היא הייתה אחת הכדורסלניות הגדולות ששיחקו בישראל, ולבטח זו שהתערתה כאן טוב מכולן. היום (שישי) הלכה לעולמה בגיל 49 כדורסלנית העבר המיתולוגית סימון אדוארדס, אחרי מאבק ממושך במחלת הסרטן. אדוארדס, שזכתה באליפות גם ב-WNBA וגם בישראל, אובחנה לפני שנתיים כחולה בסרטן השחלות.
אדוארדס כיכבה כנערה במולדתה ג'מייקה דווקא באתלטיקה. מאמן כדורסל אמריקני זיהה את הפוטנציאל שלה, והיא שיחקה בקולג'ים בארצות הברית. לישראל הגיעה ב-1998, שנתיים אחרי שסיימה את קריירת המכללות שלה.
קבוצתה הראשונה בארץ הייתה אליצור רמלה, איתה הגיעה עד חצי גמר גביע רונקטי וזכתה באליפות ליגת העל. "הגעתי בלי הרבה ידיעה מה זו ישראל, איפה היא נמצאת, מה יש פה", סיפרה אדוארדס בריאיון לרענן וייס ב-2011. "לא יודעת למה, אבל מהרגע הראשון התחברתי".
"בישראל אדוארדס גדולה מג'ורדן"
בסך הכול אדוארדס כיכבה בארץ במשך שש שנים. לאחר האליפות ברמלה היא עברה לבני יהודה והפסידה איתה בגמר הגביע, משם למכבי רעננה איתה זכתה בגביע ואחר כך למכבי רמת חן. סמיקה רנדל, עוד זרה מעולה אחרת ששיחקה בארץ, טענה פעם בריאיון ל"סיאטל טיימס" כי "סימון יותר גדולה בישראל ממייקל ג'ורדן".
בין לבין, זכתה אדוארדס באליפות WNBA עם סיאטל סטורם, שם כונתה "ההוריקן הג'מייקני", וב-2003 עזבה את ישראל ועברה לליגה הספרדית והאיטלקית. ארבע שנים מאוחר יותר עברה לפץ' ההונגרית, קבוצתה האחרונה באירופה. בהמשך עברה לאימון – בג'מייקה ובקולג'ים. לאחר הפרישה היא פתחה קרן תרומות בשם "סימון עבור ילדים", למען יתומים וחסרי בית בג'מייקה.
השיא הספורטיבי שלה היה ללא ספק הקריירה בישראל. באותו ריאיון לפני יותר מעשור סיפרה: "אתה לא מבין איך אני מתגעגעת לישראל. לא מעט מחבריי הטובים נמצאים בישראל, בעיקר בת"א. הזיכרונות שלי מהמדינה הזו כל כך רבים, כך שאני לא יודעת מאיפה להתחיל. תמיד החשבתי אותה לבית השני שלי".
"הייתי סלב בשכונת התקווה"
"בתקופה ששיחקתי בבני יהודה, הייתי סלב בשכונת התקווה. כל הזמן הייתי עוברת ברחוב האצ"ל ומקבלת לאפה שווארמה חינם", היא נזכרה באחת התחנות בארץ. "רמלה? זו בכלל עיר מיוחדת. די משעמם שם, אבל התושבים לא נתנו לשכוח שיש שם קבוצת נשים".
היא סיפרה גם על הזיכרון מערב הזכייה בגביע, עם רעננה: "אני זוכרת גם את התקווה, שרתי מההתחלה ועד הסוף. יום אחד היה לי משעמם, ביקשתי מהחברות בבני יהודה שילמדו אותי. השמיעו את זה כמעט בכל משחק ולא רציתי להיות שונה. רציתי להיטמע בתרבות בארץ. כמה מהשחקניות רשמו לי את המילים על דף, השמיעו לי את הלחן ואחרי כמה ימים כבר ידעתי את זה בעל פה. בגמר הגביע כבר שרתי כמו כולן".
