באנגלית יש כמה מונחים שמתארים בצורה נהדרת דרכים שבהן קבוצת כדורסל משחקת, ואין להם תרגום מדויק לעברית. למשל, Sense of urgency. התרגום המילולי הוא תחושת דחיפות, אבל בעברית זה פשוט לא עובד מבחינת ההקשר. אצל האמריקאים זה אומר שקבוצה משחקת כאילו היא עם הגב לקיר, היא רעבה יותר, רוצה יותר, נלחמת יותר, אגרסיבית יותר – כל הדברים שהפועל ת"א לא הייתה אתמול.
יש עוד ביטוי כזה – Intensity. כשזה מגיע לכדורסל, התרגום הוא לא ממש רק אינטנסיביות. כשאומרים שקבוצה מפגינה Intensity הכוונה היא לחוסן מנטלי, התאבדות על כל כדור, שמירה ללא פשרות, בלי להירדם אף רגע, וכן, גם רמת אנרגיה גבוהה – עוד דברים שלא היו אתמול להפועל ת"א.
התוצאה מרמה. זה נגמר 90:79 פשוט כי דקות ארוכות לפני הסיום כבר היה ברור שמכבי ת"א מנצחת בהליכה, אז השחקנים שלה העבירו את הזמן בניחותא עד שארבעים הדקות ייגמרו. הפועל הובסה, גם אם המספרים לא מראים זאת.
יחסי הכוחות ברורים. המשמעות שלהם היא שהפועל צריכה משחק מושלם כדי לנצח את מכבי, ואם שתי הקבוצות בינוניות אז הצהובים ינצחו. הפועל לא הייתה בינונית אתמול, היא הייתה איומה. אף אחד בקבוצה לא שיחק ברמה שציפו ממנו למעט אולי ג'יילן הורד, וזה באמת לא השחקן שמדאיג את מכבי.
נכון, ג'ייקובן בראון כנראה פצוע וזה פוגע בכל הקבוצה, אבל גם בר טימור היה גרוע, תומר גינת מאוד פרווה, אקסבייר מנפורד לא יוזם וחסר השפעה, ג'ורדן מקריי היה טוב בפתיחה ובסיום אבל נעלם בין לבין לפרקי זמן ארוכים, וגם דני פרנקו לא הבריק. הוא ניסה המון דברים מתוחכמים בהגנה: לנטרל את הכוכבים של מכבי על חשבון מתן חופש לשחקני המשנה; לשים את מקריי כשומר על מובילי הכדור למרות שהמשמעות הייתה יתרון פיזי של שחקני מכבי בעמדה מספר 3 על פני השומרים שלהם; הוא ניסה אזוריות; הוא ניסה הרכבים משונים כמו הורד עם ארבעה גארדים (בשל בעיית עבירות של צ'ינאנו אונואקו, ועדיין...). אבל בשורה התחתונה, הוא שכח שכאן זה לא אירופה. חלק משחקני המשנה של מכבי יכולים לתת תצוגות של כוכבים בליגה שלנו. אסור לתת להם חופש. ג'ייק כהן אולי קצת עדין לעומת חלק מהמקבילים שלו ביורוליג, אבל מול השומרים של הפועל יש לו ממדי גוף של מפלצת, והוא טחן את האדומים ללא רחמים.
זה לא רק 13 הנקודות שהוא קלע, אלא גם הדרך שבה הפעיל את הגבוהים האחרים וניהל את המשחק כשהפועל התמקדה בשמירה על לורנזו בראון ו-ווייד בולדווין. בעולם תיאורטי אפשר היה אולי לנצל את העובדה שהוא לא הכי מהיר, לעשות חסימות, לבודד אותו מול נמוך ולאזן את הנזק, אבל כשהגארדים של הפועל קולעים כל כך גרוע מבחוץ, הוא נראה נפלא אפילו בהגנה. גם ג'רל מרטין, רומן סורקין ורפי מנקו נראו לפרקים כאילו הם בחופשת הכול כלול מול השמירה של הפועל.
וכך, באיזשהו שלב אתה מוצא את עצמך חושב: למה כל ההתחכמויות האלה? למה לא לשים את עידן זלמנסון או אונואקו על כהן כי הם דומים לו פיזית, את גינת או הורד על אלכס פוית'רס הפחות גבוה ופחות דומיננטי, את מקריי על בונזי קולסון, את טימור ובראון על בולדווין ובראון, ולראות מה קורה במאץ' אפ הגיוני? מה זה משנה אם כהן מוגדר כארבע ולא כחמש? הוא הרי הרבה יותר גבוה מגינת והורד, אז למה לא לשים עליו גוף גדול כשרואים שהוא משתלט על המשחק?
אבל בסוף, לא ההחלטות הטקטיות הן אלה שגרמו להפסד של הפועל. זאת הייתה הרוח, או ההיעדר שלה. הניסיון ליצור עם שריקת הפתיחה אווירת דרבי לוהטת על ידי אבוקות – מנהג מסוכן ומיותר – היה בערך הפעם האחרונה שראינו אש מהצד האדום. מי שזוכר את המאבקים שהיו בין הקבוצות האלה עד לפני 20 שנה יכול להגיד לעצמו: "טוב, אז היו הרבה ישראלים שהיה אכפת להם הרבה יותר. אם היית מושפל בדרבי היו זוכרים לך את זה לעוד שלושים שנה, אז היית מוכן לירוק דם כדי שלא תסתובב בעיר וילעגו לך. היום כולם זרים אז זה אחרת". זה טיעון שהיה יכול לתפוס לגבי הרבה קבוצות, אבל בהפועל יש יותר ישראלים דומיננטיים מאשר ברוב הליגה, אולי כולה, וגם ג'קובן בראון הוא כבר סוג של צבר, אז אין לזה תירוץ.
ואחרי הכול, זה היה רק משחק אחד, ועוד בחוץ. הפועל מאוד מושפעת מהאנרגיה שנותן לה הקהל בבית. עוד כמה ימים הפציעה של בראון תהיה פחות מורגשת, ואין שום סיבה שהיא לא תיתן פייט אמיתי. זה בסדר להפסיד לקבוצה עם סגל עדיף אחרי מאבק איתנים (לדעתי הפועל גם יכולה לנצח כמובן). זה לא בסדר להפסיד כי לא היית חלש מנטאלית ולא נלחמת על כל כדור. זה דרבי. תתעוררו.
פורסם לראשונה: 08:57, 09.06.23
