ווילי סימס היה שחקן ובנאדם מיוחד מאוד. בהתחלה הוא היה שחקן יריב כי שיחק בהפועל ת״א, אליצור נתניה ומכבי חיפה. הוא היה קשוח מאוד על המגרש, שחקן הגנה נהדר. בתקופה שהוא שיחק איתי היה כיף שהוא היה בסביבה. הוא נמר, סלע יצוק. הייתה תחושה שיש על מי לסמוך.
בימים האחרונים הייתה הפנמה של המצב המורכב והבעייתי שווילי נכנס אליו. כמובן שכל הזמן היינו בקשר עם אריאלה אשתו. אני חושב על הימים ששיחקנו ביחד במכבי ת"א, המשפחות שלנו היו ביחד, הילדים נולדו וגדלו ביחד. הכול מתערבב לי עם ההערצה שלי למשפחה של ווילי, ובעיקר לאריאלה, שלא הפסיקה להאמין שהוא יחזור. היא והילדים עטפו אותו בכל כך הרבה אהבה, כך שגם אני הצטרפתי לאמונה החזקה שלהם שווילי בסוף יהיה בסדר. עם הידיעה אתמול הכאב היה חד, תמה תקופה לשחקן, חבר ודמות שיהיו חסרים כאן. בזמן שאני כותב את השורות האלה, אני פותח אלבומים שיש לי בבית, רואה תמונות שלנו ביחד, את כל הרגעים היפים, הזיכרונות מתערבבים.
3 צפייה בגלריה
עם הידיעה אתמול הכאב היה חד, תמה תקופה לשחקן, חבר ודמות שיהיו חסרים כאן. סימס
(צילום: יוסי רוט)
יש דיסוננס תהומי בין הדמות הקשוחה והבלתי מתפשרת במגרש לבין הנפש העדינה, האיש שיודע ואוהב לשיר, כל הזמן מחייך, בנאדם מדהים. בחודשים האחרונים עקבנו וניסינו לעזור היכן שיכולנו בסיטואציות כאלה ואחרות עבור ווילי. המחשבות שלי נעות עכשיו בין שחזור הרגעים המיוחדים בכדורסל: האליפויות, החטיפה המטורפת שלו בברצלונה והמשחק המדהים שלו עם מוטי דניאל ברגעי ההכרעה נגד אריס סלוניקי בפיינל פור במינכן.
ווילי הגיע איתנו פעמיים לגמר. היו ימים בהם לנצח את ברצלונה, ריאל מדריד ומילאנו היו דברים שלא מובנים מאליהם. הגענו למצב שהובלנו בסוף ואז הייתה התקפה מכריעה של ברצלונה וחואן אנטוניו סן אפיפניו קיבל את הכדור בטופ אוף דה קי. הוא היה חם באותם רגעים ועלה לזריקה, ו-ווילי פשוט באומץ מטורף עט לו על הכדור וחסם אותו. החסימה לא הייתה בקטע של לגעת לו בכדור, הוא ממש הדף את הכדור, והמשחק הסתיים בניצחון שלנו. תמיד מזכירים רגעים מיוחדים של שחקנים כשהם קולעים במשחק מסוים הרבה נקודות, אני בדרך כלל לא נוהג לראות משחקים שלי מהעבר, אבל יצא לי לאחרונה לראות את המשחק שקלעתי בו 49 נקודות מול לימוז'. אנשים תמיד מסתכלים על מי שקלע, אני דווקא הסתכלתי במשחק הזה על מי שמסר. זה היה ווילי, הוא מצא אותי בכל פעם, שם לי את הכדור ביד כמו על מגש של כסף.
הייתה לנו אז קבוצה מיוחדת מאוד, המשפחות היו מחוברות, ובסוף כל אחד עם האגו הפרטי שלו. כשהיינו במגרש עשינו באמת את הכי טוב בשביל שמכבי ת"א תנצח, וזה מה שהיה יפה אצלנו. שיחקתי עם ווילי במשך חמש עונות, וצריך לזכור שבחמש שנים האלה הבאנו חמש אליפויות, זה לא מובן מאליו.
בשלב מסוים ווילי עבר יחד עם המשפחה לכרכור והוא טיפה התרחק מהמרכז. לאחרונה הם חזרו לת"א והוא התחיל לבוא למשחקים של מכבי ת"א והיה כל כך כיף לראות אותו שוב. שוחחתי איתו לפני שקרה המקרה, כי הוא היה אמור לצאת איתנו לאחד המשחקים ביורוליג למפגש עם ההסתדרות הציונית. הוא כל כך שמח על זה. אני זוכר שהוא הספיק לבקר עם אריאלה את אולסי פרי, ויום למחרת היינו אמורים להיפגש למפגש ותיקים, כל כך חיכינו לזה, אבל אז זה קרה ו-ווילי לא הגיע. כל מה שאני רואה לנגד עיניי זה את הלב הענק והפנים המחייכות שלו, הלב הזה שהוא שם על המגרש בכל פעם שהוא דרך עליו. תנוח על משכבך בשלום, חבר.
