אפשר לנתח הרבה עניינים נקודתיים שהובילו אתמול להפסדה של מכבי ת"א לפרטיזן בלגרד (91:79), אבל בשורה התחתונה אפשר גם מאוד לפשט את זה: הקבוצה עם הסגל העמוק יותר והטוב יותר ניצחה את זאת עם השחקנים הפחות טובים, ומה שקיזז את הפערים עבור מכבי בפעמים קודמות לא היה כאן: עודד קטש לא פגש הפעם מאמן נחות ממנו, אלא את ה-מאמן של אירופה, ז'ליקו אוברדוביץ', שניצל כל נקודת חולשה של הצהובים, בכל רגע נתון, עד הסוף המכאיב.
פרטיזן היא קבוצה מטעה. אין לה כוכבים גדולים כמו לקבוצות העילית של היבשת, אז היא נראית לכאורה קצת מוגבלת. אבל היא מאוד מאוד עמוקה, בטח יותר ממכבי עם הסגל הנוכחי שלה. השחקנים שלה בכל זאת יותר מוכרים מאלה של הצהובים ובטח יותר מנוסים: ברנדון דייויס, פרנק ניליקינה, טייריק ג'ונס, קרליק ג'ונס, סטרלינג בראון, ואניה מרינקוביץ', אייזק בונגה, איפה לונדברג, אלכסיי פוקושבסקי – אלה שחקנים עם המון שנות ניסיון ביורוליג, וחלקם גם ב-NBA. כאלה שיודעים מה הם רוצים לעשות בכל רגע נתון, מזהים איפה יש להם יתרונות מול כל הרכב של היריבה, ומענישים.
כבר בפתיחה פרטיזן החלה לנסות לנצל יתרונות שהיא חשבה שיש לה. בדקות הראשונות דייויס קיבל כדור אחר כדור פנימה מול רומן סורקין. קטש הגיב במעבר למשחק עם הרכב גבוה, כשג'יילן הורד בעמדה מספר 3, ואז אוברדוביץ' עבר לטקטיקה אחרת: לנצל את יתרון הגובה והאתלטיות של הגארדים שלו על אלה של מכבי: לתת להם לחדור, ואם באה עזרה, להוציא כדורים לקלעים.
הרוטציות שעשה ההרכב הגבוה של מכבי היו לא מספיק מהירות. שחקני הגנה לא הגיעו לפינות, ופרטיזן זרקה משם בחופשיות, בעיקר בונגה, שגם לא החטיא. מנגד, מה שהשאיר את הצהובים בתמונה היה ריבאונד ההתקפה כי היה לה יתרון גובה. קטש אוהב לשחק סמול בול. הפעם הוא ראה שיש יתרונות בזה שאתה הולך על גדול, אבל מדובר בצעד שגם עושה חורים בהגנה על הקלעים. לא זה מה שגרם להפסד, זה כלי שחשוב להשתמש בו, אבל הגנתית הוא עבד פחות טוב, והשאלה היא האם זה הוציא לקטש את הרוח מהמפרשים או שהוא ימשיך עם זה בעקביות גם בעתיד.
אז מה כן גרם להפסד? ראשית, תשישות. הקבוצה של קטש נראתה לא משהו בכל המחצית השנייה, אבל ברבע האחרון היא פשוט נגמרה. זה היה משחק שני תוך יומיים וחלק מהשחקנים לא עמדו על הרגליים. בעמדות הפנים עוד היו קצת פתרונות: קטש נתן דקות לג'ייק כהן והוציא מהבוידעם את אלפא קאבה, שנתנו מנוחה לסורקין וחסיאל ריברו. אבל הורד, ליוואי רנדולף ותמיר בלאט שיחקו המון, וראו עליהם את העייפות.
רנדולף היה מדהים במחצית הראשונה ונעלם בשנייה. בלאט היה פחות טוב מבכל המשחקים הקודמים, אבל בלעדיו לא היה בכלל ניהול של המשחק העומד. הורד היה מצוין, אבל פחות חד מתמיד. ג'ון דיברתולומיאו התקשה מול הגובה של פרטיזן. ולצערה של מכבי, סייבן לי לא הושיע הפעם וסיפק הופעה מאוד חיוורת. לדעתי היה מקום לתת במחצית השנייה דקות לרפי מנקו כדי לקבל יותר פיזיות ושמירה חזקה בקו האחורי, אבל הפעם קטש בחר לא לעשות זאת.
צריך להגיד: הרבה זה עניין של מצ'אפים. לפרטיזן יש את כל סט השומרים שצריך עבור גארדים: ניליקינה גבוה וסופר אתלטי, לונדברג מומחה הגנה, קרליק ג'ונס נורא מהיר ושומר מעולה שכל הזמן מנסה לחטוף. הם ידעו שבלאט הוא שחקן מפתח ולחצו אותו חזק מאוד. מלי הם מנעו את החדירה. אין הרבה קבוצות עם כאלה שומרים. והם גם באו מוכנים. נו, קבוצה של אוברדוביץ'.
במשחק הזה מאוד בלט חסרונו של רוקאס יוקובאיטיס כי היה צריך גארד גבוה, גם הגנתית וגם התקפית. ברור שגם ווניין גבריאל היה מועיל, אבל הקו האחורי שיווע למשאבים. המשחק גם הבליט את העובדה שמכבי חייבת עוד שחקן לעמדה מספר 3. הורד משחק המון דקות בעמדה 4, רנדולף צריך לשחק עכשיו גם בעמדה מספר 2, שניהם נמצאים גם בעמדה מספר 3, וצריך מישהו שיוריד מהם נטל. זה חשוב בעיקר כי הם כנראה שחקני המפתח של מכבי, אלה שהיא חייבת מהם לפחות 40 נקודות משותפות במשחק וגם הרבה הגנה. זה נכון גם ביום שבו לי יהיה טוב בהרבה מאשר אתמול.
נקודה נוספת שצריך לזכור: מכבי לכאורה הפסידה משחק בית, אבל הוא היה בבלגרד, עירה של הקבוצה היריבה. לכן, בעצם לא היה לה עוד יתרון שיש לה במשחקי "בית" אחרים. כל התנאים המצטברים האלה גרמו לכך שפרטיזן הייתה פשוט גדולה על מכבי.
זה משחק שהצהובים אולי בנו עליו כניצחון בתוכנית הגדולה שלהם לעונה, אבל במקומם ממש לא הייתי מתרגש. עונת היורוליג הזאת נפתחה עם המון הפתעות, כך שאפשר לנצח הרבה משחקים שלא תכננת, ובלי קשר, ראינו בעונות הקודמות הרבה קבוצות שהתקדמו במהלך העונה, וכאלה שדעכו. צריך להיות מספיק טוב כל הזמן כדי להישאר בתמונת שמונה הגדולות, אבל רצוי להיות בשיאך מינואר והלאה. כשהפצועים יחזרו ורכש יגיע, אין ספק שמכבי תשתפר.
