בדיוק היום לפני 20 שנה, ב-8 באפריל 2004, במכבי ת"א רשמו את אחד הרגעים הגדולים והמפורסמים בהיסטוריה של המועדון. רגע שקרוי בפי רוב "נס ז'לגיריס".
הצהובים הגיעו למשחק ביתי מכריע במחזור האחרון של שלב הטופ 16 ביורוליג נגד ז'לגיריס קובנה בידיעה שהפסד ישלח אותם לצפות בפיינל פור שנערך אז באולמם הביתי מהסלון, בעוד ניצחון יעניק להם את הכרטיס לארבע הגדולות. לאורך 39 דקות ו-58 שניות הכל הלך הפוך לקבוצה של פיני גרשון. בדקות האחרונות בספסל המארחת כבר השלימו עם זה שהליטאים בדרך לניצחון, אבל אז קרה אותו נס שהפך לרגע מיתולוגי ומכונן של המועדון ובכדורסל הישראלי בכלל.
במצב של 94:91, שארונס "שאראס" יאסיקביצ'יוס ביצע את העבירה החמישית שלו על גוסטאס גידיוריס שעוד לפני שעמד על הקו הלך והתחבק עם חבריו על הספסל של קבוצתו בידיעה שהמשחק בידיים שלהם. גידיוריס, שעמד עד לאותו הרגע על 1 מ-2 מהקו, החטיא את שתי הזריקות. אחרי ההחטאה השנייה טאנוקה בירד נכנס לצבע לפני הזמן, מה שנתן את הכדור לצהובים כשנותרו 2 שניות לסיום.
את הרגע הבא אף אחד לא ישכח. גור שלף בהוצאת חוץ מתחת לסל של ז'לגיריס מצא את דרק שארפ, שקבר שלשה על הבאזר ושלח את הקבוצות להארכה. אותה השלשה פשוט הפתיעה לחלוטין את הליטאים שלא הצליחו לצאת מההלם והמומנטום עבר אל הצהובים, שבהארכה ניצחו 99:107 שסידר להם עלייה לפיינל פור ולאחר מכן זכייה ביורוליג אל מול הקהל הביתי אחרי ניצחונות על צסק"א בחצי הגמר ועל בולוניה בקרב על התואר.
"פעם בחיים"
מי שבאותה שנה הגיע למכבי ת"א בתור עוזר מאמן צעיר היה דן שמיר. שנתיים לפני כן הוא שימש כעוזר מאמן בהפועל ירושלים ואז עשה את המעבר אל המועדון הצהוב בתור העוזר של פיני גרשון כשלצידו דייויד בלאט. בשלוש עונותיו במועדון זכתה מכבי ת"א פעמיים ביורוליג (2004 ו-2005) ובעונה השלישית נכנעו הצהובים בגמר לצסק"א ומאמנה אטורה מסינה, איתו שיתף פעולה כמה שנים לאחר מכן כעוזרו בקבוצה הרוסית ובמילאנו.
"כמי שהיה שם זה מסוג הדברים שאומרים עליהם - 'פעם בחיים'", סיפר שמיר. "זה באמת אירוע חד פעמי ולחלוטין ממחלקת הניסים. כשאימנתי בחו"ל יצא לי לאורך השנים לפגוש אנשים שלא הכירו את הסיפור, כל מיני שחקנים צעירים שאפילו לא הכירו את דרק שארפ. סיפרתי להם את מה שהיה שם, אבל אני לא חושב שבאמת אפשר להעביר בכמה משפטים את גודל העניין".
"שמעתי מאנשים שראו את המשחק בבית שעם השלשה של דרק שארפ כל ת"א הייתה בדממה מוחלטת, ואז פתאום הייתה שאגה שהרגישה כמו רעידת אדמה"
שמיר נזכר ברגעים האחרונים של המשחק לפני ההארכה: "חשבנו שסוף העולם הגיע. דייויד בלאט ואני דיברנו על הספסל, היינו במחשבות אפוקליפטיות, אני זוכר אז שדייויד אמר 'לא הצלחנו לעצור אותם', ואני כבר נכנסתי למחשבות אחרות. זאת הייתה השנה הראשונה שלי במכבי, ממש בתחילת הדרך שלי ברמות האלה ובכדורסל המקצועני בתור בחור צעיר, שלא מרוויח המון כסף, ואני חשבתי בכלל על החיים, מה אני אעשה, לאן החיים יובילו אותי מכאן, הרי לאמן אני בטח לא אוכל לאמן, הסיפור שלי בכדורסל נגמר".
