"פתאום אנחנו ארבעה משחקים מזכייה בתואר אירופי. זה נראה קרוב, אפשר לקחת את היורוקאפ וזה מטורף".
בר טימור כבר כבש את כל הפסגות בכדורסל הישראלי במדי הפועל ירושלים. שתי אליפויות ושני גביעים, ועוד בקבוצה שהיא לא מכבי ת"א, זה משהו שאפשר לפרוש איתו בשקט בבוא הזמן ולהשאיר חותם היסטורי. עכשיו, בגיל 31, הגארד מפנטז לרשום נקודת ציון נוספת: להניף גביע יבשתי נחשב עם הפועל ת"א. ובכל זאת, כפי שתבינו בהמשך, הקריירה שלו נראית כמו לונה פארק של רגשות – ולא תמיד בקטע של פאן.
טימור גדל בחיפה, אבל ברוב הקריירה המקצוענית שלו לבש אדום בוהק. אחרי שנתיים בהפועל ת"א הוא עשה קפיצה קטנה ולא מוצלחת לאלבה ברלין, וחזר לארץ כדי להפוך לסמל והקפטן של ירושלים במשך שש עונות – עד שנדחק לקצה הספסל. לכן החליט לעלות שוב על כביש 1, רק הפעם בכיוון ההפוך, במטרה להחזיר לעצמו את החיוך ועל הדרך לקחת את הפועל ת"א לגבהים חדשים. בעונתו השלישית מאז הקאמבק לקבוצה, נראה שסוף-סוף הכל מתחבר לו ולמועדון, שמדורג במקום השני בטבלה עם מאזן של 19 ניצחונות (אחד פחות ממכבי ת"א) וארבעה הפסדים בלבד. אמש טימור היה אחד המצטיינים בניצחון על גליל-עליון.
אבל עם כל הכבוד לריצה המרשימה בליגה, הדובדבן של העונה הזו עד כה הוא העלייה לשמינית גמר היורוקאפ, כאשר מעתה כל המשחקים בדרך לגמר הם בשיטת נוקאאוט. היריבה הראשונה: ונציה של נבן ספאחיה ביום רביעי (21.00) בהיכל קבוצת שלמה. רגע לפני, טימור מתפנה לראיון ב"ידיעות אחרונות", בו הוא מדבר על הקשיים, האתגרים הפנימיים שאיתם התמודד, מספר מהו סוד ההצלחה של הפועל ת"א ולמה החליט לסנן את עודד קטש.
"האמת היא שהאמנתי מההתחלה שככה תיראה העונה", הוא פותח. "בנו פה קבוצה יותר טובה מהשנים האחרונות, ידעתי שיש המון כישרון. גם ברמת ההתנהלות המועדון עשה קפיצת מדרגות, אי־אפשר להגיד רק מדרגה אחת. המטרות הן יותר גבוהות, וההצלחה האירופית הכריחה את כולם להעלות עוד יותר את הרמה".
"הרבה אמוציות באימונים"
ובכל זאת, חובה להזכיר שהפועל ת"א כבר פישלה במשחק נוקאאוט העונה, רבע גמר הגביע נגד ירושלים. "זה כל היופי במשחק אחד, הוא יכול לעבוד לטובתנו ולרעתנו", מדגיש טימור. "אנחנו מגיעים עכשיו לחלק הזה בשיטה שצריך בה הרבה מזל ולהגיע בכושר טוב. אבל מה שלא יקרה – שם דבר לא יגרע מההצלחה בעונה הזאת. בשביל קבוצה שמשתתפת ביורוקאפ בפעם הראשונה, התוצאה שלנו מדהימה".
מהו הסוד שלכם העונה?
"אנחנו מאוד תחרותיים ועם הרבה אמוציות. לפעמים באימון זה נראה כאילו אנחנו הולכים להרוג אחד את השני, אבל שנייה אחרי כולם צוחקים על זה. הכל מאוד אמיתי, גלוי, יש מידה של כנות בחדר ההלבשה שלא חוויתי אף פעם. אנשים לא נעלבים ולא עושים פרצופים, סומכים אחד על השני ומדברים על הכל".
