אני נאלץ להודות: היה שלב במשחק אתמול שבו קיוויתי שמכבי ת"א תפסיד. לא כי אני חלילה נגדה, אלא פשוט כי היו לי שלל דברים טובים להגיד על איך שהיא ניהלה את עצמה ולא בא לי להיות מאלה שמטנפים אחרי הפסדים ומהללים בעיוורון רק כי הושג ניצחון. חשבתי שאם תהיה לי הזדמנות להחמיא אחרי הפסד אז הדברים יישמעו אמינים יותר. אבל בסוף מכבי ניצחה. לא נורא. תאמינו לי שהייתי כותב אותו דבר גם אם זה לא היה קורה?
אז מה היה טוב אתמול: ראשית, קטש פתח עם החמישייה שעליה המלצתי בשבוע שעבר לאחר ההפסד למונאקו, שכוללת את ווב וקליבלנד (אתם מוזמנים לגגל אם יש לכם ספק). מילאנו פתחה עם הרכב מאוד גבוה, שבו מלי ומירוטיץ' מאיישים את עמדות הפורוורד לצד וויגטמן הענק. כבר מהדקות הראשונות התברר שיש שיוויון יחסי בין הזריזות של מכבי לגודל העצום של האיטלקים. מצד אחד, מירוטיץ' לא הפסיק לקלוע בדקות האלה. מצד שני, מכבי עשתה הרבה סלים קלים הודות לניידות ויתרון המהירות של שחקניה.
לקראת סוף הרבע נראה היה שמגיע משבר כי מכבי הפסיקה לשמור. קטש, באחת הטעויות היחידות שלו אתמול, שוב הכניס למגרש את הצוות שלא יכול לעבוד ביחד – בלאט ודיברתולומיאו, השחקנים שעליהם שמר בלאט הורידו אותו לצבע, וההפרש הפך משמעותי. אלא שאז עבר קטש להרכב עם ארבעה משחקני החמישייה ולצידם ריברו במקום ניבו. ההגנה התייצבה, הסלים הקלים חזרו, המשחק שוב הפך שקול, וריברו פתאום נראה כמו הגבוה הכי טוב של מכבי. המחצית הסתיימה בתוצאה 50:52 לאיטלקים, כשהצהובים משחקים טוב מאוד לאורך דקות ארוכות, גם אם לא לאורך כל המחצית.
גם במחצית השנייה נמשך המשחק השקול, כשקטש עושה כמה מהלכים מצוינים. ראשית, הרכבים גבוהים. רפי מנקו הועדף על דיברתולומיאו בעמדה 2, ולמרות שהוא בכושר קליעה גרוע, זה תרם מאוד להגנה. למעשה, מנקו וקליבלנד איישו את העמדה לאורך דקות ארוכות, ומעבר לעובדה שהם התמודדו מצוין עם השחקנים שמולם, היה גם רווח משני: זה איפשר לבלאט לשהות דקות ארוכות על המגרש בלי שיהווה נטל הגנתי, ובראון קיבל הרבה מנוחה.
קטש סוף סוף הבין שזה המחיר של בלאט: כשהוא במגרש אתה מקבל רכז יצירתי, לפעמים יצירתי מדי (לא כל מסירה חייבת להיות מפוארת, אבל כמה יפות אלה שמצליחות לו), ששולט בקצב המשחק, יודע לקלוע מבחוץ (גם אם לפעמים מגזים במינון), אבל אתה חייב להקיף אותו בשומרים טובים. כך הפיקו ממנו הרבה באלבה ברלין, כך זה עבד גם אתמול.
ההצלחה השנייה של מכבי הייתה העצירה של מירוטיץ'. נכון, מצחיק להגיד את המילה "עצירה" בהקשר של אדם שקלע 24 נקודות, אבל חלק גדול מהן הושגו בדקות הממש ראשונות. בשלבים הבאים נעשתה עליו עבודת הגנה מצוינת, בעיקר של ווב, וגם של ריברו. למכבי היו אתמול חמישה שחקנים שקלעו בספרות כפולות, אבל ווב, למרות שלא היה אחד מהם, ועדיין לא מספק את השלשות שלהן ציפו ממנו, היה פשוט מצוין. ההגנה שלו היוותה רכיב חשוב בניצחון. וכאמור, גם ההגנה של מנקו תרמה הרבה. קליעה אינה חזות הכל.
הימור שפחות הלך היה לשים דווקא על וויגטמן, השחקן הכי גבוה במגרש, שומר נמוך. הוא פגע במכבי בכל צורה אפשרית, מבפנים, מבחוץ, וגם בחדירות. אבל כאן לא בטוח שקטש אשם: אם הוא היה קולע עם הגב לסל, השומרים לא היו אשמים. אבל בפועל הוא קלע שלשות בחופשיות וגם חדר בכדרור באין מפריע. גם לאחר שהוכח שהוא מסוכן, השומרים שלו לא לקחו אותו מספיק ברצינות. לתת לאדם כה גבוה לחדור בכדרור זו פשוט רשלנות, גם ברמת ההגנה האישית וגם ברמת ההגנה הקבוצתית.
מה שמותר למסינה ואסור לקטש
בסוף כמות ההחלטות הטובות הספיקה, ומכבי ניצחה 90:98, כמו מול פנאתינייקוס, זה ניצחון יוקרתי מאוד, על קבוצה עם סגל נוצץ. באמת, אם קטש היה מפסיד כל כך הרבה משחקים עם כאלה שחקנים כמו מסינה (שירד למאזן 4:1), היו צולבים אותו. אבל כשאתה מסינה – הכל מותר.
לצד השמחה על הניצחון, צריך לזכור שהרבה פעמים משחקים תלויים בהתאמות בין קבוצה לקבוצה. מכבי מתקשה מול קבוצות עם הרבה גבוהים אתלטיים שרצים לריבאונד ההתקפה וקופצים גבוה, מול קבוצות עם גארדים מהירים ומול כאלה ששומרות עליה באופן מאוד פיזי.
מול הקבוצות הטכניות שמתבססות על איכות השחקנים ועל יתרון גובה, היא מצליחה דווקא יותר. זה נכון בעיקר כשווייד בולדווין בחוץ, אבל זו הייתה הנטייה גם בשנה שעברה. למילאנו אין אנשים שמרביצים (חוץ מקייל היינס, שנתן הופעת אורח מרגשת ברבע הרביעי), אין לה גארדים אגרסיביים שיכולים למרר את חייו של לורנזו בראון, היא נתנה למכבי לשחק את המשחק שלה, ונענשה.
ועם זאת, חייבים להעריך מאוד את מה שהצהובים עשו אתמול. עזבו את זה שמדובר במשחק חוץ; עזבו את זה שהקבוצה לא בבית כבר שבועות רבים וזה די מדכא – כן, גם השחקנים הזרים לא אוהבים לגור כל הזמן במלונות, לא רק הישראלים מושפעים מהמצב; זה לא רק שמכבי ניצחה. היא גם שיחקה טוב, להבדיל מבמפגש מול פנאתינייקוס שבו שתי הקבוצות היו מזעזעות. הזרים החדשים תרמו המון ונראו מוטמעים יותר במערך, וגם לקטש היה יום טוב; נכון, לא הכל היה מושלם, אבל זה כבר היה בכלל לא רע. ואחרי מה שקרה מול מונאקו, זה די והותר.
פורסם לראשונה: 07:51, 01.11.23
