לפני שלושה ימים, עשה ירין חסון בן ה-18 היסטוריה כשהפך לישראלי השני אי פעם שזוכה באליפות המכללות (שי דורון עשתה זאת לפניו), והראשון מבין הגברים. הכדורסלן הצעיר זכה בתואר יחד עם מכללת קונטיקט אחרי ניצחון 59:76 על סן דייגו סטייט, לעיני 75 אלף צופים באליפות ה-NCAA.
חסון (2.07 מטר) לא שותף בגמר וכמעט שגם לא שיחק העונה, אבל הוא בוחר להסתכל על הטווח הארוך. החלום הגדול שלו הוא להגיע ל-NBA, והוא מאמין שהאימונים המפרכים בסופו של דבר יביאו אותו למצות את מלוא הפוטנציאל שבו. בריאיון מיוחד הוא מספר על הטירוף בימים האחרונים, הקשיים הגדולים בדרך וגם על המנטור הישראלי שלו.
"היה טירוף", אמר חסון. "אתה משחק באיצטדיון פוטבול לעיני 75 אלף צופים. כשאתה עולה לחימום אתה לא באמת רואה אנשים, אלא יותר כמו נקודות כאלה. זו הייתה הרגשה כמו של גמר מונדיאל. כל הרחובות לפני כן היו מלאים באנשים שמגיעים למשחק, כל אחד לבוש בחולצה של המכללה שהוא אוהד. אחרי הזכייה, כשנחתנו, חיכו לנו המון אוהדים - זאת הייתה פשוט גאווה למקום. ניסיתי להסביר למשפחה ולחברים על החוויה אבל באמת קשה להסביר את זה במילים".
צבט לך שלא שיחקת בגמר?
"כן. רציתי להיות חלק מזה אפילו לדקה אחת, אבל בסוף לקחנו את האליפות וזה מה שחשוב".
מה הדבר הראשון שעשית אחרי הזכייה?
"התקשרתי לאמא בשיחת וידיאו. אני עדיין הילד של אמא וילד של בית, ולא ראיתי אותה מאז אוגוסט - אז ישר התקשרתי אליה. אמרתי לה 'זה היה שווה את זה, לקחתי אליפות'".
היו לך ספקות?
"אני לא אשקר, היו ספקות. קולג׳ זה משהו שבדרך כלל מתחילים בגיל 19 ואני הגעתי לכאן בגיל 17 וחצי. בשבילי להגיע לכאן, לגור לבד ולהתאמן עם השחקנים שנמצאים פה, זה לא פשוט בכלל. הגעתי כפרשמן, ויש פה שחקנים שהם בחירת סיבוב ראשון ב-NBA. יש רגעים שאתה אומר לעצמך 'מה היה לי רע אם הייתי חותם במכבי ראשון לציון? להיות ספורטאי מצטיין בצבא, קרוב למשפחה', אבל כמו הרגע של האליפות וכמו עוד כמה רגעים השנה אתה ישר אומר שזה היה שווה את זה".
"הפכתי את החיים שלי בשביל הכדורסל"
מה הקושי הכי גדול?
"אם מדברים על הפן האישי, אז להיות לבד. יש לי פה הרבה חברים אמריקאים, אבל בסוף היום, כשאתה מגיע לחדר שלך אחרי שהיה לך יום ארוך, אז אתה פשוט רוצה לדבר מישהו - אבל בעברית. הבעיה היא שבדיוק בזמן הזה כולם בארץ ישנים, אז אתה לא יכול להתקשר לאף אחד. זה היה ממאה לאפס - הייתי מוקף בהרבה חברים בישראל ובמשפחה, ואז פתאום בבום אחד התנתקתי".
היו לך משברים?
"הפכתי את החיים שלי ב-180 מעלות בשביל הכדורסל. אפילו שידעתי שלא אשחק. להתאמן כל יום 4 שעות ובסוף לא לשחק זה מתיש. אתה אומר לעצמך 'בשביל מה אני עובד וקורע את הגוף ואז לא משחק?' יש רגעים כאלה אחרי משחק שנשברים, אבל אני דואג להסתכל על הטווח הארוך. אני רואה שכל אספקט במשחק שלי נמצא בגרף עלייה, וזאת הייתה המטרה שלי כשהגעתי לכאן".
הזכרת את שפר והנפלד ששיחקו בעבר בקונטיקט, דיברת איתם לפני שנסעת?
