אח, כמה טוב שיש אלבה ברלין. זאת קבוצה כל-כך חסרת כישרון, שהיא גורמת לך לנצוץ גם אם אתה בינוני. זה לא שלמכבי ת"א יש השנה כוכבים גדולים. אין שם מייק ג'יימס, גם לא אוון פורנייה, טוקו שנגליה, קנדריק נאן, או אפילו ווייד בולדווין (אפשר להמשיך את הרשימה הזאת עוד יומיים, אבל סביר להניח שכבר הבנתם את הקטע). אולם לעומת השחקנים של אלבה, גם ג'יילן הורד, רוקאס יוקובאיטיס וליוואי רנדולף הם ענקיים, או לפחות כאלה שמסוגלים לפעמים לעשות סל באחד על אחד.
המשחק הזה נגמר בערך אחרי חמש דקות. מכבי פתחה עם 2:16, יוקובאיטיס נראה כמו שאראס, ווניין גבריאל סוף סוף מצא שחקני פנים שאפשר לחסום (גם כי הם לא ממש טובים וגם כי הם לא ממש גבוהים), אלבה החטיאה מכל מצב, מכבי נהנתה. לראשונה מזה הרבה זמן. זה נגמר בתוצאה 85:103, כשהגרמנים לא מצליחים לרדת מפיגור דו-ספרתי בשום שלב. היו רגעים שבהם יצאו מהם קולות חלושים של קאמבק, אבל הם הושתקו מיד.
מה שיכול לצער (או לנחם, תלוי בנקודת המבט) את הגרמנים עוד יותר זה שהם דווקא לא רעים ברמה הקבוצתית. המשחק שלהם חכם, התרגילים בהתקפה מגוונים ומעניינים, שחקנים מגיעים לעמדות קליעה טובות, אבל מה לעשות, לא קולעים. קצת נגרים.
לכן גם לא צריך לקחת את הניצחון של מכבי כמובן מאליו. לאלבה היו אתמול אחוזי קליעה מזעזעים, אבל היא לא לגמרי אנטי-כדורסל. זו קבוצה שביום נתון הכול יכול להתחבר לה, וטוב שזה לא קרה אתמול.
למרות שהגרמנים הם באמת לא אינדיקציה ליכולתה של מכבי, כי הם לא מייצגים שום דבר שקשור לרמה של היורוליג, נראו אתמול כמה תהליכים מעודדים אצל הצהובים. בראש ובראשונה מדובר במה שנראה כמו סגל שמתחיל להיראות נורמלי.
צריך להבין: בגלל שאין לה כוכבים אמיתיים, כמו שציינתי קודם, מכבי חייבת רוטציה ארוכה ועמוקה של שחקנים שהם לפחות טובים, כאלה שאם תיתן להם דקות הם לא יעשו חורבן במגרש. בשל כמות פציעות גדולה ובניית סגל רשלנית בקיץ, לא היה כמעט אף משחק שבו למכבי היו מספיק שחקנים כדי לשמור על רמה פחות או יותר אחידה לאורך 40 דקות. אתמול (חמישי), עם שובו של חסיאל ריברו, זה כבר היה דומה למה שאמור להיות, אם כי חסרונו של תמיר בלאט בלט, בעיקר במחצית הראשונה.
ריברו לא היה מדהים, אבל הוא תמיד נותן משהו קצת שונה מרומן סורקין ומגבריאל: עזרות חכמות בהגנה, ניידות, מיקום נהדר לריבאונד התקפה, ניהול משחק. סורקין חזק וגבוה יותר וגם קולע שלשות. גבריאל אתלט טוב יותר. ריברו שונה משניהם, וטוב שכך. הוא מעניק לקבוצה יתרונות מסוימים מול הרכבים שונים של היריבות. לפעמים שחקן רוטציה אחד עושה את ההבדל בין הפסד לניצחון.
נחזור לבלאט. במחצית הראשונה חשנו געגוע אליו כי ברגע שיוקובאיטיס יצא, רמת ניהול המשחק הידרדרה קשות. זה קרה בעיקר כי דייויד דג'וליוס היה מאוד אנמי, כמו בכל משחקיו הקודמים, שיחק לרוחב, לא יזם, לא זרק, לא יצר לאחרים. במחצית השנייה הוא כבר היה אחר, כנראה בזכות שלשה שקלע על הבאזר ונתנה לו ביטחון. דג'וליוס סיים עם 14 נקודות, כשבסוף הוא אפילו לקח יותר מדי זריקות.
למה רק עכשיו? זה כנראה עניין של אופי. סייבן לי היה לא מחובר אז הוא התעקש להרשים ולקח הכול על עצמו – גם על חשבון הקבוצה. דג'וליוס הפוך. כנראה בחור טוב. לא כופה את עצמו. צריך היה אולי לתת לו פוש כדי שיהיה קצת יותר ערס, ואולי השלשה הזאת עשתה את זה. אולי כמה שיחות עם המאמן או החברים. בכל מקרה, זו התפתחות חיובית למכבי, גם כשבלאט יחזור. יש להם סגנון מאוד שונה, וגיוון ברוטציה, כאמור, חשוב מאוד לקבוצה הזאת.
והיה גם מריאל שאיוק, בעוד הופעה לא טובה. אני ממש לא מתרגש מזה. הוא קלעי, עוד לא יודעים איך להפעיל אותו, הוא עוד מתרגש ועושה עבירות שטותיות, אבל רואים שהוא מוכשר, יש לו גוף גדול וחזק יחסית לעמדות שהוא משחק בהן, ואת הבריחה הגדולה שלה ברבע השלישי עשתה מכבי עם הורד בעמדה מספר ארבע, וויל ריימן כסמול פורוורד ושאיוק כגארד. עם גבריאל באמצע, זה היה הרכב מאוד פיזי, ששמר, לקח ריבאונד (ומצב ריבאונד ההגנה של הקבוצה היה די מזעזע אתמול, אז זו נקודה חשובה) ותפקד טוב גם בהתקפה.
בנוסף, בזכות העובדה שיש לה את שאיוק בסגל מכבי יכלה לשחק דקות לא מעטות בלי הורד ובלי רנדולף, והייתה בסדר. זה ממש חזון אחרית הימים עבורה, כי מדובר בשניים שהיא העבידה עד אתמול בפרך. במשחקים עתידיים, אם היא תוכל להגיע איתם לרבע הרביעי כשהם רעננים, אולי זה יסתיים טוב יותר מאשר עד היום.
מה המסקנות? שיהיה כנראה טוב יותר כשבלאט יחזור; שלמכבי עדיין יש בעיות קשות מתחת לסל שלה, בעיקר בריבאונד, וכדי להתמודד מול קבוצות גדולות יותר היא תצטרך לעשות שינוי הגנתי; ושממש לא צריך להפסיק עכשיו עם הרכש: פורוורדים אתלטיים שגם יודעים לקלוע זה מצרך שאף פעם אין יותר מדי ממנו, ועדיין חסר למכבי.
