"אני המנהיג, המנוע של המכונית. כשיש לי ערב רע כמו שהיה באירופה בשבוע שעבר, אז יש מישהו אחר אצלנו שיודע לקחת על עצמו את המשחק, וזה היופי בהפועל ת"א. אבל אני באמת מרגיש שהכל מתחיל בי, שאני גורם להכל להתגלגל, ואין ספק שהשחקנים שלידי גורמים לזה להיות הרבה יותר קל. אני עושה עבודה טובה עד עכשיו".
כמה שחקנים זרים אתה זוכרים שנחתו פה והחזיקו מעמד לאורך שנים? ג'ייקובן בראון הוא בטוח אחד מהם. הרכז בן ה־32 פתח את עונתו השישית בליגה – השנייה בהפועל ת"א – ואיזו עונה מטורפת יש לו אצל האדומים: מקום ראשון וסיכוי טוב לסיים עם אליפות היסטורית. אבל לא הכל היה ורוד. לפני כשש שנים עבר בראון תקופה קשה שבה סבל מהתמכרות לאלכוהול. בראיון בלעדי ל"ידיעות אחרונות" הוא פותח הכל לראשונה: מהחיבור לישראל, הרצון לקבל אזרחות, עד בעיית האלכוהול והרגע שבו החליט להפסיק לשתות. דבר אחד בטוח, בראון מכוון גבוה. מאוד גבוה.
"ירושלים בעטה לנו בתחת"
לאן בראון והפועל ת"א יכולים להגיע העונה?
"אני לוקח את הפועל ת"א על הגב שלי. כמנהיג, כל עוד אשאר נעול על המטרה, והנפש והגוף שלי יהיו בריאים, אנחנו יכולים ללכת הכי רחוק שאפשר. זה על הכתפיים שלי לעשות את זה. אני מוכן לאחריות הגדולה הזאת".
הכי רחוק שאפשר זו אליפות. הרי במטרה הראשונה שהצבתם לעצמכם, גביע המדינה, נכשלתם.
"אני מרגיש שכן אפשר לקחת אליפות. אם נמשיך ככה ולא נאבד את עצמנו נוכל לעשות את זה. יש לנו את הסגל הטוב ביותר לעומת הקבוצות האחרות. אבל סגלים לא מנצחים במשחקים, מה שכן מנצח זה להילחם כיחידה אחת. לגבי ההדחה ברבע גמר הגביע, הפועל ירושלים פשוט באה לבעוט לנו בתחת, איך דרך להסתיר את זה. אנחנו פשוט לא באנו לשחק, היינו נוראיים".
אז אם לא תיקחו אליפות זה יהיה כישלון גדול?
"כן. אם לא ניקח אליפות, אקח אחריות מלאה, בגלל זה אמרתי שזה מתחיל בי. אני צריך להיות בזון שלי בכל ערב. נכון שזה קשה, אבל לדעת שאתה יכול לסיים את העונה הזאת ככישלון כשזה על שמך וכשיש מסביבך סגל כזה, זה אפילו קשה יותר. מי שמכיר אותי יודע שאעשה כל מה שצריך כדי שזה יקרה".
המשבר הראשון שלכם העונה הגיע עם החלפתו של כריס הורטון בצ'ינאנו אונואקו. לא בדיוק אהבת את זה.
"זה לא שלא אהבתי, פשוט כשדיברתי עם הבעלים אמרו לי שאנחנו יכולים לשמור את שניהם בסגל, ואז הורטון עזב. זה היה כמו סטירת לחי, לא היינו צריכים את השינוי הזה. ברור שהצירוף של אונואקו הוא בונוס משמעותי, אבל העזיבו שחקן שכולם התחברו אליו וזה היה בתזמון מוזר. זה תיסכל אותי. אבל זה כבר מאחורינו, לא מתעסקים בזה יותר".
אגב, מה אתה חושב על ההחלטה שתומר גינת קיבל בקיץ?
"בשנתיים האחרונות אני חלק ממשחקי הדרבי התל־אביבי. אני באמת לא יודע את כל הפרטים של המפגשים האלה וגם מעולם לא שאלתי, אני רק יודע שהאוהדים מגיעים בשיגעון. תומר גדל על זה, אולי הוא פשוט רצה להישאר במשפחת הפועל ולא להרגיש בוגד. זאת הדרך הישראלית להסתכל על הדברים ואני מבין ומכבד אותה. אם אני מסתכל על זה בעיניים אמריקאיות אז אני הולך עם הכסף. בסופו של דבר אני צריך לדאוג למשפחה שלי".
"אלכוהול היה המים שלי"
בוא נחזור שש שנים אחורה ונדבר על בעיית האלכוהול שהייתה לך.
"הרגשתי שהעניינים קצת יוצאים משליטה".
קצת?
"זה לא שהייתי אלכוהוליסט ושתיתי מדי ערב רק כדי להיות שיכור, זה היה בשביל להירגע ובשביל הכיף. בשלב מסוים חשבתי שזה הפך לרוטינה בחיים שלי, אבל זה לא היה ככה. נכון, הייתי לחוץ מזה שאני לא שם מספיק בשביל הילדים שלי ובכיתי לפעמים, אבל לא שתיתי בגלל זה".
אז בגלל מה?