"ברור שאליפות תהיה דבר מדהים, ובשבילי אולי הדבר הכי גדול שאשיג בקריירה, אבל חייבים שתהיה המשכיות כדי לייצר מסורת. זה הכי חשוב"
מהי תקרת הזכוכית של המועדון?
"הקפיצה הבאה תהיה לעשות את הדברים הטובים כמו העונה לאורך זמן. אם זו תהיה הבלחה של שנה ואז נחזור לדשדש, אז נכשלנו. ברור שאליפות תהיה דבר מדהים, ובשבילי אולי הדבר הכי גדול שאשיג בקריירה, אבל חייבים שתהיה המשכיות כדי לייצר מסורת. זה הכי חשוב".
מה השתנה בך בשנים האחרונות?
"אני יותר חופשי ומשוחרר. מכיר בדברים הטובים והפחות טובים, מחזק את החוזקות ומטפל במה שקצת מעכב".
כמו מה?
"הראש בעיקר. לפעמים יש קצת יותר מדי מחשבות ופרשנויות".
איך אתה מטפל בזה?
"אני עובד לאחרונה עם רן קוניק (מאמן מנטלי וראש עיריית גבעתיים). עבדנו ביחד בעבר, אני פחות מדחיק את הקטע הזה ויותר מטפל בו. אני יודע שזה דורש טיפול".
מהם הדברים העיקריים שמפריעים לך?
"דברים פנימיים כאלה. כמו שאני הולך לחדר כושר או מגיע לאולם לזרוק לסל, אז אני גם צריך לעבוד על הקטע המנטלי. לאורך רוב הקריירה שלי לא טיפלתי בזה מספיק, בטח לא על בסיס קבוע. היו תקופות שכן, אבל אז כשנהיה טוב אז הזנחתי, ועכשיו לקראת החלק הזה של החיים והקריירה הייתי צריך להבין שאני חייב לגעת בזה".
התאכזבת מירושלים?
"לא התאכזבתי. הדברים הלכו לכיוונים אחרים בשנתיים האחרונות שלי שם".
משחקן מוביל ואהוב על הקהל הפכת להיות אופציה שנייה.
"הפכתי להיות לגמרי אופציה שנייה. אבל דווקא להגיע למצב הזה ולהצליח מזה דברים חיוביים, זה היה האתגר הכי גדול והצלחתי לעמוד בו. אף שחקן לא היה נשאר בסיטואציה הזאת. זה לא שהשלמתי עם המצב מתוך כניעה. נלחמתי. זה לא שנתנו לי סטירה והבאתי גם את הלחי השנייה, זה לא היה המצב. ניסיתי כל מה שיכולתי".
במבט לאחור, אתה לא אומר לעצמך שאולי זאת הייתה טעות להישאר שם עוד שנתיים?
"השנה האחרונה בירושלים הייתה באמת טו מאץ'. אולי שם הייתה הנקודה לעזוב. הדברים מבחינה מקצועית הלכו פחות לכיוון שלי וזה היה מבאס. אני לא חושב שהייתה יד מכוונת מלמעלה, ככה עודד ראה את הדברים וזה בסדר".
"אני שחקן יורוליג לגיטימי"
מקפטן הפועל ירושלים לקפטן הפועל ת"א. איך היה המעבר?
"הייתה שנה אחת של צינון, ואז רמי כהן התקשר אליי ואמר שזאת ההחלטה. זה ריגש אותי. אבל האופי שלי לא ישתנה בגלל טייטל כזה או אחר. לא אהיה יותר שקט או יותר רועש כי אני קפטן. פשוט אהיה אני".
אתה מנהיג באופי?
"כן. אני לא איזה בחור שקט שלא יודעים איך הקול שלו נשמע. לפעמים אני נכנס בגלל זה לעימותים וריבים, אבל זה חלק מהחיים. אני גם יודע להתנצל ולהגיד שטעיתי. לפעמים אובר דורש ומציק, אך זאת החבילה שאיתה אני מגיע".
