היו דברים שהם לא יכלו להסביר או שלא היה להם נעים להגיד לי, אבל לא קיבלתי תשובה חד־משמעית".
"מעבר לתוצאות, רוצה קבוצה שמחה"
קטש, יחד עם דייויד בלאט וניקולה וויצ'יץ', בנו הקיץ קבוצה חדשה לגמרי. לורנזו בראון הוא השם שכיכב בראש רשימת הקניות, אבל אף אחד בצוות המקצועי לא יכול היה לחזות שהרכז ינחת בארץ כאלוף היורובאסקט במדי ספרד, אחרי שהיה אחד ממצטייני הטורניר. כבר בהופעת הבכורה, בחצי גמר גביע ווינר מול הפועל בחולון, בראון הראה מי בעל הבית החדש במכבי - והצית את הדמיון של האוהדים.
אחרי מה שראית מבראון ביורובסקט, מה אתה מצפה שיביא למכבי?
"בקיץ לורנזו הפך לסוג של קונצנזוס. הוא עובר תהליך, לאט־לאט צובר ניסיון והופך לאחד הרכזים המובילים ביורוליג. אנחנו בהחלט מצפים שיביא למכבי את הדברים שעשה ביורובאסקט, ואני מאמין שזה יקרה. עכשיו רק צריך לבדוק איך הכל מתחבר, כי בסופו של דבר זו קבוצה שנבנתה עם עשרה שחקנים חדשים, וכמה שמחלקת הסקאוטינג תהיה טובה, אי־אפשר לפגוע ב־100 אחוז".
בארבע השנים האחרונות היה ברור לכולם שהכדור האחרון יגיע לסקוטי ווילבקין. למי הוא ילך הפעם?
"קודם כל אני שמח שיש יותר משחקן אחד שיכול להכריע משחקים. סביר להניח שזה ילך לבולדווין, בראון או היליארד. אבל זה לא מה שמדאיג אותי. אני בכלל חושב שמשחקים מוכרעים הרבה לפני הכדור האחרון".
במכבי תמיד שמים ציפיות מאוד גבוהות – לזכות בכל התארים בארץ ולהגיע לפחות לפלייאוף ביורוליג. מה ייחשב הישג מבחינתך?
"אני מודע לאיפה אני חי ומודע לציפיות. בעבר מכבי ידעה לעשות הרבה יותר ממה שהיא שווה כלכלית. פעם הייתי מנסה לעשות תיאום ציפיות או לפחות לשדר את זה, אבל זה לא רלוונטי מה אני אגיד. מה שנותר לנו זה לא להתרכז בציפיות אלא בעבודה היומיומית. את שואלת מה הציפיות שלי? הן לאו דווקא לגבי סוף העונה, אלא לאורך כל הדרך - אני רוצה שהקבוצה הזאת תהיה שמחה, שיהיה כיף לבוא להתאמן. לאן זה ייקח אותנו? אין לדעת, ומן הסתם אני אשא בתוצאות".
איך העבודה לצד וויצ'יץ' ובלאט?
"הגעתי למכבי אחרי הרבה שנים שלא הייתי במערכת, ולא באמת ידעתי מה קורה בפנים. לא ידעתי איך הדברים באמת קורים, ניזונתי בעיקר משמועות. אבל מצאתי מקום הרבה יותר מסודר בכל מה שקשור לבחירת שחקנים, לניהול הסגל ולהתנהלות השוטפת. אני עדיין לא יודע עד כמה דייויד שינה או תרם לדבר הזה, יכול להיות שזה היה גם ככה בעידן ספרופולוס. העבודה הייתה חלקה ונקייה ומאוד נהניתי. מבחינת שיתוף הפעולה עם דייויד, זה חלום שהתגשם. כל יום אני זוכה ללמוד ממנו ולקבל השראה. קטונתי מלדבר בשבחו, ניצחתי עוד לפני שהעונה התחילה".
"חזרתי אחרי הרבה שנים ולא ידעתי איך דברים באמת קורים במועדון, ניזונתי בעיקר משמועות. מצאתי מקום הרבה יותר מסודר מכל הבחינות"
להוציא את המשחק מול חולון בחצי גמר גביע ווינר, לא נראיתם טוב בהכנה והיורוליג כבר מעבר לפינה. חושש?
"החשש נמצא שם תמיד כחלק מהיותך מאמן או ספורטאי. אבל יש עוד מגוון רגשות. זה מאתגר, מעניין, מהנה, צריך להיות יצירתי, שיטתי, ממוקד. זה נכון שלא נראינו טוב, ההכנה הייתה מאוד מאתגרת גם בגלל אליפות אירופה שנערכה במקביל. זה אפילו הזוי. עד שהיורוליג ופיב"א לא יפתרו את המחלוקות ביניהן, זאת תהיה הסיטואציה".
