"שחקנים לא היו שמחים ולא נהנו. כל אחד היה לבד וניסה להציל את המולדת בעצמו", אומר יובל זוסמן בגילוי לב. "אני חושב שאפשר לראות שבחודש וחצי האחרונים אנחנו מחייכים על המגרש. מדברים אחד עם השני. כנים".
החיוכים האלו שהפורוורד של הפועל ירושלים מדבר עליהם הפכו לחגיגות של ממש ביום חמישי האחרון, כשהקבוצה שלו ניצחה את מכבי ת"א בהיכל והניפה גביע שני ברציפות, שמיני בתולדות המועדון. אבל לא במקרה זוסמן מדבר על תקופות קשות ומשברים: מה שעברה ירושלים העונה יכול לספק חומרים נהדרים לתסריט דרמטי ורב־תהפוכות. הסוף שלו עוד לא נכתב, אבל גם אם הקבוצה לא תסיים את העונה עם אליפות – תואר גדול אחד כבר יש לה.
אלון: חבורה של גברים, כולם התעלו על עצמם
(ONE)
טלטלות, כאמור, לא היו חסרות. המלחמה שיבשה לחלוטין את עונת הכדורסל, וירושלים – כמו קבוצות ישראליות אחרות – נאלצה לנדוד ברחבי אירופה ולארח את משחקיה הביתיים בסרביה, ובמקביל להמשיך לשחק בליגה הישראלית. ואם כל זה לא מספיק, המאמן הדומיננטי אלכסנדר דז'יקיץ' נטש אותה בגלל המלחמה, המחליף היווני שלו, איליאס קאנצוריס, התברר כפלופ לא קטן, וההפסדים נערמו.
בצד של זוסמן (26), העסק היה מורכב לא פחות. בקיץ האחרון ירושלים שמה עליו את כל הז'יטונים והחתימה אותו על חוזה כמעט חסר תקדים עבורה: 1.2 מיליון דולר לשלוש שנים, עבור שחקן ישראלי מוכשר בעל ניסיון רב ביורוליג (חמש שנים במכבי ת"א, שנתיים באלבה ברלין) – אבל לא אחד שהוביל קבוצה. ובירושלים זה בדיוק מה שציפו ממנו לעשות: להוביל. חתיכת מעמסה.
לא הכל הלך לפי התוכניות, רחוק מכך. המשברים הרבים השפיעו מאוד על זוסמן, שלא הצליח לבוא לידי ביטוי על הפרקט. רק בשבועות האחרונים נדמה שהוא מצא את מקומו בקבוצה. הזכייה בגביע, ועוד מול קבוצתו לשעבר, באולם שהיה לו לבית, היא כנראה החותמת הסופית לכך.
"הבנו שאין לנו יום אחר", מספר זוסמן על ההופעה בגמר ועל האופן שבו ירושלים הצליחה לבצע מהפך מדהים ברבע השלישי, אחרי מחצית ראשונה לא מוצלחת. "עשינו את ההתאמות שלנו במחצית השנייה. היינו הרבה יותר אגרסיביים ונשארנו ביחד. אני רוצה לתת הרבה קרדיט לאוהדים שלנו: ברבע השלישי הרגשנו שאנחנו בתוך אולם שכולו אדום. הרגשנו הרבה מאוד אהבה ודחיפה. יחד עם האוהדים, השלם של הקבוצה היה הרבה יותר גדול מסך החלקים שלו".
כמה היה מתוק עבורך לקחת תואר ממכבי ת"א, ועוד בהיכל?
"זה לא עשה לי יותר מדי. הכי חשוב היה לי לקחת גביע, אני לא מסתכל נגד מי המשחק. ברור שיש את כל הפיקנטריה מסביב שאנשים אוהבים, זה חלק מהעבר שלי, אבל אנחנו חיים בהווה. אני זוכר שהייתי במכבי ת"א, שיחקנו מול מכבי ראשל"צ שעלתה עם חמישיית הנוער שלה. בסוף מי זוכר את זה בכלל? רשום בארון שזה תואר, לא זוכרים שזה עם כוכבית. תואר זה תואר".
בעוד חודש יש תואר נוסף על השולחן, חשוב יותר - צלחת האליפות. אתה מאמין שתוכלו לזכות גם בה?
"יהיה לנו קשה לרדת עם הרגליים לקרקע עכשיו, אבל זה משהו שנדרש מאיתנו כקבוצה עם הרבה מאוד ווינרים שרעבים להצלחה".
7 צפייה בגלריה
"יהיה לנו קשה לרדת עם הרגליים לקרקע עכשיו". שחקני ירושלים, רגע אחרי הזכייה
(צילום: טל שחר)
העונה עוד לא הסתיימה, אבל איך היא נראית מהעיניים שלך?
