יהוא אורלנד עמד הלילה על הקווים בברקליס סנטר, מילא את חובותיו כמאמן קבוצת הכדורסל מכבי רעננה בהתמודדות נגד ברוקלין נטס - במשחקה הראשון של הקבוצה מהליגה הלאומית במסע השנתי בארה"ב. לבו, לעומת זאת, היה בישראל, שם נערך מוקדם יותר אתמול טקס הלוויה לאחד מחבריו הטובים, סא"ל אלי גינסבורג, שנפל בתחילת השבוע במהלך המלחמה בחמאס.
"איבדתי את אחד החברים הכי טובים שלי", אמר אורלנד לפני ההפסד של קבוצתו 135:103 לנטס. "בשבילי, זו טרגדיה אישית. אבל עבור המדינה שלנו זו טרגדיה של כולם". עבור אורלנד וקבוצתו, המשחק הלילה סימן את תחילתו של מסע בן שלושה משחקים בארה"ב, שיימשך עם משחקים מול קליבלנד קאבלירס ביום שני ומינסוטה טימברוולבס ביום שלישי.
5 צפייה בגלריה
שחקני רעננה בדקת הדומייה לזכר הנרצחים
(צילום: Mike Stobe / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
5 צפייה בגלריה
"בישראל צריכים תקווה". אורלנד
(צילום: Mike Stobe/Getty Images/AFP (Photo by Mike Stobe / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
על פי הספונסר הראשי של מכבי רעננה, ג'ף רוזן - האיש שבזכותו הפכו משחקי הכנה של קבוצות ישראליות מול יריבות NBA לדבר שבשגרה - הקבוצה דנה אחרי המתקפה הנוראית האם צריך להמשיך את המסע. שחקן אחד בחר לחזור לישראל, אבל מלבדו כולם בקבוצה הסכימו שהדבר הנכון לעשות הוא להמשיך בתוכניות. "אני חושב שההלם של המלחמה השפיע על כולם בדרכים בלתי צפויות", אמר רוזן. "אני חושב שלכולם היו אתגרים אישיים כמעט באופן מיידי. ובכל זאת נפגשנו כקבוצה, ואני חושב שהגענו למסקנה די מהר שזה האינטרס שלנו להמשיך במסע".
אפילו הסנטר של הנטס ניק קלקסטון תהה אם זו ההחלטה הנכונה, ואמר באימון ביום רביעי ש"יש דברים גדולים יותר שקורים בעולם מכדורסל". אבל עבור הקבוצה עצמה, המשחקים הפכו לכלי לשליחת מסר של תקווה בעקבות הטרגדיה הבלתי ניתנת לתיאור בבית. "אני חושב שבישראל יש כרגע דיכאון ועצב", אמר אורלנד. "אבל יש ילדים, יש תינוקות, יש צעירים בישראל, והם צריכים תקווה. אז אני הולך בראש מורם, ליצור תקווה לילדים האלה, לבני הנוער האלה, לצעירים האלה, שצריכים תקווה. זו הסיבה שאני חושב שכולם כאן".
5 צפייה בגלריה
משחק ההכנה הפך למפגן תמיכה מובהק בישראל. אוהדות ביציעים
(צילום: Brad Penner-USA TODAY Sports)
משחק ההכנה הפך למפגן תמיכה מובהק בישראל. על הפרקט נערכה דקת דומייה לזכר הקורבנות, ונועה קירל (שבמקור מרעננה) שרה את "התקווה", כאשר היא עטופה בדגל ישראל וסיימה עם המשפט "עם ישראל חי". גם שחקני רעננה עלו לפרקט עם דגלי ישראל וסרטים שחורים - וזכו לעידוד מאלפי ישראלים ויהודים שהגיעו לאולם.
עבור יונתן מור, הפורוורד הפותח של רעננה, המשחק סיפק הפוגה רגעית ממה שהיו כמה ימים מייסרים עבורו ועבור חבריו. "בסביבות חצות התחלנו לקבל את ההודעות, אמר מור. "הרמנו את הטלפון ולא ידענו מה קורה, אז התחלנו לצפות בסרטונים שיוצאים מחמאס. אני לא הולך לספר על הדברים שראיתי בוידאו... לא אכלתי 30 שעות אחרי זה. לא ישנתי הרבה במשך כמעט 48 שעות. אז זה היה קשה לנסות להגיע מוכן למשחק הזה. אבל ניסינו כמיטב יכולתנו. הראש שלי לא היה 100 אחוז במשחק".
מור, שהגיע לארצות הברית למסע קדם העונה לפני ארבע שנים, אמר שבפעם הראשונה שהוא נכנס לאולם NBA הוא לא האמין למה שהוא רואה. עם זאת, הלילה, הוא אמר שאף אחד מחבריו הישראלים לקבוצה - שכולם שיחקו באולם NBA בפעם הראשונה - לא הגיבו בכלל, מכיוון שדעתם הייתה מרוכזת אך ורק במתרחש בארץ. עם זאת, ככל שהמשחק התקדם, מור אמר שהוא התחיל לראות כמה חיוכים על פניהם של חבריו לקבוצה.
"דגלי ישראל, האווירה, העובדה שהם משחקים על הפרקט במגרש NBA - זה היה מספיק לדעתי כדי שהם ירגישו קצת יותר טוב", אמר מור. "ברור שזה לא הרבה. אבל אפילו שיהיה להם קצת כיף בטיול הזה, זה משהו". מור אמר שהוא בדק את החברים והמשפחה בבית, ושעד כה כולם בסדר. עם זאת, עבור אורלנד, זה היה יום עמוס במחשבות על האובדן של אחד מחבריו הטובים ביותר. הוא סיפר שגינסבורג שירת בצבא 23 שנים לפני שפרש לפני חודש - רק כדי להתגייס למילואים לאחר שהמלחמה החלה.
"כשאתה מאבד חבר אתה כל הזמן שואל את עצמך למה", אמר אורלנד. "אני מניח שהתשובה שנתתי לעצמי היא שזה מה שהוא בחר לעשות. הוא בחר להיות חייל. הוא בחר להגן על ישראל. הוא בחר בזה כל כך הרבה שנים, ולמרות שסיים לשרת בצבא, ברגע שהמלחמה התחילה הוא ארז את התיק שלו. לפני כמה שעות אשתו דיברה עליו ואמרה שברגע שהודיעו שיש מלחמה, הוא ארז את החפצים שלו והלך לעזור לחיילים. אני סופר עצוב, אבל אני גאה בו. הוא גיבור בשבילי".
אורלנד הודה שהוא בכה בזמן שירת ההמנון. לאחר מכן הסביר שהסיבה לכך הייתה בגלל שכמאמן נבחרת ישראל עד גיל 16, הוא ביקש מגינסבורג לבוא לדבר עם השחקנים שלו על איך נראית קשיחות אמיתית. "רציתי להסביר להם מהי קשיחות", אמר אורלנד. "בגלל שהשחקנים הצעירים חושבים שזה קשה להם כשהם מפסידים, או כשמאמן צועק עליהם, או כשהם נפצעים. והוא בא ואמר, 'חבר'ה, זה כלום לעומת [הלחץ בצבא]". בכל פעם שההמנון הלאומי הושמע במהלך אליפויות אירופה חשבתי על המילים שלו, ועכשיו יש לזה משמעות אחרת. אז בשבילי, זה היה רגע מרגש. כן, בכיתי קצת. אבל זה בסדר מבחינתי. אני אהיה בסדר. לבכות זה בסדר. ולב שבור זה גם בסדר".
פורסם לראשונה: 11:46, 13.10.23