"כשהגעתי לגלבוע רק רציתי לשחק כדורסל ולהירגע. הייתי צעיר, לא חשבתי יותר מדי, קניתי בקבוק בכל ערב. הייתי רואה סרט ופתאום קולט שחצי מהבקבוק נעלם. האלכוהול היה המים שלי. הייתי יוצא למועדונים ומסיים ארבעה־חמישה בקבוקים בערב. הייתי יוצא למסיבות בירושלים ארבע פעמים בשבוע. באותה תקופה גם ניצחנו, אז אף אחד לא היה יכול להגיד לי כלום. ממש נהניתי מזה. הייתי שותה ושותה ואומר לעצמי: 'זה לא פוגע בי'. לא יודע איך זה השתלט עליי. אבל יום אחד נסעתי הביתה לאמריקה ואמרתי לעצמי 'פאק, אני שותה יותר מדי'".
מתי הבנת שאתה בבעיה חמורה?
"יום אחד בארה"ב התעוררתי עם כאבים בצד של הבטן. ישר התקשרתי לדודה שלי, שהיא אחות, אמרתי לה שמשהו לא בסדר איתי. שתיתי במכה שני ליטר מים כדי לשטוף הכל. אני באמת זוכר את היום הזה כאילו זה היה אתמול. ישבתי בקצה של המיטה והילדים שלי שיחקו בחוץ ופשוט התחבאתי. רציתי ללכת לרופא, אבל מצד שני העדפתי לא לשמוע את החדשות הרעות. דיברתי לאלוהים, אמרתי לו: 'אם תעזור לי להתרחק מהכאב הזה לעולם לא אגע שוב בבקבוק'. וזה מה שהיה, לא נגעתי באלכוהול יותר".
5 צפייה בגלריה
"גיא הראל ויותם הלפרין (בתמונה) הכניסו אותי לפגישה במשרד ואמרו לי שאני חייב לשחרר את השתייה"
(צילום: עוז מועלם)
תגיד, בהפועל ירושלים לא אמרו לך כלום על זה?
"הם ידעו על זה, אבל אני לא חושב שהם ידעו עד כמה זה גרוע עד שהם באמת הבינו. כשחזרתי לעונה נוספת ב־2020, גיא הראל ויותם הלפרין הכניסו אותי לפגישה במשרד ואמרו לי שאני חייב לשחרר את השתייה. הייתי חייב לעשות את זה בשביל החברים שלי לקבוצה, וגם בשביל עצמי. הרגשתי שאני טוב יותר מזה, ובאמת היה אפשר לראות עליי שאני בן אדם אחר לגמרי. זה היה הדבר הכי גרוע שיכולתי לעשות. אלכוהול זה רע, אני שמח שהצלחתי לברוח מזה".
אתה כבר שש שנים בישראל, מרגיש בבית?
"אני בבית. זו אפילו לא שאלה עבורי. נתתי למדינה הזו כל מה שיכולתי לתת, אני רק צריך להמשיך לזכות בעוד כמה תארים כדי להשאיר רושם טוב. לא רק עבור האוהדים של הפועל, גם עבור כל מי שמסביב. אני מאוד נהנה מהאנשים כאן, כיף לי".
והגעגועים לילדים?
"בהתחלה לא הצלחתי לשחק כמו שרציתי, הכיתי את עצמי על הגעגועים לילדים. הרגשתי שאני מפספס, כל הזמן הייתי תחת הלחץ הזה. הרגשתי שלשחק מעבר לים זה לא הדבר הנכון בשבילי. אבל אז התחלתי להבין שהכדורסל נותן לי את מה שאולי שום דבר אחר לא יכול לתת לי – לראות עולם, לספק לילדים שלי חיים טובים, לתת להם את כל מה שהם צריכים, אז אני פשוט מתרכז רק במחשבות על זה. אין ספק שבחגים או בימי ההולדת שלהם הקושי מופיע שוב".
"אני יכול לעזור לכם בנבחרת"
מה אתה הכי אוהב בישראל, ומה לא?
"את האנשים, הם טובי לב. לא אוהב? יקר פה מדי. אני לא אוהב להוציא כסף על עצמי, אבל ישראל גורמת לך להוציא גם אם אתה לא רוצה. חנייה בתל־אביב, מכולת, זה פשוט יותר מדי".
ואיך אתה עם החגים שלנו?
"אוהב את הצום של כיפור, עשיתי את זה וזה פשוט מאתגר. זמן לעצמך לחשוב. תגידי לאמריקאים לא לאכול ולשתות במשך יום שלם, ואמריקה פשוט לא תהיה אותה אמריקה. אם אני רוצה לשחק בנבחרת ישראל, אני רוצה גם לנסות דברים שאתם עושים כדי להיות חלק, ולצום זה אחד מהם".
נבחרת?
"כן. אני יכול לעזור לכם להיות טובים יותר כי ראיתי כמה דברים שחסרים על המגרש".
ומה אתה עושה בשביל שזה יקרה פרט מלצום בכיפור?
"אם הם רוצים אז לא כזה קשה למצוא אותי. לא אכפת לי גם שמשחקים בקיץ, אני רוצה לשחק כדורסל כל השנה".
לסיום, אתה עד הפרישה בהפועל ת"א?
"קשה לי להגיד את זה כי נשארו לי לפחות עוד חמש שנים לשחק. השאלה היא אם הם ירצו אותי בגיל 37".
תראה את פניני.
"אם מישהו משלם לך עד גיל 40 פלוס בשביל לשחק אז למה לא? גיא אמנם לא השחקן הכי מהיר, אבל הוא חכם ברמות ואף אחד לא יכול לקחת את זה ממנו. הוא אוהב כדורסל בדיוק כמוני. אנחנו לא נתרחק מהענף הזה עד שלא נוכל ללכת. אני חושב שבגיל 40 אשחק פשוט בליגה השנייה".