"קרו הרבה מאוד דברים העונה. המלחמה שינתה המון. חיינו בין סרביה לישראל, בלי יציבות ובלי לדעת מתי אתה משחק, נגד מי, ואם הליגה בארץ בכלל ממשיכה. אלף ואחד דברים בו־זמנית. הייתה עונה לא יציבה, גם שלי וגם של הקבוצה. כשאתה מגיע לקבוצה חדשה, שכבר מתפקדת ופועלת ביחד, אתה צריך למצוא את הנישה שלך. כשהגעתי לירושלים, חשבתי שמיד אוביל אותה, כשחקן שמגיע מהיורוליג, אבל זה לא פשוט. רוב הסגל, בעיקר הגארדים, נשאר מהעונה שעברה, ולקח לי זמן לעכל את זה ולמצוא את המקום והתפקיד שלי, ומשם להתפתח. עכשיו המצב יותר טוב. עדיין לא סיימנו את העונה, אבל יש שיפור משמעותי בחודש וחצי האחרונים, בתקווה שנוכל לעשות עוד דברים גדולים עד סוף העונה".
"לא היה לנו חופש, לא הרגשנו בטוחים בעצמנו"
איפה היית ב-7 באוקטובר?
"העברתי את יום שישי עם ההורים שלי בבית, עשינו קידוש כרגיל, ואז אבא שלי העיר אותי ב־6:30 ואמר: 'קום, יש משהו לא רגיל'. אמרתי לו: '6:30 בשבת בבוקר, מה אתה רוצה ממני?' כמו כולם, לא הבנתי את הטירוף. רק אחרי כמה ימים התברר לי האסון הנורא הזה. באותו יום הזרים שלנו כבר טסו ליוון. לא ידענו מה יקרה, לא חשבנו על כדורסל. למי אכפת מכדורסל במצבים כאלה? בסיוטים הכי גרועים שלנו לא חלמנו שזה יקרה".
מה עושה חוסר היציבות הזה לשחקן?
"כל שחקן, בכל מצב ובכל מקום, צריך יציבות מסוימת. בחיים יש כל כך הרבה דברים שאין לך שליטה עליהם, אתה צריך לפחות יציבות שאתה יודע מה קורה עם הקבוצה. היה חוסר ודאות מטורף. זה חלק מהעונה הזאת שלנו ושל כל הליגה".
מה אתה חושב על העזיבה של דז'יקיץ'?
"אני מבין אותו. הבנתי שהייתה לו טראומה כלשהי ממלחמה בעבר. אי־אפשר לשנות בנאדם ולהגיד לו 'תישאר', אם יש לו טראומה או אם הוא לא מאמין ולא מסוגל לשמור את עצמו בארץ. יש כאן מלחמה שלא קשורה אליו.
"היה לנו בסגל גם את מוריס אנדור. הייתה לי שיחה איתו בבלגרד. הוא אמר לי: 'אני מבין שזאת המלחמה שלכם, אבל אין לי קשר לזה, אני לא רוצה להיות במקום של מלחמה'. פתאום פתחתי את העיניים למצב שהזרים נמצאים בו. מן הסתם המצב הזה נכפה עלינו בעל כורחנו, אבל לזרים אין יותר מדי מה לעשות עם זה. הם יכולים להזדהות או שלא, אבל הם לא נלחמים את המלחמה הזאת, הם לא מבינים את המצב, את הקושי שלנו כישראלים".
7 צפייה בגלריה
"חושב שמצבת הישראלים שלנו נפגעה מאוד מסגנון המשחק שלו". קאנצוריס
(צילום: אלכס קולומויסקי)
מיד עם עזיבתו של דז'יקיץ' החתימו בירושלים את קאנצוריס, אבל ההתרסקות איתו הייתה מהירה. הקבוצה הודחה מאירופה בצורה משפילה, ואחרי רצף של חמישה הפסדים (ושלושה ניצחונות ב־12 המשחקים תחתיו) הוחלט להיפרד ממנו. גם אם הוא מביע אותה בעדינות, לזוסמן יש לא מעט ביקורת על היווני ועל סגנון המשחק שלו, שהיה שונה מאוד מזה של קודמו.
"אני לא אוהב לדבר על אנשים, אבל אני חושב שמצבת הישראלים שלנו נפגעה מאוד מסגנון המשחק הזה", מסביר זוסמן. "לנו הישראלים היה קשה לבטא את עצמנו וגם להבין מה הוא רוצה מאיתנו. הרגשנו מוגבלים, לא היה לנו חופש, לא הרגשנו בטוחים בעצמנו, לא הרגשנו שאנחנו יכולים לעזור לקבוצה. הרבה פעמים הרגשנו שאנחנו עושים יותר נזק מתועלת. זו לא הדרך לנצח, במיוחד בליגה שבה התרומה של הישראלים הכי חשובה. אנחנו רואים את זה עכשיו יותר מתמיד: הקבוצות עם הישראלים הכי טובים הן בטופ של הליגה".