"חשבו שלא ארצה בהצלחת הנבחרת"
ביולי 2021 קטש פוטר מאימון הנבחרת אחרי כמעט שלוש שנים, מכיוון שהחליט לתבוע את האיגוד על סך 287 אלף שקל בטענה שהוצאתו לחופשה ללא תשלום בימי הקורונה הייתה חד־צדדית. החזית שנפתחה בין הצדדים עוררה סערה גדולה בכדורסל הישראלי, והרבה לכלוך דלף החוצה.
במבט לאחור, היית עושה דברים אחרת?
"אף אחד לא עושה דברים אחרת במבט לאחור, לעולם. אפשר רק ללמוד מזה. אני מסכים שהסיפור עם הנבחרת היה עלול להוציא אותי פחות טוב כי אנשים לא באמת יודעים עד הסוף את הפרטים. אני מאוד שלם עם ההחלטה שקיבלתי. ראיתי מה עומד לקרות, ידעתי שאני לא אהיה חלק מאליפות אירופה, וזה לגמרי לא היה קל לי. לרגעים אנשים חשבו שעשיתי את זה בגלל כסף, זה לא היה שם בכלל. שכל אחד יעשה את חשבון הנפש שלו עם עצמו. כאב לי שאני לא שם, רציתי להיות שם, זה לא קרה. אם זה באשמתי, אז אני נושא בתוצאות. אם לא, אז מישהו אחר צריך לקחת אחריות על כך".
איך היה לראות מהצד את הנבחרת ביורובאסקט?
"היה לי קשה לראות את זה קורה בלעדיי. לאנשים מסביבי שמכירים אותי הייתה מין תחושה שבגלל מה שקרה עם האיגוד אז יש בי איזשהו רצון שהנבחרת תצליח פחות, וזה ממש לא נכון. ישבתי בבית ורציתי מאוד שהם יצליחו. הרגשתי חלק מזה במובן מסוים. מאוד רציתי שהנבחרת תצליח כי אני מכיר מקרוב את הדרך שעשינו, אני מאוד מחובר לשחקנים שם, ידעתי כמה זה חשוב להם".
היה נראה שיש מרמור כללי אצל חלק מהשחקנים על כך שאתה לא מאמן אותם. עד כמה לדעתך זה השפיע על היכולת?
"אם כן אז זה היה בלתי נמנע. אני שם רגע את גיא גודס בצד, אני לא רוצה שיישמע שאני מעביר אפילו מילת ביקורת עליו. בתחושה שהייתה, נעצר תהליך שהיה אמור להסתיים באליפות אירופה. זה שם גם את השחקנים בסיטואציה רגשית או מקצועית מורכבת. אני חושב שזה גם הקשה על גיא".
מה היה אפשר להוציא מהיורובאסקט הזה?
"במתכונת שהייתה דברים היו יכולים להתחבר יותר, אבל אני לא שותף לתחושה שהיינו פייבוריטים גדולים. אני גם לא שותף למה שהיה ביורובאסקט הקודם עם ארז אדלשטיין שאמרו כישלון. מהמקום שלי כמאמן אני לא חושב שהיה איזשהו כישלון נורא".
אתה רואה את עצמך בעוד כמה שנים חוזר לנבחרת?
"נבחרת ישראל היא לא של אף אחד. זה לא משהו שאפשר לסגור. גם בדרך שבה התנהלתי שום דבר לא היה אישי. נבחרת זה כמו מילואים, אם יקראו לי וזה יסתדר לי בכל המובנים - אז זה יקרה".
"ראיתי את היורובאסקט מהצד וכאב לי שאני לא שם. אם זה באשמתי, אז אני נושא בתוצאות. אם לא, אז מישהו אחר צריך לקחת אחריות על הנושא"
בין פנאתינייקוס למשרת המנהל המקצועי בגלבוע/גליל ישבת בבית. איך הרגשת?
"היה מאוד קשה בחודשים הראשונים כי אני לא רגיל לסיטואציה הזאת, יש לי פחד מהדבר הזה. גם כשחקן, כשהייתי יוצא לחופש של עשרה ימים, תמיד היה החשש הזה שכשאחזור אשכח לקלוע לסל. היה לי קשה עם התחושה שיש מאמנים שממשיכים לעבוד ואני נשאר מאחור. לא היה פשוט לדעת לאן הדברים הולכים, אם תהיה הזדמנות בכלל. ואז התקשרו מגלבוע וזה באמת עזר, כי היה כיף. אני בדרך כלל פועל מהרגש בניגוד למה שאתם חושבים עליי".
