עמית שרף כבר עמד על הקווים של הפועל חולון כמאמן, הוביל אימונים, ניהל משחקים ולמעשה בקיץ הקודם עשה בדיוק את מה שהוא עושה עכשיו: הכין את הקבוצה לעונת המשחקים המתקרבת. אז הוא מילא את מקומו של גיא גודס, עד שזה חזר מהיורובאסקט (שימש אז מאמן הנבחרת) ובתקופת הקורונה גם הספיק להחליף את סטפנוס דדאס ששהה ביוון. הפעם, אחרי חמש שנים כעוזר וממלא מקום זמני, שרף בן ה-35 מתקדם אל תפקיד המאמן הראשי. והוא יודע שהכל עליו.
את רוב הראיונות אחרי קבלת הג'וב הנחשק עשה שרף כשהוא בכלל עם נבחרת העתודה, כעוזרו של אלעד חסין. כעת, כשהוא יושב באולם בחולון והסגל שלו כבר סגור, הוא יודע לסמן מטרות ולשדר ביטחון. "זה קצת מצחיק", הוא אומר, "כי באמת שנה אחורה עשיתי את אותם הדברים עד שגיא חזר מהיורובאסקט. עכשיו זה שלי. עידו לויט וגוני יזרעאלי (העוזרים) איתי פה, ואנחנו בתוך זה מאה אחוז".
מה שונה עד עכשיו?
"כל התפיסה של בניית הקבוצה, לא רק שואלים מה דעתך. אני מקבל את ההחלטות, והיו כאלה מהשנייה הראשונה. ישר מרגישים את זה על הגוף, לטוב ולרע. אתה מרוכז יותר. צריך גם לחיות עם הלחץ הזה".
אתה יודע שהיו עוד מועמדים לתפקיד. בסוף בחרו בך.
"היו עוד שני מועמדים. אני מעריך את מה שהמועדון עושה בשבילי, זה לא מובן מאליו לתת את התפקיד למישהו שבא מעמדת עוזר המאמן, זה משהו שפחות בתרבות. חובת ההוכחה עכשיו עליי. אני בקשר יומיומי עם ההנהלה, והם אמרו לי: 'זה הזמן שלך'. היו לי הרבה התמודדויות שלעוזר מאמן רגיל לא היו. הם ראו אותי מעבר לתפקיד העוזר, בין אם בקורונה או כשגודס יצא למשחקים עם הנבחרת".
האופי שלך מאוד רגוע, יש משהו שאתה לוקח מאחד המאמנים שעבדת תחתיו?
"עברתי הכל, אבל קשה להשתנות באופי הפנימי. לא מאמין שאשתולל, זה גורם לי להרגיש רע אחרי. גם לא אשבור לוח בפסק הזמן. יש אמוציות, לחצים. אני מכיל, נותן ביטחון, אבל צריך לעבור משברים כדי לדעת איך אתנהל".
6 צפייה בגלריה
"אני מכיל, נותן ביטחון, אבל צריך לעבור משברים כדי לדעת איך אתנהל". שרף
(צילום: ראובן שוורץ)
ובכדורסל?
"דן שמיר לימד אותי איך עושים את הפיק-אנד-רול המושלם. מדדאס, שאיתו היה לי קשר חברי מהעבר, אקח את ההתנהלות והמחשבות שלפני משחק, ההתמקדות בסקאוטינג, מה העיקר ומה הטפל, איך מכינים קבוצה בצורה מיטבית. מגודס את כל מה שקשור לניהול קבוצה, שחקנים, מציאת המקום הנכון לכל אחד. יש לו את העין, התחושה, הניסיון, והוא יודע לתקשר, להעמיד קבוצה על המגרש. יש תמהיל שנוצר מכל אחד, שאני מנסה להביא עם האופי שלי והדרך שלי ולהפוך את זה ליתרון אצלנו בקבוצה".
