אם צריך להסביר מה התכונות שבאמת הופכות שחקן לגדול, ספק אם יש הרבה דוגמאות יותר טובות מגיא פניני. הוא לא היה הכי גבוה, הוא לא היה הכי מהיר, הוא היה חזק - אבל לא באופן מפלצתי, והוא גם בקושי ניתר. ובכל זאת, ההשפעה שלו על כל קבוצה שבה שיחק הייתה עצומה.
אז מה היה בגיא פניני? יש שחקנים ששושלת הגדולה (מלשון Greatness) שלהם מתחילה ברגע סמלי. למשל מאיר טפירו בן ה-19, וסל הניצחון שלו בדרבי התל-אביבי. אצל פניני בן ה-18 זה היה סל השדה הראשון בקריירה: סל ניצחון בזריקה מחצי מגרש במדי מכבי רעננה. זה לא היה סל של קלעי אבסולוטי בנוסח דורון ג'מצ'י או סטף קרי. זה היה סל של איש שידע לעשות את הדבר הכי חשוב בספורט יותר טוב מכמעט כל אדם אחר: לנצח.
אחד האתגרים בגידול שחקנים הוא לדעת למי יש את האופי המתאים להפוך לווינר. זה קורה כי לשחקנים יש הרבה מוטיבציות: יש כאלה שמשחקים כי הם נהנים מזה - אבל כשמדובר רק בהנאה לפעמים המוטיבציה לא מספיק גבוהה. יש כאלה שמשחקים כי אין להם שום דבר אחר בחיים והם מרגישים שאם זה לא יצליח לא יישאר להם כלום - אבל הם הרבה פעמים שבריריים וקורסים כשיש משברים.
אצל פניני היה שילוב של הנאה ושכנוע עצמי שלזה הוא נועד, שהוא פשוט טוב בזה. ראיתי אותו פעם מתאמן כשהיה בקבוצת הנוער של מכבי ת"א. באימון עצמו הוא היה טוב, לא מדהים. אבל בסוף האימון, כשהסתכלתי על הצעירים האלה, פניני הכי בלט. הוא היה יפה תואר, ועם הבעה מרוצה, על גבול הזחוחה. פרצוף של אחד שבטוח שהוא מעולה, שכלום לא יעצור אותו, שהקבוצה שלו, הוא המנהיג.
וכך תמיד היה פניני. מלא ביטחון. לא מהסוג הגרוע שגורם לך לחשוב שאתה הכי טוב ולכן אתה לא צריך להשקיע, אלא אחד שבטוח שאם ישקיע, יילחם, ינהיג, ינשוך, יציק, יעליב, ידבר, יסחף, יערער, ייקח אחריות ברגעים הקריטיים וידרבן את חבריו ברגעים הקשים - אפשר לנצח כל קבוצה יריבה. אין בעיות, אין מכשולים, אין אי אפשר - רק אתגרים. אנשים הולכים שנים למאמנים מנטאליים כדי לקבל מאית מהשלווה הפנימית הזאת, שפניני נולד איתה.
כמובן שלאופי הזה היה מחובר גם מוח כדורסל נהדר. פניני היה השחקן שהפעיל הכי טוב את הגבוהים של מכבי ת"א בשנים ששיחק ביורוליג. הוא היה שומר אדיר, וזה לא קרה בגלל גוף מיוחד, אלא בגלל השכל. הייתה לו יד מצוינת, אבל מה שבלט זו בעיקר בחירת הזריקות. שום דבר לא היה מיותר. הכל במקום ובזמן.
כן, הוא גם ייזכר לעד כמי שקרא ליונתן שולדבראנד נאצי. התבטאות מכוערת. מעשית, זה היה צעד אפקטיבי מבחינה מקצועית. שולדבראנד לא תיפקד באותו משחק, ואחר כך התקשה במשך חודשים להתאושש מהתקרית ולחזור לרמתו הרגילה. פניני התנצל והמשיך כרגיל. המטרה היא לנצח והיא מקדשת את האמצעים.
אפשר להתווכח על העיקרון המוסרי, קשה להתמודד עם העובדה שפניני השיג את שלו. וגם עם זה שהרוח שלו הדביקה כל מועדון שאליו הגיע, רוח Yes, we can. תשאלו כל אחד בהפועל חולון למי שייכת האליפות, מי האיש שבלעדיו זה לא היה קורה, והוא יגיד "גיא פניני. רק כשהוא הגיע התחלנו להאמין, לשחק כמו קבוצה שהמטרה שלה היא להיות הטובה מכולן".
זה היה פניני. שלם שעולה בהמון על סך חלקיו. האיש עם אופי הברזל. זה שכולם רצו להיות לידו והזיעו מהמחשבה שהוא עומד לשחק נגדם, שלא לדבר על לשמור אותם אישית. האיש שהוכיח שהיכולת להגיע לגדולה נמצאת בעיקר בראש, לא בגוף. האיש שהגדיר מחדש את המושג ווינר.
