מעטים חשבו שמכבי ת"א תסיים את הסיבוב הראשון היכן שסיימה. לאחר הניצחון על ז'לגיריס קובנה אתמול (חמישי), הצהובים מדורגים במקום השישי בטבלה עם מאזן של עשרה ניצחונות לעומת שבעה הפסדים. אמנם ניצחון של מונאקו הערב יוריד אותם למקום השביעי, אבל הקבוצה של עודד קטש התמודדה עם כמה מכשולים שהיו יכולים למוטט לא מעט קבוצות, והיא סיימה את הסיבוב כשהיא חזק במאבקי הצמרת, בתוך השמינייה הראשונה ורחוקה שני ניצחונות בלבד מהמקום השני.
העונה הזו היא אחת מהעונות הכי צמודות שיש ביורוליג. רק שני ניצחונות מפרידים בין המקום השני לשישי (ואולי השביעי), ובין המקום הרביעי לעשירי מפריד ניצחון אחד - כך שהכל פתוח. לאחר חצי עונה רצופת מהמורות, תקלות, בעיות - אבל גם הרבה אופי והפתעות חיוביות - אפשר להגדיר את הסיבוב הראשון של הצהובים ביורוליג כהצלחה.
6 צפייה בגלריה
אפשר להגדיר את הסיבוב הראשון כהצלחה. ניבו וקולוסון
(צילום: Dragan Tesic and Djordje Kostic)
המלחמה ואיבוד האולם הביתי
מלחמת "חרבות ברזל" גרמה למכבי ת"א לאבד את אחד היתרונות הגדולים ביותר שלה - האולם הביתי שחזר בשנה שעברה להיות המבצר שהיה לפני שנים רבות. הצהובים הספיקו לשחק משחק אחד מול פרטיזן בלגרד בהיכל מנורה מבטחים, ולאחר שפרצה המלחמה כל הקבוצה עברה ל"בסיס האם" החדש בבלגרד. מכבי איבדה תוך רגע את 11 אלף האוהדים שהחזירו בשנה שעברה את ההיכל להיות המבצר שהיה לפני שנים רבות.
בנוסף, השחקנים והצוות המקצועי מתמודדים עם תקופה לא קלה. הישראלים השאירו את המשפחות בארץ ועם כל המצב הביטחוני הראש שלהם, לפחות בהתחלה הם לא ממש היה מרוכזים בכדורסל. בתוך כל הסיטואציה הזאת אם היו אומרים למישהו במכבי לפני שלושה חודשים שזה יהיה המצב בטבלה הם כנראה היו קונים את זה.
חוסר העקביות של הכוכבים
בעונה החולפת היה ברור לכולם שהקבוצה הזאת על הפרקט שייכת לשני הכוכבים - ווייד בולדווין ולורנזו בראון. השניים קיבלו הארכת חוזה בסכומים גבוהים מאוד ועם היכולת הגבוהה שהם הציגו בשנה שעברה, הייתה ציפייה שהם אפילו ישתדרגו, אבל השניים לא נכנסו טוב לעונה.
בולדווין ישב בחוץ בתחילת העונה בעקבות פציעה שגרמה לו לפספס את ששת המשחקים הראשונים ביורוליג ואחרי שחזר לקח לו זמן להיכנס לעניינים ולהסיר את כל החלודה, מה שגרם לו להרבה תסכול שאפשר לראות על הפרקט. הגארד ידוע כאחד שלא ממש מסתיר את חוסר שביעות רצונו מהחלטות של שופטים, אבל העונה זה כבר בולט יותר מבעבר כשהוא מקבל לא מעט טכניות ומתקשה לשמור על עצביו. תוסיפו לזה את עניין הקיצוץ בשכר ותקבלו סיר לחץ בדרך להתפוצצות.
אם מסתכלים על הססטיסטיקה היבשה של השניים - בולדווין עם 14.5 נקודות ו-4.9 אסיסטים ובראון 14.5 נקודות ו-6.6 אסיסטים - קשה להגיד שהם מציגים יכולת רעה, אבל כשמסתכלים לעומק רואים שבמשחק מול באסקוניה בראון סיים עם 1 מ-14 מהשדה (0 מ-6 מהשלוש) ועם 60 איבודים בכל המשחקים, ושבולדווין בלא מעט משחקים עשה טעויות קריטיות בקבלת ההחלטות. מכך נראה שמי שאמור לנווט את הספינה לא ממש מצא בעצמו את המצפן.
השדרוג של קולסון
נקודת האור של הצהובים היא ללא ספק בונזי קולסון. כשהוא הגיע בעונה החולפת היו מסביבו לא מעט סימני שאלה לאחר הגיע בלי ניסיון ביורוליג. כל הספקות פשוט נעלמו במהירות. במועדון הבינו שמדובר בשחקן עם אופי מיוחד ורצון מאוד גדול להצליח יחד עם הקבוצה.