יש עוזר מאמן חדש בליגה שאתה מכיר מצוין, גיא פניני. הוא אמנם יותר מבוגר ממך, אבל יש לך טיפים בשבילו?
"הוא נולד עם משהו שלאחרים אין והוא צריך להיות הוא. אני יכול לתת לו טיפים במה שקשור לניהול, הכנה למשחקים. אני מקווה שהוא ישמור לי כמה טיפים".
"בהפועל חולון צריך להביא תוצאות, ואם אתה לא מביא - אין סבלנות. זה היופי והקושי בחולון, לא מתחבאים מאחורי שום דבר, גם לא מאחורי האמרה 'הוא מאמן שנה ראשונה' או תהליכים"
"לאבד שני כוכבים זה שינוי גדול"
בתקופת הקורונה, כשהמאמן המכונה "שרפי" ניצב לבד על הקווים, הפסידה חולון שבע פעמים ברציפות עד הפלייאוף. היום הוא מודה: "ידעתי שזה התפקיד שלי כבר אז, אבל פשוט לא הייתי מוכן. אחר כך הביאו את מאוריציו (בוסקאליה) ואחריו את גיא".
איך יודעים שאתה בשל לתפקיד כזה?
"אי-אפשר באמת לדעת. יש ספקות לכל מאמן מתחיל, אבל בקיץ הזה ספציפית ידעתי שאם גיא ממשיך – אני איתו. ואם לא? זה צריך לקרות פה, ועכשיו זה הזמן המתאים. הייתה תחושה פנימית במהלך העונה".
אתה מצפה שהאוהדים יהיו יותר סבלנים איתך בגלל הדרך שעברת?
"בהפועל חולון צריך להביא תוצאות, ואם אתה לא מביא תוצאות – אין סבלנות. חייתי את זה כמה שנים. זה היופי והקושי בחולון, לא מתחבאים מאחורי שום דבר, גם לא מאחורי האמרה 'הוא מאמן שנה ראשונה' או תהליכים. באים לנצח. צריך שתהיה התקדמות ודרך כל הזמן".
כריס ג'ונסון וג'ו רגלנד, הכוכבים של הקבוצה, עזבו לפני שמונית.
"העזיבה שלהם לא הייתה בשליטתנו, אבל לאבד שני כוכבים כאלה זה שינוי גדול. ג'ו ברמת הכדורסל והדומיננטיות, כריס מבחינת הדמות הוא נכס למועדון. עזבו שני עמודי תווך, והם סימלו את הקבוצה יחד עם גיא פניני. זה היה לא פשוט. ראינו את כריס כמי שיכול לפרוש במדי חולון. האם זה צובט לי שלא אאמן אותם? כן".
לעומתם, סי-ג'יי האריס נשאר.
"הוא נכס. אין הרבה שחקנים שיכולים להביא משמעת ואופי לצד קליעה. הוא חזר עם כושר שיא. אני חושב שהוא אחד הגארדים הטובים בליגה".
ספר על היחסים שלך עם שון דאוסון. ראית בשנה שעברה כמה היה קשה לו בחצי הראשון של העונה.
"ההישארות של שון היא טבעית. הוא סיים את העונה בין הטובים בליגה, לא משנה אם ישראלי או זר. אני מקווה שהשנה יעשה קפיצה ביצירה לאחרים. כששון הגיע לקבוצה עשינו שינוי קונספט בשבילו, גם עם הזרים, אבל דווקא בגלל שההתחלה לא הייתה קלה הוא לקח את זה כמו מקצוען. חשבו שהוא יכול ליצור אי-נעימויות אם הוא לא מקבל דקות או מעמד, אבל זה לא היה ככה. השינוי לא היה רק אצלו, אלא גם אצלנו בצוות האימון. הבנו שאנחנו צריכים את הגודל, ההגנה, ריבאונד".
הוא יכול לסיים כישראלי המצטיין של העונה?