מהחממה המנומנמת בגלבוע ועד לסיר הלחץ שיש פה במכבי ת"א. אתה מוכן לזה?
"כן, אני מוכן. במובן מסוים אני גם אוהב את זה. את אומרת חממה מנומנמת, אבל גלבוע חיה, בועטת ונושמת, חכו ותראו מה הולך להיות בקבוצה הזאת בשנים הבאות. האתגר הגדול בכל סיר הלחץ הזה הוא להכניס שפיות, אמונה בדרך, שמחה והנאה. אני מאמין באמת באווירה טובה וכמובן להביא תוצאות. מסכים שבמכבי ת"א הרבה יותר קשה לעשות את זה".
אומרים שצריך להיות מזוכיסט כדי להיות מאמן. שאלת את עצמך פעם "למה אני צריך את זה?"
"לא. אני אוהב יותר מדי את המקצוע ולא רואה את עצמי, לפחות בשלב הזה, עושה משהו אחר. לא יודע לאן החיים יקחו אותי, אני גם לא אחד שמצטער על דברים. אני כן לפעמים סובל, זה חלק מהעניין, אף אחד לא יכול לנצח בלי לדעת להפסיד. מנעד הרגשות הזה הוא האושר האמיתי. אנשים שמתעסקים בתחום הזה צריכים להחליף את התמונה שיש להם בראש להגדרת אושר, כי התמונה שהם מציירים לעצמם היא הנפת גביע. ואם ככה מתבטא אושר אז רוב השנה אתה לא תחווה אותו. אם אושר יהיה לקום בבוקר ולאתגר את עצמך, העבודה עצמה, אז יהיה לך סיכוי להיות מאושר לאורך זמן. בעידן האינסטגרם תמיד כולם מחייכים. אנשים אומרים לי כל הזמן תחייך, אני עונה להם שאמנם אין לי את החיוך הזה אבל אני מאושר. אני מאושר יותר ממה שזה נראה".
"אני שווה NBA גם אז וגם היום"
אתה ידוע כמי שקשה לו להביע רגשות. למה?
"אני לא מרגיש שאני מביע פחות רגשות מאף אחד אחר שיש לו חיוך שמרוח על הפנים. אני תמיד מדבר על הרגשות שלי, אין לי בעיה לחשוף את עצמי. פשוט אין לי את החיוך הזה, זה משהו פיזי, זה המבנה. אני לא חושב ששחקן ששיחק אצלי יגיד שאני מביע פחות רגשות ממאמן שהוא יותר אקטיבי על הקווים. אני מרגיש שאני כן מביע רגשות, אפילו לפעמים יותר מדי".
בכית פעם?
"פעם? הרבה. אני בכיין. אני לא בוכה כי קשה לי וכי העליבו אותי, אני בכיין של רגשות וגעגועים. אם זה כשמדברים על אבא שלי או על הילדות שלי. ההפך, הייתי רוצה להיות מסוגל לעצור את הדמעות לפעמים. אני הכי הרבה בוכה מברכות. את מכירה את זה כשבאירועים - חתונה או בר־מצווה - לפעמים עוצרים רגע לברך? אני ישר מיילל".
"הרבה דברים השתנו במכבי מאז הקדנציה הקודמת שלי. זאת הייתה סיטואציה שלא אני ולא הקבוצה במבנה הקודם שלה היינו מוכנים אליה, לכן זה לא עבד"
איזה אבא אתה?
"יכולתי להיות אבא יותר טוב אם לא הייתי מאמן כדורסל, כמו הרבה דברים שהייתי יכול להיות יותר טוב, כמו ילד טוב יותר לאמא שלי או אח וחבר יותר טוב. האבהות שלי זה הקו האדום. יש תקופות בקריירה כמאמן שכולם משלמים מחיר מסוים, אלה החיים. העבודה הזאת הופכת אותך להיות מרוכז בעצמך, להיות מנותק מהרבה אירועים שקורים סביבך, והאתגר הוא לשמור על שפיות ועל פרופורציות".
מה אתה אוהב לעשות בשעות הפנאי?
"האמת היא שאין לי הרבה שעות פנאי. אני אוהב סנוקר ושחמט, אבל פשוט אין לי זמן. אני קם מוקדם בבוקר, מגיע לאולם, והכל סביב הדבר הזה".
לסיום, עודד של היום היה מגיע ל־NBA?
"הייתי מגיע בלי קשר. אני סוג של הגעתי אבל לא שיחקתי שם. שיחקתי את המשחק האחרון שלי לפני גיל 26, וגם פרחתי מאוחר, אני חושב שהייתי יכול לשחק בליגה הטובה בעולם גם אז וגם היום".
פורסם לראשונה: 10:44, 02.10.22