"אני יותר בוגר במשחק שלי"
אחרי פיטוריו של קאנצוריס העדיפו בירושלים לא לטלטל את הספינה עוד יותר, והזעיקו לקווים את המנהל הספורטיבי יונתן אלון. בינתיים ההחלטה מוכיחה את עצמה: ירושלים לא רק התייצבה ועצרה את שרשרת ההפסדים, אלא צברה ביטחון והתלכדה מחדש – וזה ניכר בגמר הגביע. היא שמה מאחוריה מחצית ראשונה לא טובה, פתחה מבערים ולא הותירה סיכוי למכבי ת"א.
השינוי על הקווים עשה טוב גם לזוסמן. הוא קיבל מקום בחמישייה, ואיתו חזר הביטחון שלא ממש היה שם תחת דז'יקיץ' וקאנצוריס. זה לא שהמספרים שלו בשמיים: זוסמן קולע 8.6 נקודות בליגה ולוקח 4.7 ריבאונדים ב־23 דקות – פחות מהתפוקה שציפו לקבל ממנו במועדון כשהחתימו אותו על החוזה היקר – אבל ההתקדמות המשמעותית של השבועות האחרונים היא ברורה.
"פתאום הכל קרה", אומר זוסמן. "אני חושב שלכולם היה ברור מהן האיכויות שלנו, מהרגע שזכינו בגביע ווינר בתחילת העונה. עכשיו הן באות לידי ביטוי. פתאום הבנו מה כל אחד צריך לעשות ואיך צריך לעשות את זה. יש יותר חופש ביטוי. אתה יכול להיות יותר משמעותי על המגרש. כל אחד מבין את המקום שלו. אנחנו משחקים כדורסל יותר שיתופי, והשחקנים הישראלים תורמים יותר. יש לנו ישראלים טובים מאוד, לפני כן לא מצאנו את הנישה שלנו ואיך אנחנו יכולים לתרום".
בקבוצה טענו שעד לאחרונה לא הצלחת לבוא לידי ביטוי מבחינה מקצועית כי אתה שחקן שניזון מכימיה קבוצתית. אתה מסכים עם זה?
"אני חושב שכן. ה'אני מאמין' שלי בכדורסל שאני משחק הוא שקבוצה לא יכולה לנצח עם שחקנים בודדים. אם כל אחד עושה רק את מה שהוא יודע ואכפת לו רק מעצמו, זה פוגע בערך הקבוצתי. עכשיו אנחנו מחייכים על המגרש. אנשים לא נותנים מספיק קרדיט ליונתן אלון. הוא צריך לקבל יותר הכרה. כולם רואים כמה שונה אנחנו משחקים עכשיו".
"פתאום הבנו מה כל אחד צריך לעשות ואיך צריך לעשות את זה. יש יותר חופש ביטוי. יש לנו ישראלים טובים מאוד, לפני כן לא מצאנו את הנישה שלנו ואיך אנחנו יכולים לתרום. אנשים לא נותנים מספיק קרדיט ליונתן אלון. כולם רואים כמה שונה אנחנו משחקים עכשיו"
יובל זוסמן של היום הוא שחקן שלם ושמח יותר מאשר בתקופה במכבי ת"א?
"אני חושב שאני יותר בוגר במשחק שלי. אני מרגיש יותר שלם עם מי שאני ועם מה שאני מציג על המגרש. כל עוד אשחק עם ביטחון ואהיה אגרסיבי ואסרטיבי, אני חושב שהקבוצה תזכה לדברים טובים ממני. שיחקתי שש שנים ביורוליג והייתי שנתיים על תקן זר בגרמניה, וזה משנה את כל הפרספקטיבה, את הגישה ואת המחשבה. גם בקבוצה אני מרגיש ששחקנים מקשיבים לי".
יותר מבמכבי ת"א?
"זה שונה מאוד. במכבי ת"א, כשחקן צעיר שהיה ידוע בהגנה שלו, היה לי תפקיד מצומצם. עכשיו אני יודע לעשות יותר. החלק הכי משמעותי הוא הניסיון והתפקיד שלי מחוץ למגרש, איך השחקנים מכבדים אותי ואני אותם. כשחגגתי 26 לפני כמה ימים, כולם צחקו איתי בחדר הלבשה: 'בן כמה אתה כבר? 34?' עברתי הרבה מאוד דברים ביחס לגיל הצעיר שלי, ויש לי עוד הרבה מה לתרום".
פורסם לראשונה: 01:30, 19.05.24