"לא חשבתי על זה עד עכשיו. ההתעסקות שלנו זה לנצח משחקים, אבל אם זה יקרה והקבוצה שלנו תהיה טובה – זה אומר שהוא יהיה טוב ויוביל אותה, כך שכן. הוא יכול להיות הישראלי של העונה".
על פניו יש לך סגל ישראלי מלא, אבל הוא לא בכיר. יש שמות שלא הוכיחו את עצמם עדיין בקבוצה גדולה.
"יותם חנוכי ונתנאל ארצי הוכיחו את עצמם בליגה, הם שחקנים שיבואו לגדול איתנו. הם קודם צריכים להביא הגנה. אני מצפה מהם לקשיחות, מחויבות, תקשורת, ריבאונד. אין לנו מטרה באמת לגדל שחקנים. זה לא המקום. הם חלק מקבוצה שמצליחה ויגדלו בעצמם. הם צריכים לעזור לנו. לניב משגב, בהתחלה שלו, לא היו משחקים עקביים, אבל עכשיו התפקיד שלו מרכזי. תראי את שחר עמיר: הקידום שלו הוא עליו. יש לו את היכולת, הוא לא צריך לבלוט כל הזמן עם הכדור. הוא יכול לעשות הרבה דברים במעט דקות ולצבור את הדקות שלו".
אז מה המטרה של חולון העונה?
"בליגה לסיים בין ארבע הראשונות. בליגת האלופות של פיב"א להגיע לטופ-16. אלו המטרות המוצהרות. כשמגיעים לשם אפשר לעבור הלאה. מצפים לקבוצה תחרותית, ואם לא – ייעשו שינויים".
"אימון זה מה שמניע אותי"
אי-אפשר להתעלם מהשדרוג הכלכלי של הפועל ירושלים והפועל ת"א.
"לשתיהן הייתה קפיצה תקציבית, כניסה של בעלים עם כיס ללא גבולות. בסוף יודעים שהשחקנים על המגרש הם לא הכסף שמשלמים להם. לשני המועדונים יש עומק, ניסיון, אבל התפקיד שלנו הוא לצמצם את הפערים. יש דרכים לעשות את זה. כל מי שבא מתפקיד עוזר המאמן חי את העולם של לעקוב אחרי היריבות, גם אם הפוקוס הוא על הקבוצה שלך עכשיו. תהיה השנה ליגה חזקה".
למרות שם המשפחה, שרף הוא לא הבן של שלמה או צביקה וכבר רגיל שזו השאלה הראשונה ששואלים אותו. הוא נשוי לחן ואבא לשלושה: עידו, גל ושחר. הוא שיחק כדורסל עד כיתה י', שם גם הבין שלא יתפתח לשחקן מקצועני.
"התחלתי לאמן יום אחרי שהשתחררתי מהצבא, בבית ספר לכדורסל בנס-ציונה ואחר כך במחלקת הנוער", הוא מספר על ימיו הראשונים בקריירה. "אחרי שלוש שנים, כשקבוצת הבוגרים הייתה בלאומית, הייתי איתם כעוזר וזה מה שהכניס אותי למסלול הזה. נתנו לי את הבמה ואת המקום".
והבנת שאימון הוא הייעוד?
"לקח לי שלוש-ארבע שנים להחליט. זה בוער בי כל כך, וגם אם ניסיתי בשנים הראשונות דברים אחרים, חזרתי בסוף לאימון. זה מה שמניע אותי. אני קם בבוקר והולך לישון עם הכדורסל, עם הקבוצה, איך היא יכולה להפוך ליותר לטובה".
קנית חליפה?
"בליגת האלופות חובה חליפה, בליגה עוד נחליט. בתור עוזר מאמן אין דעה על הצבעים, אשתי עוזרת לי לבחור. אני מקווה שלא יפילו את הבחירה עליי".