יש חרטות? אולי שוויתרת מהר מדי באלבה ברלין?
"לא ויתרתי לעצמי, הייתה שם סיטואציה קצת מורכבת. לא הייתי מוכן לאתגר הזה ספציפית, אבל היה קשה להגיד בזמנו 'לא' להצעה כזו. פחות ידעתי לאן אני הולך. אם היה לי יותר מידע וידע, זה היה גורם לי לחשוב פעמיים. הייתי שמח לעשות כמה שנים באירופה, בטח באלבה, אבל היה לי קשה אצל סשה אוברדוביץ', כי בחיים לא הייתי בסיטואציה של דרישות כאלה. לא הייתי מוכן מקצועית ומנטלית, היה לי קשה להתרגל אליו. קצת חבל לי שזה נקטע יחסית מהר".
אתה שחקן לגיטימי ביורוליג?
"נראה לי שכן. הניהול של הדברים היה יכול להיות טיפה יותר טוב מבחינתי. היה לי דיבור עם ולנסיה בעבר ולא דחפתי שם מספיק".
לא מפריע לך שלא היית חלק מהנבחרת באליפות אירופה?
"זה היה מבחירה כי הייתי צריך לעבור ניתוח בקרסול. בחלונות עם גיא גודס היה טוב, בחלונות עם עודד מן הסתם לא. אבל דווקא מהרגע שבו גיא הגיע גם חזרתי לנבחרת וגם היו לי משחקים טובים ואני גם מאמין שהייתי יוצא לאליפות. גיא היה ממש אמיתי ועזר לי, הוא הבין את הסיטואציה ולא הכביד לי על ההחלטה לא לצאת".
כשאתה אומר "עם עודד מן הסתם לא", למה הכוונה?
"צריך לשאול אותו. אף פעם לא דיברתי איתו על זה כי ברגע שזה נגמר בינינו אז נגמר. לא היה לי רצון לפתוח את זה. היה איזשהו פצע שהתמודדתי איתו בשנתיים האחרונות בירושלים ועם כל מה שעברתי בנבחרת. היה קאט ברגע שעזבתי את הקבוצה. קטש התקשר אליי, לא עניתי לו וזהו. שם הקשר נותק. העדפתי שזה יהיה ככה".
לא עניין אותך אף פעם מה יש לו להגיד?
"עניין אותי מאוד, ואולי השיחה הזאת תקרה בעתיד, אבל באותו רגע שעזבתי ובגלל השנתיים של ההתמודדות הרגיש לי שאני צריך לשחרר ולא לחשוב על זה יותר".
"טוב לי בהפועל ת"א, רואה את עצמי נשאר לעוד הרבה שנים, אולי עד הסוף"
אחרי שלוש עונות אתה רואה את עצמך פורש בהפועל ת"א?
"טוב לי פה, רואה את עצמי נשאר לעוד הרבה שנים, אולי עד הסוף".
פתחת פודקאסט עם הכדורגלן רון שושן, איך זה להיות בצד השני?
"נחמד. פתאום אני מראיין. אני חושב שיש לי ניסיון אחרי כל הראיונות שעשו לי. לא חלמתי לראיין אנשים, רק רציתי להביע דעה, להביא יותר את עצמי החוצה, שאנשים יותר יכירו אותי. מרגש אותי מאוד שכל כך הרבה אנשים מאזינים".
הפועל ת"א לוקחת תואר העונה?
"ברור שכן".
רמי כהן אמר בתחילת העונה שאם הוא לוקח אליפות הוא קופץ לירקון. אתה מצטרף אליו?
"לא. נורא מלוכלך שם. אבל אין לי בעיה לקנות לו את בגד הים".
בגד ים אדום.
"תאמיני לי שאם ניקח אליפות רמי יסכים גם לקפוץ בצהוב".
