למה הפועל ירושלים
שר ההגנה, אלכסנדר דז'יקיץ'
אחד המפתחות של הפועל ירושלים לנצח ולהניף את הגביע הוא ההגנה שלה. עובדה, היא הקבוצה שסופגת הכי מעט בליגה (74 נקודות למשחק). אין פה מקריות, אלא יד מכוונת, פילוסופיית משחק של המאמן אלכסנדר דז'יקיץ'. כשהסרבי בנה את הסגל בקיץ הוא כיוון לשחקנים שאותם יוכל לעצב למשחק הגנתי לוחץ במיוחד – כזה שמאמלל כמעט כל יריבה. קחו לדוגמה את המשחק הראשון העונה בין ירושלים למכבי ת"א, שבו האדומים עצרו את היריבה על 75 נקודות – דבר חריג מאוד, בטח בהיכל. אם דז'יקיץ' יצליח לשתק שוב את ההתקפה של קטש, שקולעת העונה כמעט 93 נקודות למשחק בליגה – הדרך לזכייה תהיה קצרה. חובה לציין שיש גם צד שני למטבע: ירושלים היא הקבוצה השנייה הכי גרועה בהתקפה בליגה (אחרי אילת) עם 77.7 נקודות למשחק – אבל זה עדיין יותר מ־75.
הרעב של זאק הנקינס
הוא אמנם לא מה שלורנזו בראון עבור מכבי, אבל אם לכוון את הזרקור על שחקן אחד בירושלים, אז זאק הנקינס (13.5 נקודות ו־11 ריבאונדים העונה בליגה) הוא האיש. בעונה הראשונה שלו במכבי ראשל"צ הוביל אותה לגמר הפלייאוף – דבר שהגביר את הביקוש שלו באירופה, וגם מכבי ת"א התעניינה. בסופו של דבר הוא הלך לכסף הגדול של גלאטסראיי, אבל עוד לפני שהחלה העונה נפצע בברך ושוחרר מהקבוצה. אחרי שנה בלי כדורסל הנקינס ניסה לחזור לפעילות, אך שוב נפצע בברכו ונעדר לשלושה חודשים נוספים. למרות מצבו בירושלים ידעו מה הוא שווה והחליטו לקחת את הסיכון – בינתיים נראה שההימור השתלם בגדול. לא מעט אנשים בסביבתו של הנקינס – וגם כאלה שחיזרו אחריו בעבר – טוענים שאם לא הפציעה הוא כבר היה מגיע לטופ של היבשת. הערב, מול קבוצת יורוליג בקרב על תואר, זו בדיוק ההזדמנות שלו להוכיח שהוא שייך לשם.
יתרון הביתיות
אמנם שתי הקבוצות קיבלו את אותה כמות כרטיסים לגמר, אבל זה עדיין משחק ביתי לכל דבר עבור הפועל ירושלים: חדר ההלבשה שהשחקנים מכירים, הסלים, האווירה – כל זה מעניק לה יתרון ברור. גם ראינו העונה לא מעט מקרים שבהם ירושלים ידעה לקום מהקרשים – אם זה ברבע גמר הגביע מול הפועל ת"א או בשני המשחקים האחרונים בליגת האלופות, מול חולון (למרות שזה היה "משחק חוץ") ושטרסבורג. רק לפני כמה ימים, בחצי הגמר מול הפועל חיפה, הירושלמים מחקו פיגור של 11 נקודות לקראת הרבע הרביעי, בעיקר בזכות ההתלהבות והאנרגיות מהקהל. מצד שני, לא בטוח שמול מכבי ת"א הם יצליחו לצאת מבור כל כך עמוק.
למה מכבי תל אביב
עודד קטש כבר ראה הכל
מכבי ת"א רגילה למעמדים גדולים. זה לא שלהפועל ירושלים אין ניסיון, בכל זאת בארון שלה יושבים שישה גביעי מדינה, אך אם משווים – הצהובים מנצחים ביג־טיים עם לא פחות מ־45 זכיות. אמנם מדובר בסגלים ומאמנים שונים, ובמשחק אחד הכל יכול לקרות, אבל אי־אפשר לקחת ממכבי את המסורת. יש לה גם מאמן שטעם מכל מה שיש לכדורסל הישראלי להציע, גם כשחקן. עודד קטש מכיר מקרוב את שתי המערכות וכמובן את היריבות בין המועדונים, והוא בטח יידע איך להיערך לסוג של כזה של משחק. הוא גם מודע ללחץ במכבי להביא תואר, בטח אחרי שהקבוצה הניפה גביע רק פעם אחת בחמש השנים האחרונות. יש לו סגל מנוסה, אמנם לא במעמד הזה בדיוק, אבל שחקני יורוליג בטח לא אמורים "לעשות במכנסיים" בקרב על תואר מקומי.
בידיים של לורנזו בראון
קשה לשים את האצבע על מנהיג בצד של הפועל ירושלים. נכון שיש את הדומיננטים יותר, ובכל משחק מישהו אחר מתעלה, אבל אין שחקן שמושך את כל תשומת הלב והאש אליו. אצל מכבי ת"א די ברור במי מדובר – לורנזו בראון – שהפך למנהיג הבלתי מעורער מהרגע הראשון שבו דרך על הפרקט בהיכל. לא במקרה הצהובים דאגו להבטיח את עתידו בקבוצה לשלוש שנים נוספות – ועוד ללא סעיף יציאה. אין ספק שהגמר הערב (20.45) יקום וייפול על הרכז שהוביל הקיץ את נבחרת ספרד לזכייה באליפות אירופה – ולא נראה שיסתפק בתואר הזה. הוא הכוכב, המנוע, המוח, המוציא לפועל, זה שכל כדור עובר דרך הידיים שלו. אם בראון לא יגיע בשיאו, מכבי תהיה בצרה צרורה. לקטש הספיקו שלושה שבועות בלי הרכז כדי להבין עד כמה הוא תלוי בו. בחצי הגמר נגד נס־ציונה הוא ממש לא נראה כמו אחד שלא שיחק כדורסל כמעט חודש, ומי שחיכה לחלודה קיבל הצגה של 19 נקודות ותשעה אסיסטים.
זה הזמן של הישראלים
ברור שבמכבי מתבססים בעיקר על היכולת של הזרים וכך בהתאם גם חלוקת הדקות, אבל בליגה המצב מעט שונה והישראלים מקבלים הרבה יותר קרדיט. בשונה מהשחקנים המקומיים של ירושלים, שלרובם אין ניסיון במעמדים האלה, הצהובים נהנים מיתרון משמעותי – אם זה גיא פניני, הווינר הגדול, שיכול לתת כמה דקות טובות שיספיקו כדי להכניס את כולם לאטרף, או ג'ון דיברתולומאו וג'ייק כהן שכבר חוו לא מעט גמרים. אבל חובת ההוכחה היא בעיקר על הדור הצעיר יותר – רומן סורקין, יפתח זיו ורפי מנקו – שיצטרכו לקנות את הזמן שלהם עם הרבה זיעה על הפרקט.
