כבר למעלה משבוע נמצא ניב משגב עם קבוצתו, הפועל חולון, בקפריסין, אבל הראש ובעיקר הנפש נמצאים בארץ.
"מה שקרה בשבת ההיא של ה-7 באוקטובר גרם לי להבין שאנחנו עומדים בפני משהו אחר, הרבה יותר גדול, לא עוד איזה מבצע שכבר ראינו בעבר ולמדנו לחיות איתו", משחזר קפטן הפועל חולון (28), בן למשפחה מכפר ורדים שבגליל המערבי. "הבנו מהר מאוד שזה הולך הפעם למקום אחר, כזה שלא ממש הכרנו".
מספר פעמים במהלך השיחה מודה משגב שהכדורסל הפך לשולי מאז שפרצה מתקפת הטרור על יישובי עוטף עזה. באותו יום גם התבשר השחקן שחבר ילדות שלו נהרג במהלך האירועים, ומאז הוא מנסה לאזן בין האבל האישי לתפקיד שלו כספורטאי, שהולך לבקר ולשמח ילדים שפונו מבתיהם.
מה אתה זוכר מאותה שבת?
"היו אצלי חברים מהצפון, והם העירו אותי שאכנס לממ"ד. אני ישנתי. הדלקנו חדשות, כמו כולם ישבנו מול הטלוויזיה עד הערב. האימון שלנו מיד התבטל, גם כי המאמן עמית שרף והעוזר שלו עידו לויט גויסו למילואים".
"היינו בשפיים, ניסינו לשמח כמה שאפשר אבל כולנו מרוסקים, כל העם מרוסק. אי אפשר להסביר במילים את החוויה של לראות את האנשים האלה, שחוו על בשרם את מה שחוו"
רק הישראלים. הזרים עזבו.
"אי אפשר לשפוט אף אחד. אתה בטלטלה מטורפת. אין בן אדם שאני מכיר שאין לו קשר לאיזשהו מקרה, בין אם למסיבה ברעים, לתושבים שנרצחו או נחטפו, או לחיילים. זאת סיטואציה מבלבלת מאוד. במסגרת כל הבלבול הזה ההתנהלות הייתה די טובה, גם מול השחקנים הזרים. גם אני שוחחתי איתם על מה שקורה, ברור, הם שאלו שאלות, וצריך לשמור מולם על קור רוח, להסביר ולהרגיע. זה היה חשוב שהם יטוסו, שיהיו רחוקים מזה. זה לא משהו שמוכר להם".
מתקפת הפתע על עוטף עזה החזירה את משגב לזיכרון ילדות, למלחמת לבנון השנייה. "אני זוכר את ההתחלה, את הערב שכולנו נכנסו לממ"ד. כמה ימים אחר כך אמא שלי לקחה אותי ואת האחים שלי למרכז, ואבא שלי, שעבד במפעלי המזון של עלית, נשאר לעבוד בצפון".
לא ראית אותו במשך תקופה ארוכה?
"הוא היה מגיע לבקר אותנו בסופי שבוע. ככה היינו במשך חודש וקצת. אני זוכר גם את רגע החזרה. קטיושות נפלו מאוד קרוב לבית שלנו, הייתה אחת שפגעה ברחוב שלנו. אחר כך החזרה לשגרה, הייתי אז בחוג כדורסל, והוא התחיל באיחור של חודש. אין כדורסל בקיץ, אבל חזרנו לשחק בערך באוקטובר".
מחוג כדורסל, דרך ליגה א' ועד לתפקיד הקפטן של הפועל חולון. ציפית לעונה הזו יותר מהשחקנים האחרים?
"לא יודע אם יותר מכולם, אבל כמובן שהציפייה הייתה גדולה. הרגשתי גם שהקבוצה צריכה להתחבר עוד קצת אבל הכל נקטע בבת אחת".
איבדת חבר בקרבות.
"כן. אריאל בן משה, מפקד פלוגה בסיירת מטכ"ל. הוא נהרג ביום הראשון של המלחמה. למחרת בבוקר הודיעו לנו שהוא נפל. אח שלו קיבל את הבשורה באותו רגע שהוא נסע לעוטף, גם הוא לוחם, תוך כדי שהוא נוסע להילחם על היישובים. הוא התקשר לאמא שלו ואמר לה 'אריאל נהרג'. היא אמרה לו: 'תמשיך קדימה, צריך להציל אנשים'. משפחה למופת".
ובו זמנית אתה הולך לשמח ילדים מהעוטף, שגם איבדו את יקיריהם.
