זה נכון שהמילים "באיירן מינכן" לעד ייקשרו אצלנו למנואל נויר, הארי קיין וכדורגל טוטאלי, וגם עדיין קשה להסתגל לשילוב המילים "גרמניה" ו"כדורסל" (למרות שמדובר באלופת העולם), אבל ההישג של מכבי תל-אביב אתמול ראוי לציון: היא שוב ניצחה קבוצה שאם משווים את סגל שחקניה לזה של הצהובים, אחד לעומת אחד, יש לה כלים עדיפים. בוקר ואיבקה בקו הקדמי זה יותר ממה שיש למכבי, בונגה – גארד בגובה 2.03, זה נכס מיוחד, וצלפים אבסולוטיים כמו אובסט ואדוארדס הם גם לא דבר של מה בכך.
אבל מכבי הראתה אתמול שיש לה שני דברים שאין לגרמנים. הראשון, רכזים שהם גם מנהלי משחק. לורנזו בראון, מעבר לעובדה ששוב ניצח את ההתמודדות בדקות הסיום עבור מכבי, הניע את המכונה בחוכמה וגם צמצם את איבודי הכדור. בולדווין, בקאמבק מעודד, אולי לא לקח על עצמו המון (וטוב שכך) אבל קיבל החלטות היטב. בלאט, לצד הטעויות הקבועות שהוא עושה וחייב ללמוד להימנע מהן, גם קלע מצוין כשתפקד בעמדה 2 ליד בראון, וגם שמר על הכדור ומצא נפלא את הגבוהים מתחת לסל. אם לבאיירן היה רכז כמוהו, היא הייתה קבוצה אחרת לגמרי, והדברים נכונים כמובן גם לגבי בראון.
וזה מוביל לרכיב השני שיש לתל-אביבים ואין לגרמנים: מכבי פשוט קבוצה. רוב המשחק של באיירן מתבסס על תרגילי אחד על אחד, או מקסימום על פיק אנד רול בין שני שחקנים, כשהשאר לא משתתפים. בצדק מסוים אגב. יש להם לא מעט שחקנים מוכשרים שעושים את זה טוב. אבל ברגע שהם נתקלים בהגנה קצת יותר מתוחכמת, כשהעזרות מגיעות בזמן, הם נתקעים.
וההגנה של מכבי הייתה אתמול מתעתעת. היו רגעים שבהם היא הייתה מצוינת (בעיקר עם ווב וקליבלנד במגרש) ומנעה נפלא את החדירות, נקודה מעודדת שלא ראינו יותר מדי ממנה במשחקים קודמים. לעומת זאת, היו רגעים שבהם היא הייתה די גרועה. לא מדובר דווקא על מטווח השלשות שספגה בפתיחה, מאחר שכאן היה הימור יזום: לסגור את החדירות, למנוע מהקלעים המובהקים לזרוק שלשות, לתת חופש לאחרים. והאחרים קלעו. זה לא אומר שהאסטרטגיה לא הייתה נכונה.
אלא שהיו גם רגעים לא מעטים שבהם מכבי לא הצליחה להשתלט על קרסון אדוארדס – לא שיש לזלזל באתגר, כי האיש היה גאנר גם במונחי אנ.בי.איי – גם לא לטפל במהלכי פיק אנד רול שבהם השתתף איבקה - גם הוא, להזכיר, שחקן אנ.בי.איי מנוסה, וגם הצבע היה פרוץ לחדירות.
למזלה של מכבי, ההתקפה שלה פעלה מצוין. וזה ראוי למחמאות כי זה נעשה דרך משחק קבוצתי מאוד חכם וסבלני. לה לא היו אתמול שחקני אחד על אחד יוצאי דופן, בעיקר כי בולדווין רק חזר. ההתקפות התבססו על חסימות, תנועה, מציאת שחקנים חותכים בדיוק בשנייה הנכונה, ניצול עזרות בהגנה של באיירן למציאת אנשים חופשיים, וכרגיל, הסלים של בונזי קולסון שמגיעים בדיוק ברגע שבו צריך קצת אוויר לנשימה.