"זה היה כתם לא לעלות לפיינל פור, בטח כשהוא בישראל. ואז בבת אחת הכל התהפך. זה היה כמו לזכות בלוטו. על אחת כמה וכמה לאן שזה הוביל. היה אירוע פיינל פור מהחלומות, סוג של פנטזיה. אתה מרגיש שמיליוני אנשים מסביבך, כאילו אתה על איזשהו טיל שמשגר אותך ואתה פשוט טס עליו. שמעתי מאנשים שראו את המשחק בבית שעם השלשה של דרק שארפ כל ת"א הייתה בדממה מוחלטת, ואז פתאום הייתה שאגה שהרגישה כמו רעידת אדמה. זה באמת תיאור הכי מתמצת של הדבר הזה".
בריאיון ל-ynet ב-2020, תיאר פיני גרשון את הרגעים על הספסל אחרי הסל: "הרגעתי את כל האנשים. גם אני כמובן שמחתי אבל היה ברור שזה לא נגמר והיה צריך להרגיע שם את כולם, אמרתי להם שזה לא נגמר אבל עכשיו יש לנו יתרון מורלי גדול ולא משנה מי נמצא על המגרש, אנחנו צריכים לנצח את זה, כי המטרה הייתה לנצח, לא רק להגיע להארכה".
(צפו בסל הבלתי נשכח)
גרשון המשיך: "זה היה אירוע בלתי נשכח. המשחק הזה חיזק את האמונה אצל אנשים שאף פעם לא האמינו. מה זה נס? זה לא נס - יש פה כוח עליון. הסיכוי לנצח היה בפרומילים, היינו צריכים כוח עליון ולא מזל ולדעתי זה מה שקרה. אם נדבר עם בן אדם דתי או בן אדם שמאמין, הוא יגיד שזה מה שהיה, אחר יגיד מזל. אבל גם בשביל מזל צריך להיות בסביבה שלו כדי שהוא יגיע אליך".
"אם לא היינו עושים את זה, החבילה הייתה מתפרקת"
כאמור, אחרי אותו ניצחון מכבי ת"א פשוט הייתה בלתי ניתנת לעצירה ובאותה עונה זכתה בטרבל - גביע אירופה, גביע המדינה ואליפות, וכך גם גם בשנה שלאחר מכן ב-2004/05.
"החבילה המיוחדת הזאת התקבצה ביחד לצורך משימה מיוחדת - הפיינל פור בת"א. אם לא היינו מצליחים לעשות את זה, אז סביר להניח שהחבילה הזאת הייתה מתפרקת", מסביר שמיר, "לפיני גרשון הייתה תמונה בבית של אותה השלשה. יש את התמונה המפורסמת שלוח התוצאות עדיין 91:94 וכולם קופצים. כשמישהו היה נכנס אליו הביתה הוא תמיד היה אומר 'זאת התמונה של הבית, כי אם לא הרגע הזה - אין בית'".
"זאת הייתה קבוצה עם הרבה כישרון ששיחקה כדורסל מאוד טוב, אבל אם לא הרגע הזה אז כנראה שהיא לא הייתה מגיעה לשום דבר מיוחד. מצד שני, בעקבות הרגע הזה הגענו לפיינל פור ועונה לאחר מכן נשארנו כמעט עם אותה הקבוצה, שהייתה כל כך מחוברת אז בשנה השנייה שלה הדברים באו הרבה יותר בקלות. ובכל זאת, צריך לזכור שלזכות ביורוליג שנתיים ברציפות זה אירוע נדיר".
שמיר ניסה להתייחס לשאלה האם זו הקבוצה הגדולה ביותר של מכבי ת"א מאז ומעולם: "כבנאדם וכמאמן אני לא אוהב להיכנס לכל מיני השוואות בין הקבוצות ובין תקופות, זה הרי בלתי אפשרי. העולם משתנה, מה שנכון אז היה נכון לאותו רגע. אני יכול להגיד שוויצ'יץ' קרא לזה במשך המון שנים 'קללת מכבי' ואמר שמה שלא תעשה ובאיזה קבוצה שלא תהיה, או עם איזה שחקנים שלא תשחק איתם ובאיזה מעמדים שתהיה בהם - זה לעולם לא ישתווה לקבוצה הזאת".
לסיכום אמר שמיר: "לקחתי מהמשחק הזה משהו אחד שמאוד השפיע עליי כמאמן: כדורסל בסופו של דבר זה משחק של שחקנים. אנחנו מחוץ למגרש והמשחק משוחק בתוך המגרש. למאמנים של מכבי היה אז תפקיד מאוד גדול בכדורסל הייחודי ששיחקנו, לפיני ודייויד בעיקר, שני המאמנים הכי גדולים בדורם. אבל בסופו של דבר השחקנים הם עושים מהלכים גדולים, הכדור בידיים שלהם. בנקודה הזאת הספציפית כבר לא היה לנו מה לעשות. לא היה שום תרגיל מתוכנן. זה באמת מסוג הרגעים שמביא שחקן לקצה ביכולת שלו לתפקד".
