זה היה הקיץ הכי הסוער בקריירה של רומן סורקין. בגיל 28, אחרי שנבחר לשחקן העונה ונחשב לדומיננטי גם ביורוליג, הסנטר עמד במרכזה של מריבה בין מכבי להפועל ת"א. על פי השמועות, עופר ינאי השתעשע עם הרעיון שיוכל לפתות את כוכב היריבה, הצהובים הגיבו במהירות – וכך הישראלי הבכיר בליגה קיבל חוזה עתק של 850 אלף דולר לעונה במשך כל אחת מחמש השנים הבאות, ובכך עשוי לסגור שמונה עונות בצהוב.
"תמיד נתתי המון וגם קיבלתי המון בחזרה. זה משהו גדול, עכשיו אני צריך להוכיח שהאמון בי היה שווה", אומר סורקין בראיון בלעדי ל"ידיעות אחרונות" ו-ynet רגע לפני פתיחת העונה.
האמנת שתחתום לחוזה כל כך ארוך?
"אני שמח שזה קרה ושמח שקורים דברים שלא מאמינים שיקרו. גם לא האמנתי שאפתח פה שנה רביעית, ולא האמנתי שאשחק כמו שאני משחק. מקווה שהעתיד יביא עוד דברים נפלאים, יש לי המון הערכה וזכות להיות בסיטואציה הקיימת, אני באמת מודה על זה".
מה שהיה בווגאס
סורקין החזיק בחוזה מובטח במכבי ת"א לעונה הקרובה עם סעיף יציאה ל־NBA בלבד, אלא שאז הגיעו השמועות על כך שהבעלים של האדומים הגיש לו הצעה דמיונית – 1.4 מיליון דולר לעונה. עכשיו השחקן מתייחס לראשונה לסאגה הבוערת: "לא הכל היה אמת. הייתה לי אופציה לשחק ב־NBA והיו אנשים שחשבו שאולי באופציות עתידיות אוכל ללכת לשחק במקומות אחרים".
"תמיד אני מצפה. מקווה לקבל את מה שקיבלתי עד עכשיו ויותר. אני צריך להוכיח שאני ראוי לדקות האלו, אני כן חושב שאני ראוי ואני מאוד מעריך את עצמי. זה הספורט, צריך כל יום להוכיח מחדש ועכשיו התור שלי"
שום דבר לא הגיע אליך ישירות? אף אחד מהפועל ת"א לא דיבר איתך?
"לא מדויק. כל הכדורסל הישראלי היה באותו זמן בליגת הקיץ בווגאס, אז ברור שמישהו דיבר איתי. ברור שמישהו זרק לי משהו".
לא הייתה הצעה ממשית?
"לא שאני יודע. תראי, ברור שהיה איזה משהו. קראתי באינטרנט על ההצעות, אבל אני ניסיתי להתרכז רק בכדורסל שלי, כי המטרה שלי הייתה להשיג חוזה ב-NBA. זה היה החלום שלי ועדיין החלום שלי".
הפרחים לינאי על החוזה שקיבלת?
"בסוף אתה שווה כמה שהשוק טוען שאתה שווה. אם מסתכלים על התמונה הגדולה אז שחקן הוא מוצר, ברור שיש פה לב ונשמה, אבל אנחנו מוצר ויש שוק, והשוק קובע מה המחיר של המוצר".
ראית אפשרות שתשחק בהפועל ת"א?
"הסיטואציה הייתה מורכבת. זה לא יכול היה לקרות כזה מהר, הדיבור היה על דברים עתידיים. וגם אם היינו מדברים על העתיד, אז בטח מכבי הייתה בתמונה. מה שכן, אני רוצה להגיד שעופר והפועל ת"א עשו משהו יפה הקיץ. זה טוב לליגה. אם אנחנו היינו עם תקציב של 100 מיליון שקל וכל שאר הקבוצות בליגה עם מיליון, אז היה לנו מעניין? לא. אני בסוף אוהד של המשחק, אבל אני יודע גם שאנחנו יריבים על הפרקט, ואנחנו תמיד נהיה מכבי. יש פה היסטוריה, תארים ואוהדים וזה לא משהו שיכול להשתנות כזה מהר. אני מסתכל רק על עצמנו ורוצה שרק אנחנו נצליח ונזכה בתארים".