העונה קולסון עשה את קפיצת המדרגה לה ציפו לאור היכולת בעונה שעברה. עד עכשיו ב-17 משחקי היורוליג האחרונים הוא העמיד ממוצעים של 12 נקודות לצד 5.5 ריבאונדים בכמעט 28 דקות. רק בארבעה משחקים הוא ירד מדו ספרתי. במועדון מקווים שהיכולת המשופרת הזאת תהיה קבועה ושיהיה אפשר לסמוך עליו לאורך כל העונה, בעיקר בגלל החולשה הבולטת בקו הקדמי והקושי של חלק משחקני החיזוק לשמור על יציבות.
המצב הרגיש של הישראלים
השחקנים הישראלים נמצאים בסיטואציה לא פשוטה. כל נושא הקיצוץ בשכר השאיר אותם באמצע בין המועדון לבין הזרים. כשיש משחקים בארץ זאת ההזדמנות שלהם לפגוש את המשפחות שלא ראו הרבה זמן, כך שלהשתתף במרד של הזרים זה לא ממש אופציה, בטח כשהם אלה שאמורים להיות הפרצוף של הליגה הישראלית.
בתוך כל המורכבות של התקופה בצל המלחמה, לישראלים לא היה קל להתמודד עם המצב. כאמור, הם נמצאים רחוק מהבית, בדאגה מתמדת לכל מה שקורה כאן ונאלצים לשדר עסקים כרגיל. מה גם שהכל "נפל" עליהם בשבוע האחרון כשנאלצו לשחק שני משחקי ליגה רק עם חמישה ישראלים בכירים, מה שיצר עליהם הרבה עומס ועייפות.
מי שקיבל הזדמנות יותר מכולם הוא רומן סורקין. עצם זה שבקבוצה לא החתימו עוד שחקן זר בעמדת הסנטר לצד ג'וש ניבו פינה לסורקין לא מעט דקות, אבל בתחילת המלחמה היה לו קצת קשה לתפקד. המשפחה המצומצמת והמורחבת שלו מתגוררת באשדוד, אשקלון ונתיבות מה שגרם לו לחוסר שקט פנימי. הוא סובל ביורוליג מירידות ועליות חדות אבל אפשר לשים לב בסטטיסטיקה שכשהוא מקבל מעל ל-15 דקות הוא מצליח לבוא יותר לידי ביטוי, גם התקפית וגם הגנתית.
מי שהצליח לעלות מעל הציפיות הוא תמיר בלאט. כשהרכז נחת בהיכל אחרי שנתיים באלבה ברלין, היו לא מעט תהיות לגבי המקום שלו ברוטציה. בקו האחורי של מכבי ת"א יש לא מעט כוכבים אבל הוא הצליח למצוא את מקומו, גם בזכות ההחלטה לא להחתים זר נוסף בעמדה שלו.
אחד הדברים הכי בולטים שבלאט מביא איתו העונה זה ניהול המשחק המשובח. הוא מדורג רביעי ביורוליג במספר האסיסטים (9.6) לפי מדד של 40 דקות ובנוסף מביא תרומה התקפית עם ממוצע של 10 נקודות למשחק ב-23.5 דקות.
התקפה שוטפת, הגנה חלשה
מה שהכי מגדיר את המשחק של מכבי ת"א בתום הסיבוב הראשון הוא ההבדל בין היכולת ההתקפית להגנתית. הצהובים קולעים בממוצע כ-87 נקודות למשחק - מקום שני ביורוליג אחרי ריאל מדריד שקולעת 88 נקודות. מנגד, הקבוצה של קטש סופגת 87.8 נקודות. גם מקום שני ביורוליג - אבל מהסוף.
בכל ההפסדים עד כה ההגנה הרופפת של מכבי ת"א שיחקה תפקיד משמעותי. זה מתחיל משחקני הפנים שסובלים מאי יציבות הגנתית ועובר אל הקו האחורי שמכיל בתוכו לא מעט שחקנים שלא מזיזים את הרגליים בהגנה ורק מתמקדים בהתקפה.
אפשר גם לראות בכל משחק בו היא ניצחה שהכל מתחיל ונגמר בהגנה. ברגע שהשחקנים של קטש רואים שהם בפיגור משמעותי הם מהדקים את ההגנה תוך כדי נטרול השחקנים החשובים אצל היריבה, כך שלפעמים גם כמה דקות טובות בהגנה מספיקות להם כדי לסיים את המשחק עם הניצחון, אבל לפעמים גם לא. בצוות המקצועי שמים לא מעט דגש באימונים על היציבות ההגנתית במשך 40 דקות ולא רק הבלחות של מספר דקות, בידיעה שמול הקבוצות החזקות באמת ביורוליג זה לא ממש יספיק.
ונתון לסיום: לא ברור אם מדובר זה אמור לעודד את מכבי ת"א, אבל היא הקבוצה היחידה ביורוליג שנמצאת במאזן חיובי וסופגת נקודות יותר מאשר שהיא קולעת. יש שש קבוצות כאלה: וילרבאן, אלבה ברלין, ז'לגיריס, באיירן מינכן ואנדולו אפס, וכולן במאזן שלילי.
פורסם לראשונה: 06:00, 29.12.23
