זה היה ערב שהתחיל מצוין, המשיך עם כאב לב, ונגמר עם כאב לב שני וגדול אף יותר. אחרי מחצית ראשונה נהדרת מול מונאקו, בעצם משחק שברובו היא הייתה טובה וחכמה, מכבי ת"א ירדה מהמגרש כמפסידה. זמן קצר אחר כך נאלצה להודיע רשמית על שחרורו של כוכבה הגדול, ג'ורדן לויד, שאימת המלחמה הייתה גדולה מדי עבורו וסירב לחזור לישראל.
נתחיל דווקא במשחק. השיטה של מכבי מהפתיחה הייתה לרוץ בכל מחיר. זה רעיון חכם כי הוא בנוי על היתרונות של תמיר בלאט, ליוואי רנדולף וחסיאל ריברו - שהם נמוכים אבל זריזים ביחס ליריבים בעמדה שלהם. הקבוצה שיחקה טוב מאוד במשחק המעבר בניצוחו של בלאט, אבל התקשתה במשחק עומד. ניכר מאוד המחסור בשחקן יוצר מהסוג של ווייד בולדווין, שיחדור פנימה ויקלע קרוב לטבעת או יוציא כדורים לשלשות. ואכן, מכבי זרקה אתמול הרבה פחות מאשר בשנה שעברה מהטווח הזה, כמו שקרה גם נגד וילרבאן.
בצד החיובי, רוב השחקנים שיחקו מצוין, כולל אלה שרק הצטרפו. ג'יילן הורד היה מאוד יעיל ומגוון, רנדולף מפתיע ביכולת ייצור הנקודות ויכולת ההתמודדות הפיזית מול שומרים גדולים ממנו, ונראה שהשניים ביצעו באופן חלק לגמרי את המעבר ליורוליג. רוקאס יוקובאיטיס חכם, קטלני מחצי מרחק וגם שומר לא רע. ולויד, גם אם אינו מגוון כבולדווין, הוא עדיין שחקן התקפה מחונן שדרש מהגנת מונאקו הרבה תשומת לב, מה שפינה מעט את האחרים. בלאט, כמו במשחק הקודם, ניהל את המשחק ברמה גבוהה, וריברו היה יעיל.
היחיד שהיה מתחת לרמתו הוא רומן סורקין. זה לא שאני רוצה לרדת עליו בקביעות. אני פשוט חושב שהוא נורא מוכשר, ובתחילת העונה הזאת הוא רחוק משיאו. רק שהפעם מכבי לא יכולה להרשות את זה לעצמה. סורקין הנוכחי מתמקד בזריקת שלשות. הבעיה היא שזה הפך אותו לפחות אגרסיבי מאשר בימים שבהם הוא הלך מכות בשני צידי המגרש. הוא שומר פחות טוב, הידרדר בסיומת קרוב לטבעת, וגם את השלשות הוא לוקח מהר מדי. עדיף שיעשה את זה בחוכמה: אם הוא יתחיל את המשחק עם עבודה פיזית בצבע, השומר שלו ייתן לו יותר מרחק בקליעה מבחוץ. כמה סלים מקרוב גם יעלו לו את הביטחון. זה עדיף על זריקת שלשות מיד בפתיחה.
אבל זו באמת ביקורת בקטנה. אני מודה, מכבי הציגה אתמול רמה הרבה יותר גבוהה מזו שציפיתי לה בשלב זה של העונה. היא הפסידה בגלל נסיבות אובייקטיביות ולא כי עשתה משהו לא נכון.
ראשית, היא "נגמרה" באיזשהו שלב. יש לה סגל יותר קצר, השחקנים שלה התעייפו, ואילו מונאקו העלתה למחצית השנייה את אלי אוקובו ואלפא דיאלו אחרי שכמעט לא שיחקו במחצית הראשונה. למעשה, חוץ ממייק ג'יימס האגדי כולם שם נחו הרבה. ואכן, אוקובו ודיאלו הם אלה שהובילו את המהפך ברבע השלישי ונטלו את המומנטום ממכבי.
שנית, מכבי נטחנה מתחת לסל שלה, בעיקר כשגאורגיוס פאפאיאניס היה על המגרש. אין מה לעשות. מכבי נמוכה יותר, וכרגע היא גם חסרה את מי שאמור לספק את האספקט האגרסיבי-קופצני בנוסח ג'וש ניבו: וויינן גבריאל. ולהבדיל מקבוצות כמו מונאקו, כאמור, אין לה עומק אינסופי שיאפשר להחליף פצועים בשחקנים באותה רמה.
זה לא סתם שהכוכב שסביבו נבנתה העונה מכבי הוא לויד, ששימש כמחליף של השניים שכיכבו אתמול בקו האחורי של מונאקו (והספיק בינתיים לעזוב). אלה ההבדלים ביכולת גיוס השחקנים של שני המועדונים. וגם על אלה שהיא הצליחה להביא – מגיעות לה מחמאות.
עכשיו יהיו שיגידו: אבל תראה את הפועל ת"א. התשובה היא שאלה שני מועדונים עם צרכים שונים לגמרי: מכבי צריכה להיות באיזון כלכלי כי היא צריכה להעמיד קבוצה ראויה כל שנה. היא כמו חברה עסקית ותיקה. הפועל היא כמו סטארטאפ שמוכן לספוג הפסדים כבדים כדי להיכנס לשוק. ברור שעופר ינאי מהמר על זכייה ביורוקאפ וכניסה ליורוליג, ומוכן לשלם על זה המון. גם ברור שזו לא שיטה שיכולה להחזיק מעמד לאורך זמן.
אבל עכשיו מכבי באמת בבעיה. הכוכב שלה – גם אם מייק ג'יימס גרם אתמול להגדרה הזאת לקבל את הפרופורציה הנכונה שלה – עזב. הצהובים כבר ידעו שהם חייבים להתחזק בלפחות שני שחקני רוטציה טובים. עכשיו הם צריכים להביא עוד שחקן, וכזה שיהיה יצרן הנקודות העיקרי והאיש שההתקפה תסבוב סביבו. בעידן הנוכחי זה אתגר כמעט בלתי אפשרי.
ואולי, בלי לשדר תבוסתנות, זה הזמן שאוהדי הקבוצה צריכים להפגין אמפתיה. בשנה שעברה היו ביניהם כאלה שהאשימו את הבעלים בקמצנות כי הסגל לא היה חזק מספיק לטעמם. כשנכנסים לשנה השנייה שבה אי אפשר לארח בארץ, מכה כלכלית איומה בפני עצמה, אפשר אולי להיות מציאותיים ולהבין שזה יהיה פשוט בלתי אפשרי להעמיד הפעם קבוצה ברמה של קודמתה. ואם מכבי תשחק כדורסל חיובי כמו אתמול ותפיק את מאת אחוזים ממי שיש לה – בתנאים הנוכחיים זה בסדר גמור.