אחד הדברים הכי מעודדים קרה בדקות הסיום. לורנזו בראון חטף ברציפות שני כדורים ועשה מהם שני סלים קלילים. קצת אחר כך הוא נתן גג לשחקן חודר של באיירן. לורנזו נראה הרבה פעמים רדום בהגנה. לפעמים אפילו לא משקיע מספיק. זה קצת פוגם בתדמיתו כמנהיג סוחף. הדקות של אתמול יכולות לתת לחברים ביטחון בו, ולתת לו ביטחון בעצמו כמי שיכול וצריך להוביל, גם הגנתית.
צריך להודות: באיירן היא מסוג היריבות שיותר נוחות למכבי. יש לה הרבה גובה ומסה, יש לה קלעים טובים, אבל אין שם פורוורדים מנתרים ואגרסיביים מהסוג שהצהובים מתקשים לשמור. למעשה, כל קבוצות היורוליג שמכבי ניצחה העונה בנויות בדגם הזה. ועם זאת, כאמור, גם זו קבוצה עם שמות מרשימים, שתפיל עוד הרבה יריבות בהמשך.
מכבי הוכיחה בשבועות האחרונים שהיא קבוצה טובה. מה חסר לה כדי להיות מצוינת? עוד שחקן ממש טוב בעמדה 4. הוא לא חייב להיות כוכב על. מספיק מישהו בסגנון של ריצ'י הנדריקס, טרנס מוריס, מייסיאו באסטון או לי ג'ונסון ההיסטורי – אתלטים שיודעים לשמור, עם יד סבירה פלוס מחצי מרחק. זה לא משהו שאי אפשר למצוא, אבל זה כמובן גם לא קל.
דבר נוסף שיכול לשדרג את הקבוצה זו רוטציה ברורה. קטש מחליף בלי סוף הרכבים ועושה בלי סוף ניסיונות במהלך המשחק. אתמול, כמעט כרגיל, הוא נתן פחות מדי דקות לקליבלנד, שהיה צריך להיות צמוד לאדוארדס, וגם לווב, שאיתו המשחק שטף טוב יותר גם בהגנה וגם בהתקפה למרות שהוא עצמו לא קולע עדיין ביציבות. דיברתולומיאו קיבל יותר מדי דקות (אצלו זה ברור: אם קלע שלשה בניסיון הראשון שלו, די מהר לאחר שנכנס, יהיה לו משחק טוב. אם הוא לא זורק או זורק ומחטיא – הוא כנראה לא ביום משוגע ולא ממש יתרום), וגם ג'ייק כהן היה מאוד מיותר בדקות הסיום.
זה בסדר להשתמש בכולם כדי להביא את השחקנים הכי טובים שלך לרבע הרביעי רעננים ובלי בעיית עבירות, אבל הם אלה שצריכים להיות במגרש בדקות האחרונות. לא בשתי דקות הסיום, אלא במשהו כמו שמונה דקות הסיום. אצל קטש, גם בדקות האלה, יש רכבת חילופים אין סופית. זו לא תכונה של קבוצה גדולה שיודעת בדיוק מה היא רוצה מעצמה.
אבל די לחמיצות! עם הניצחון על באיירן מסתיים עוד שבוע נהדר לכדורסל הישראלי, אחרי שגם הפועל ירושלים גברה על בנפיקה ליסבון - יריבה אתלטית, מוכשרת ובכלל לא קלה, ולמרות ההפסד של הפועל תל-אביב מול יריבה קשה במיוחד. בהתחשב בכך שהקבוצות שלנו נמצאות בגלות, ההישגים האלה כמובן מרשימים אף יותר מאשר בימים רגילים. מה נאחל? שיהיו ימים רגועים יותר, עם לא פחות ניצחונות. בכל הזירות.