החלטת לנסות את מזלך בליגה הטובה בעולם כשהצטרפת לגולדן סטייט בליגת הקיץ. איך אתה מסכם את החוויה?
"שיחקתי בארה"ב בעבר, באוניברסיטת אורגון, אז פתאום חזרתי לכדורסל האמריקאי. הייתי צריך להתרגל כי זה באמת שונה, זה יותר אתלטי ומהיר. זה באמת משהו כיפי, הייתה לי חוויה אישית וגם חוויית כדורסל. הכרתי אנשים חדשים. בסוף זאת הייתה הפעם הראשונה שלי בתוך מועדון NBA. הייתי מסביב לאנשים שלהם, סטיב קר דיבר איתי במהלך אחד האימונים, נתן לי מילה טובה, שאל על המצב בישראל, מאוד תמך והתעניין".
כמה היית קרוב להשיג חוזה?
"חוזה דו־כיווני היה לי. גם היה לי לפני שנתיים, אבל זאת לא הייתה אופציה והשנה כן הייתה לי אופציה לשחק ולנסות את מזלי, אבל הרגשתי קצת מבוגר מדי. אני בן 28, כבר לא בתחילת שנות ה-20 שלי ואני לא יכול פתאום להמר וללכת לחוזה דו-כיווני".
אז פשוט ויתרת?
"הרגיש לי שהייתי צריך לוותר על המון דברים. הייתה לי הזדמנות בארץ שלא ידעתי אם תחזור וזה מאוד קרץ לי בסוף כי אני מרגיש פה בבית. לא הייתי חותם במקום שאני לא מרגיש בו בבית – בטח לתקופה של חמש שנים. חשובה לי ההרגשה של היציבות, התחושה שכיף לי. אומרים שיש לחץ במכבי ת"א והרבה ציפיות וקשה לשחקן הישראלי. זה נכון, אבל אני תמיד מסתכל על חצי הכוס המלאה. לפני מכבי התמודדתי עם המון לחצים שהביאו אותי לכאן יותר בשל. אני משנה לשנה מתבגר ומשתפר. גם היו לי המון שיחות עם אנשים במועדון, אם זה עם עודד קטש או עם גיא פניני. גיא אמר לי שהבן הקטן שלו שאל אותו 'מה, רומן יעזוב להפועל או ל־NBA?' אני מחובר אליהם, יש פה אנשים שאני מאוד אוהב. זה מועדון ענק, אבל חם. מועדון של אנשים. לא כמו ב-NBA. איך דני אבדיה אמר? 'קמתי באמצע הלילה והעבירו אותי בטרייד'. הרגשתי בבית פה, הרגשתי שזה סוג של המשכיות".
"האופי מאמא שלי"
סורקין עלה עם הוריו מבלארוס כשהיה בן שנתיים, והליך הקליטה של המשפחה בישראל בכלל לא היה פשוט.
אתה סיפור סינדרלה?
"אני על טייס אוטומטי ומנסה לא לחשוב על זה. מעריך כל יום מה שאני מקבל ועושה. המחשבות האלה על סיפור סינדרלה יכולות לגרום לי לשובע ואני מנסה להישאר עם הרגליים על הקרקע ותמיד להישאר רעב. עשיתי את כל זה מסיבה מסוימת כי כיוונתי למשהו. לקחתי את האופי הזה מאמא שלי, היא אף פעם לא קיטרה ואף פעם לא היה לה את התנאים הנוחים.
"ההורים שלי התגרשו ואמא שלי נשארה פה עם שני ילדים במדינה זרה. אני ישראלי, אמא שלי נהייתה ישראלית. זה נשמע עצוב, אבל זה להיות אפילו ברחוב בהתחלה כי עברנו דירה והיינו יום שלם בחוץ עם ספה. היא לא קיטרה, היא לא אמרה 'שתו לי ואכלו לי', זאת הייתה המציאות וצריך להשאיר את הראש מעל המים. ברור שיש רגשות, אבל אין לזה מקום. בסוף אתה צריך לדאוג לילדים שלך, אז הכל מתגמד".
אז תחושת הסיפוק מגיעה גם בעקבות סיפור החיים?