"היינו בשפיים, ניסינו לשמח כמה שאפשר. הילדים הקטנים, שפחות מבינים את הסיטואציה כרגע, נהנו מהמשחק, אבל כולנו מרוסקים, כל העם מרוסק. אי אפשר להסביר במילים את החוויה של לראות את האנשים האלה, שחוו על בשרם את מה שחוו".
שגרה מוזרה
ליגת העל, שנעצרה אחרי שהתקיים משחק אחד בלבד, במסגרת המחזור הראשון, צפויה להתחדש בסוף חודש נובמבר. מחר (רביעי, 21:00) תפתח הפועל חולון את הופעותיה בליגת האלופות של פיב"א במשחק חוץ נגד אלופת המפעל, טלקום בון. המשחק בגרמניה ייערך ללא קהל, לפי בקשת הקבוצה המארחת והמשטרה המקומית.
הפועל חולון, מטבע הדברים, מגיעה למשחק ללא הכנה אידיאלית. השחקנים הישראלים חברו לשחקנים הזרים בקפריסין רק לפני כשבוע, אז גם הצטרף המאמן שרף, שבמהלך השבועיים הראשונים של המלחמה הסתפק בגיחות קצרות מהמילואים לאימונים. לויט, לעומתו, נשאר בשירות ביהודה ושומרון, ולא הגיע לקבוצה מאז היום הראשון למלחמה. מכה נחתה על הקבוצה במוצ"ש האחרון, כאשר אמד קייבר ביקש לעזוב בשל המצב, ונענה בחיוב.
גוני יזרעאלי, שגם הוא משמש כעוזר של שרף, היה זה שניהל את ההכנות במהלך השבועיים הראשונים של המלחמה. "היינו צריכים לשמור על שגרת אימונים, כמה שעות ביום", משחזר משגב. "תוך כדי היינו הולכים ללוויות. מדובר בדברים הזויים, שגרה מוזרה, לדחוף אימון איפשהו, ולנסות להתנתק".
ואז מגיע הרגע שצריך לטוס לקפריסין. מה התחושה?
"בעיקר בלבול. מצד אחד, אתה לא רוצה לעזוב את הארץ, את המשפחה, בטח במצב של אי ודאות כשאתה לא יודע אם תהיה כניסה קרקעית או לא. ויש לי חברים קרובים שם. מצד שני, אני לא רוצה שתיפסק העונה".
סגרתם שבוע בקפריסין. מה אתה יכול לספר על התקופה הזו? אין זמן להסיר חלודה, כי יש משחק.
"כל הניתוק הזה מהארץ, להיות בחו"ל, זה דבר שעוזר בגיבוש של הקבוצה. אפשר לומר שהספקנו להתחבר, כמו כל בן אדם בעבודה חדשה, אבל זה קורה לאט לאט. במקביל, ממשיכים להתעדכן במה שקורה בחדשות, בווטסאפ, בטלפון, הודעות לחברים. מדברים עם המשפחה, בודקים שהכל בסדר. לא יודע אם רוגע זאת המילה הנכונה, זה רק מבחינה פיזית. אני חושב שבפנים, כשכל אחד עם עצמו, עם הלב שלו, קשה לומר שיש שם רוגע".
מה אתה יכול לספר על העזיבה של קייבר?
"איבדנו זר בעמדה חשובה, הוא שחקן חשוב, מסיבות שאי אפשר לשפוט. נשאר לנו לשמוח עם האנשים שנשארו ושימלאו את מקומו. מדובר בשחקן שהיה אמור להוביל את הקבוצה. בעקבות העזיבה שלו כולם יצטרכו לעשות צעד אחד קדימה".
ובכל זאת, אתם לפני משחק ראשון של העונה באירופה, יש התרגשות?
"זה מרגש להתחיל עונה, אבל זה יהיה קצת עצוב לעלות במצב הזה למגרש, בטח למשחק שיהיה גם בלי קהל. אני מקווה שלאוהדים שלנו, שיראו את המשחק בטלוויזיה, זה ייתן קצת מנוחה".
בשבוע הבא מצפה לכם משחק חוץ נגד בורסאספור בטורקיה. אתה חושש מהנסיעה הזאת?
"אנחנו עדיין לא יודעים מה יהיה עם המשחק הזה, אנחנו חיים מיום ליום, ומחכים להחלטות. לא יודע אם בכלל נשחק בטורקיה או בקפריסין או במקום אחר. אם אני חושש מהגעה לשם? אנחנו עם אבטחה ישראלית, זה הכי חשוב".
