פחות משבועיים חלפו מאז הפעם האחרונה שמכבי ת"א שיחקה כדורסל. שבועיים שהם כמו נצח. מתקפת הטרור הרצחנית של חמאס והמלחמה שפרצה בעקבותיה השביתו הכל והשכיחו הכל. מי בכלל זוכר את הניצחון על פרטיזן בלגרד במחזור הפתיחה ביורוליג. למי בכלל יש ראש לספורט בימים כאלה.
והנה, גם במציאות הזו הזאת הקבוצות הישראליות ממשיכות את הופעותיהן באירופה. אחרי הפועל ת"א אמש בוונציה, הערב (21.30) יגיע תורם של עודד קטש ושחקניו לעלות על הפרקט בוולנסיה, למשחק שהיה אמור להיערך בהיכל מנורה מבטחים לפני שהביתיות הוחלפה עקב המצב.
כל הספורטאים הבכירים של ישראל בסרטון הסברה
(צילום: ענבר לניר, שיר קלנר ו-standwithus)
ההכנה, באופן טבעי, הייתה רחוקה מלהיות אידיאלית. יום לאחר תחילת המלחמה החליטו במכבי ת"א להטיס את כל השחקנים הזרים ומשפחותיהם לקפריסין. הדבר למעשה פיצל את הקבוצה למשך כשבוע בלי אימונים סדירים, עד שבתחילת השבוע המריאו גם כל הצוות המקצועי ושאר השחקנים הישראלים והמתאזרחים.
ביורוליג כבר שינו את לוח המשחקים של מכבי, שתקיים את כל משחקיה הקרובים בחוץ. בעוד יומיים ישחקו הצהובים באתונה מול פנאתינייקוס, לאחר מכן ימשיכו למונאקו ומשם למשחק במילאנו שנדחה מהמחזור השני. התקווה היא שאת המשחק ב־2 בנובמבר מול ריאל מדריד הם יצליחו לארח בת"א, אבל ביורוליג כבר נערכים להחלפת הביתיות גם בשלושת משחקי הבית שאמורים להתקיים בתחילת החודש הבא.
גם הספרדים בכוננות מיוחדת. שר הפנים הספרדי הגדיר את המשחק כ"אירוע בדרגת סיכון גבוהה" והחליט לתגבר את האבטחה ביותר מ־700 שוטרים (חלקם סמויים), והעיתון מארקה קבע כי זהו "אחד המשחקים הרגישים בתולדות ולנסיה".
זיכרונות ממלחמת המפרץ
עוד לפני ההשלכות המקצועיות של ההכנה הלקויה, מדובר בראש ובראשונה בסיטואציה שקשה להתמודד איתה מנטלית. הלחץ, החרדה וחוסר הוודאות שולטים, השחקנים הישראלים נאלצים לטוס בזמן שמשפחותיהם נמצאות כאן בארץ, אבל במכבי מתמודדים עם המצב עד כמה שניתן.
בכלל, המועדון כבר מורגל להתנהלות מקצוענית במצבי חירום. הפעם הראשונה שבה הקבוצה נאלצה להחליף ביתיות בנסיבות דומות הייתה במלחמת המפרץ בתחילת 1991. בליל הטילים הראשון הצהובים בכלל שהו ביוון אחרי הפסד לאריס סלוניקי בגביע אירופה לאלופות, ואז התחילו להגיע הדיווחים והטלפונים מהארץ. למכבי נותרו אז תשעה משחקים במפעל, ובמשך חודש וחצי הקבוצה הייתה מפוצלת: לאחר כל משחק הישראלים חזרו ארצה, ואילו הזרים נשארו בחו"ל.
הביתיות של חמישה משחקים הוחלפה (משחק הבית מול פזארו הועבר לבריסל), וכשערפל המלחמה התפזר מכבי חזרה לרצף של ארבעה משחקים ביד־אליהו בסיום העונה הסדירה. הקבוצה של צביקה שרף הייתה צריכה לנצח בכולם כדי להעפיל לפיינל־פור, משימה שנראתה כמעט בלתי אפשרית, אבל זה בדיוק מה שקרה: היא הכניעה בזו אחר זו את ברצלונה, אריס, ספליט ולברקוזן, והשיגה את הכרטיס לפריז.
בזמן האינתיפאדה השנייה בתחילת שנות האלפיים, כשכל קבוצות הכדורגל הישראליות נאלצו לארח משחקים בינלאומיים במדינות נייטרליות, קבוצות הכדורסל המשיכו לארח בארץ בעיקר בזכות הלחץ שהפעיל יו"ר מכבי ת"א שמעון מזרחי על ראשי יול"ב. במכבי נאלצו להתמודד פעם אחר פעם עם כל הלבטים של הקבוצות האורחות ולהדוף את כל הניסיונות להעתיק את המשחקים אל מחוץ לישראל. המצב היה כל כך רגיש, שלמשחק בוויטוריה ב־2002 הגיעה הקבוצה עם אנשי מוסד ו־100 מאבטחים.
גם עונת 2003/04 הייתה מתוחה. במארס חיסלה ישראל את מנהיג חמאס שייח' אחמד יאסין, והמצב הביטחוני הסלים. ולנסיה החליטה לא להגיע למשחק בארץ, וגם יתר קבוצות היורוליג דרשו להעביר את הפיינל־פור מתל־אביב. השבוע מורט העצבים הסתיים בניצחון מובהק של הצהובים: מזרחי ודייויד פדרמן טסו לפגישה עם הוועד המנהל של היורוליג בברצלונה, שם התקבלה ההחלטה להשאיר את הפיינל־פור בישראל.
פאסט פורוורד לנובמבר 2012, היום השני של מבצע עמוד ענן בעזה. כשעתיים לפני תחילת המשחק ביד־אליהו מול מלאגה שוגר טיל לכיוון ת"א. מזרחי קיים שיחות עם כוחות הביטחון, שאישרו את קיום המשחק. 9,000 אוהדים הגיעו, מכבי הפסידה.