"כן. זה בעיקר הרצון לא לחזור לסיטואציה של אז, הרי זה יכול להיות מקום לא כיפי. אמנם מה שאני מספר נשמע רע, אבל היה לנו כיף, לא הייתי עצוב בילדות, כי לא ראיתי הכל. אמא שלי דאגה שהכל יהיה בסדר, היא תמיד אמרה לנו לחייך, אז יש אנשים עשירים ויש כאלה שפחות, אז מה כולם יהיו עצובים? תמיד יש יותר רע בהכל. היה לנו שמח, היה לנו אחד את השני, היינו שמחים על מה שיש לנו. למדתי להעריך מה שיש ולהגיד תודה על הקיים".
אתה עוזר לאמא?
"כן, אבל היא לא רוצה עזרה, היא רוצה שאעזור לעצמי. היא האמא הכי טובה בעולם בשבילי. אני מביא לה דברים בלי שהיא תראה, אני מחביא לה".
מכבי ת"א עברה מהפכה גדולה בקיץ כשארבעת הזרים המרכזיים עזבו. אתם בעצם מתחילים מאפס.
"זה מזכיר את הקיץ לפני שנתיים, אנחנו צריכים לעשות תהליך חדש. עודד תמיד אומר לנו שהאימון הראשון צריך להיראות כמו האימון האחרון, והוא באמת דבק בזה. אחד הדברים שלמדתי ממנו זה ההתחייבות לתהליך. אנחנו ננסה לעשות את הדרך שלנו שוב, אני באמת חושב שנוכל לעשות דברים יפים. אני לא אשחק אותה, אני יודע שאומרים שאנחנו קבוצה פחות טובה על הנייר, אבל לדעתי גם לפני שנתיים אמרו את זה".
"זה מעל הכדורסל"
הופתעת שכל הזרים עזבו?
"היה סוג של אי־ודאות. נכון שהעזיבה שלהם לא באה משום מקום. יש דברים גדולים מזה, אני יודע שכולם רצו להישאר. הם הרגישו פה בבית והיו חלק מהכל, באמת התחברנו גם מחוץ למגרש. ווייד בולדווין היה מדבר על כיפת ברזל ועל הצבא שלנו, היה מודה להם, הוא באמת הבין את המצב ונהיה חלק מישראל. יש המון זרים שמגיעים לפה ואומרים 'אני משחק ועובד פה ולא מעניין אותי מה קורה כאן'. יש כאלה שאפילו לא טועמים אוכל ישראלי. הם היו שונים לגמרי, דבר ראשון שהם אכלו היה חומוס. הם אהבו את התרבות ונשאבו אליה, וזה מה שעצוב, כי העזיבה שלהם לא קרתה בגלל כדורסל אלא בגלל הנסיבות. אבל אין מה לעשות, זה מעל הכדורסל".
בשנים האחרונות עשית קפיצת מדרגה גדולה בליגה. מרגיש שגם ביורוליג אתה כבר שם?
"קודם כל אני רוצה להמשיך לעשות את מה שעשיתי עד עכשיו – זה מה שהביא את ההערכה הזאת כלפיי, ומפה להתקדם הלאה. הגנה זה משהו שמאוד חשוב לי השנה, אני שם עליו דגש מהלב. זאת אחת הקפיצות שאני צריך לעשות, אבל היופי הוא גם לשמר את מה שהיה. קודם כל להביא את הלחם והחמאה ומשם להתקדם. אני מקווה שלא אאכזב, שאנחנו לא נאכזב כקבוצה, כי בסוף אם נפסיד ואני אקלע 20 נקודות אז לא יהיה אכפת לאף אחד. זה לא שחור ולבן, יש הרבה דברים מסביב. מחכה לנו עונה מעניינת, יש לנו גם המון בעיות במדינה שאנחנו מקווים שייפתרו. הלוואי שנזכה לחזור לארח בהיכל ולהיות עם האוהדים שלנו באירופה".
אתה מצפה ליותר דקות משחק ביורוליג?
"תמיד אני מצפה. מקווה לקבל את מה שקיבלתי עד עכשיו ויותר. אני צריך להוכיח שאני ראוי לדקות האלו, אני כן חושב שאני ראוי ואני מאוד מעריך את עצמי. זה הספורט, צריך כל יום להוכיח מחדש ועכשיו התור שלי".
פורסם לראשונה: 01:30, 15.09.24