זה נשמע קצת שטחי, רדוד, אפילו שכונתי, אבל זו כנראה המציאות: בכדורסל יש כזה דבר של לתפוס יום טוב או יום רע. מהדקות הראשונות של המשחק מול הכוכב האדום בלגרד היה די ברור שמכבי ת"א ביום רע. ברבע הראשון שחקנים הגיעו פעמים רבות למצבי קליעה נוחים, והחטיאו. זה מסוג הדברים שלמאמן אין כל כך מה לעשות איתם. גם השחקנים לא ממש אשמים.
כל קלעי יודע שאותן פעולות מצליחות נהדר במשחק נתון ונכשלות באופן אומלל במשחק אחר, והדבר היחיד שיש לך באמת שליטה עליו זה לא לקחת קליעות גרועות ולא לעשות החלטות טיפשיות. ברבע הזה מכבי עשתה הכל נכון מבחינה התקפית. היה חסר לה דבר קטן: הכדורים לא נכנסו לסל.
אולי זו העייפות של משחק שני תוך יומיים, אולי תרם לכך גם המצב האבסורדי שזה היה עבורה משחק בית שהוא הכי בחוץ: מול הכוכב האדום, בבלגרד, אבל בלי קהל, שזה כנראה יותר מדכא אפילו מקהל עוין. למזלה, ההגנה דאגה לכך שהכוכב האדום קלעה רק 6 נקודות ביותר מ-6 דקות, ונראה היה שיאניס ספרופולוס ממשיך ביכולות ניהול ההתקפה המוגבלות מהימים המדכאים שלו ביד אליהו.
אבל אז החל המופע של מילוש תאודוסיץ', שמשום מה עלה מהספסל כמחליפו של דוס סנטוס המיותר, השתלט על המשחק. שלשות, סחיטת עבירות, מסירות זהב לכל מי שנע מתחת לסל מול שומר נמוך ממנו, הנעת כדור מהירה שהענישה את מכבי על כל שמירה כפולה. בקיצור, גאון. האיש כבר לא הכי צעיר בעולם, הוא כבר לא נותן תצוגות כאלה בעקביות, אבל אתמול, להבדיל ממכבי כקבוצה וגם מכל אחד משחקניה כיחיד – הוא תפס יום. יום ענק. כאילו שהעשור שחלף והיה אמור להאט אותו לא היה מעולם.
קטש הצמיד אליו בהתחלה את ווב, רעיון תיאורטי טוב כי ווב גם מהיר יחסית, גם גבוה, ובאופן כללי שומר טוב, אבל מילוש חגג עליו. מילא שהצליח לחדור מולו, מילא שקלע שלשות ממצבים קשים להפליא, אבל ווב גם לא הצליח להפריע לו למסור למרות שהוא מספיק גבוה כדי להפריע לשדה הראייה שלו. ולא רק שתאודוסיץ' הצליח להכניס כדורים פנימה כאילו שיחק בלי שמירה - השחקנים שקיבלו אותם גם היו תמיד בתנועה לסל, במיקום המושלם, כשהם יכולים לעלות לקליעות קלות בלי צורך בכדרור. לא יתואר.
הגנת מכבי עוד הצליחה להכיל את האירוע ברבע הראשון, שהסתיים ב-20:20, אבל מהרבע השני והלאה כבר התחילה המפולת. הכוכב האדום היא קבוצה מאוד עמוקה. אם גבוה איכותי כמו מייק טובי רואה לראשונה מגרש רק ברבע שני, זה אומר הרבה. מייד כשהוא עלה, טובי קלע שתי שלשות. לכאורה אפשר להאשים בזה את ההגנה. אבל זה יהיה לא הוגן.
האסטרטגיה של המשחק הייתה לעשות חילופים די אוטומטיים כי לכוכב האדום יש לא מעט קלעים. זה גרם לכך שנוצרו מקרים רבים של גבוה שנמצא קרוב לסל מול שומר נמוך. מצבים כאלה מחייבים עזרה. אז השומרים הימרו על טובי כמי שאפשר לפנות בקו השלוש, והוא העניש. לא תמיד התוצאה הסופית קובעת את איכות התהליך. הוא כנראה היה השחקן שהכי הגיוני לעזוב אותו פנוי רחוק מהסל. אבל בכל זאת קלע. תפס יום.
מה שכבר כן היה בשליטה של מכבי והיא לא עשתה טוב הוא ריבאונד ההגנה. טובי סיים את המחצית עם 12 נקודות במעט מאוד דקות, כשחוץ מהשלשות הוא גם מלקט בקלילות כדורים מתחת לסל. והוא לא היה היחיד שעשה זאת. מה שמעניין זה שבצד השני קרה אותו דבר: מכבי נשארה רלוונטית הודות לריבאונד ההתקפה שהיא לקחה, בעיקר ניבו. איך אפשר להצטיין בתחום הזה בצד אחד של המגרש ולהיות כישלון בצד השני? כי בהגנה ניבו עסוק או בלשמור על גבוה או בלעזור לאחרים, ובהתקפה הוא מתמקד רק בלקיחת כדורים חוזרים. אולי הגיע הזמן שגם הגארדים בקבוצה, שרובם גבוהים, יתמקדו גם בתחום הזה.
המחצית הראשונה הסתיימה ביתרון 42:51 לכוכב האדום, כשתאודוסיץ' עם מספרים מפלצתיים: 15 נקודות ו-8 אסיסטים. ה-12 של טובי ועוד 11 של בולומבוי הראו שהקבוצה של קטש לא ממש עשתה את העבודה ההגנתית מתחת לסל במחצית הזאת. ומאחר שהיא חטפה גם 9 שלשות מתוך 16 זריקות, זה אומר שההגנה נכשלה כליל ברבע השני.
לצערה של האלופה הישראלית, היא לא הצליחה לחולל מפנה בתחילת המחצית השנייה. שלשה של תאודוסיץ' סימנה לאן נושבת הרוח, והכוכב האדום ברחה להפרש שנע כמעט עד הסיום בין 12 ל-15 נקודות. קטש ניסה כל הרכב אפשרי בניסיון למצוא פתרונות הגנתיים ולהכניס אנרגיה להתקפה. הוא ניסה את ווב בעמדה 4 וקליבלנד ב-3, ההרכב הנמרץ והאתלטי, וזה לא עזר. הוא ניסה לשחק עם ארבעה גארדים - בלאט, בראון, בולדווין וקליבלנד, כשלצידם גבוה שהשתנה מפעם לפעם, וגם זה לא עזר. הוא ניסה את קולסון ומנקו כפורוורדים ליד בראון ובלאט, אבל ההפרש לא ירד.
בסיום מכבי הפסידה 98:92, אבל זה פער מטעה כי רוב הקיזוז קרה ממש בסיום. גם רשימת הקלעים מתעתעת: בולדווין קלע 22, בראון 20, אבל הם לא היו דומיננטיים, לא שלטו במשחק. איפה הם ואיפה תאודוסיץ', שנראה כמו מנצח על תזמורת פילהרמונית, וסיים עם 27 נקודות, 14 אסיסטים, ושש שלשות מתשעה ניסיונות. זה היה קצת מדכא כי התצוגה הזאת הזכירה את לורנזו בראון של השנה שעברה, שסחף את מכבי לתצוגות גדולות. ניבו סיים עם 18 נקודות, בלאט עם 11, ושניהם היו הטובים בקבוצה. מה היה חסר לעומת משחקים קודמים? הנקודות של קולסון וסורקין, שכל אחד מהם קלע רק 4, ואלה של ווב, שעשה צעד אחורה וסיים בלי נקודות.
הסיפור של מכבי ת"א מתחיל להיות ברור: היא סובלת מחוסר עקביות של הכוכבים שלה. קשה לזכור משחק שבו בראון, בולדווין וקולסון היו מצוינים ביחד. לכן, למרות השיפור הגדול והמבורך אצל חלק משחקני המשנה, היא מתייצבת פחות או יותר על 90 נקודות למשחק. זה אומר שהיא חייבת להגביל את היריבות שלה ל-80 עד 85 נקודות. כיום, ברבע הגנתי טוב היא סופגת בערך 20 נקודות, אבל יש לה הרבה רבעים של קריסה הגנתית עם ספיגה של 30 או יותר.
לגמרי לא בטוח שיש לה את הכלים לצמצם את הספיגה לרמות האלה בכל משחק: לא העומק בסגל, לא הגובה, לא האתלטיות, גם לא היכולות ההגנתיות המספיקות של השחקנים כבודדים. אבל אם היא חולמת על הפיינל פור, זו כנראה הנקודה שהיא צריכה לשפר.
כשישקלו, אם ישקלו, איך לחזק את הסגל, יכול להיות שזה צריך להיות הכיוון: לא רק סקורר נוסף לזמנים שבהם בראון או בולדווין לא פוגעים, אלא איש שבמקביל גם יכול לקחת את ההגנה צעד קדימה.