"כן, עם שניהם. שפר גם הגיע לכאן לביקור לפני חודשיים. הוא הגיע לצפות במשחק שלנו והיה גם באחד האימונים. אנחנו לא באותה העמדה, הוא הגיע לכאן בגיל 21, אחרי הצבא, ויש לנו דרך קצת שונה, אבל עדיין אני רואה בו כמנטור. הוא אדם מאוד חכם ואני חושב שגם יש לנו אופי קצת דומה, לשנינו יש סוג של רוגע שמצטייר לפעמים כלפי חוץ כאדישות".
למה בכלל החלטת לצאת לשחק בארה״ב?
"באמצע העונה שעברה הבנתי שיש לי פוטנציאל להיות שחקן טוב, אבל הרגשתי שאני עדיין לא בשל להיות שחקן ברמת בוגרים. היו לי כמה הצעות בארץ, אבל באמת הרגשתי שזה לא מה שנכון לי, ושאם אני אשחק בקבוצת ליגה לאומית או ליגת העל אז זה יפגע בי. זה לא פשוט להיות חלק מקבוצה. הליגה שלנו היא ליגה ברמה גבוהה אז קשה להשתלב, ולנו בארץ אין את השלב ביניים הזה כמו בארה״ב עם הקולג׳ים או באירופה שיש את התחרויות עד גיל 21. הרגשתי שאני מסוג השחקנים שכן צריכים את השלב הזה".
"שפר הגיע לכאן לביקור לפני חודשיים. הוא הגיע לצפות במשחק שלנו והיה גם באחד האימונים. אנחנו לא באותה העמדה, הוא הגיע לכאן בגיל 21, אחרי הצבא, ויש לנו דרך קצת שונה, אבל עדיין אני רואה בו כמנטור. הוא אדם מאוד חכם ואני חושב שגם יש לנו אופי קצת דומה, לשנינו יש סוג של רוגע שמצטייר לפעמים כלפי חוץ כאדישות".
איך התקבלה ההחלטה הסופית?
"פתאום ראיתי שיש התעניינות מקולג׳ים גדולים, אם זה יוקון או אוקהלומה סטייט ומציעים לי לבוא, אז נורא שמחתי, כי כשהחלטתי לנסות ללכת לקולג׳ לא חשבתי שזה הקולג׳ים שאני אדבר איתם, אז זה כבר עשה לי טוב והבנתי שעשיתי את המעשה הנכון. עשיתי שיחות זום עם כל מאמן והרגשתי שביוקון היו איתי מאוד ישירים, לפעמים מאמנים של קולג׳ים יגידו לך הכל כדי שתבוא אליהם גם כשזה לא האמת, והרגשתי שיוקון היו כנים איתי, הם ישר אמרו לי שבשנה הראשונה אני לא אשחק כמעט כי אני צעיר ועוד יחסית רזה, אבל שהם בונים עליי לטווח הארוך".
החלום: NBA
הייתה אופציה לחתום במכבי ת״א?
"כן יצא לי לדבר שם עם כמה אנשים, אבל לא פנו אליי עם הצעה. יותר כמו התעניינות כללית של מה הולך לקרות איתי בשנה הבאה".
מה החלום הגדול?
"להגיע הכי רחוק שאפשר ולהישאר בארה״ב כמה שיותר זמן. פה זה הדבר הגדול - אם זה קולג׳ או NBA. זה החלום. כרגע אני עובד מאוד קשה, נמצא המון שעות במתחם אימונים, הכל כדי להגיע הכי רחוק שאפשר".
איך אתה מסביר את זה שבארץ אתה פחות מוכר?
"הייתי מתחת לרדאר, אבל ידעתי תמיד שאגיע לבמה הגדולה. לא חשבתי שזה יקרה בגיל 17 , אבל האמנתי שמתישהו זה יגיע בגלל הצורה שבה עבדתי ובגלל ששמתי את הכדורסל בקדמה. אני לא מרגיש פספוס, כי פשוט ידעתי שיום אחד זה יגיע".
"מאוד חשוב לי לייצג את הנבחרות"
בעונה שעברה הצטרפת לאימונים בנבחרת הנוער אבל נופית בישורת האחרונה. מה קרה שם?
"טסתי איתם למשחקי הכנה אבל אז יומיים לפני אליפות אירופה אמרו לי שלא אמשיך. אלה החיים. בגלל הנבחרת הגעתי באיחור לקולג׳ אז זה קצת ביאס אותי. לי זה היה מאוד מוזר. במשחקי ההכנה הרגשתי הרבה ביטחון ופתחתי בחמשייה. הייתי מאוד מאוכזב, אבל אלה דברים שלא בשליטתי".
ולנבחרת העתודה בקיץ אתה תגיע?
"פנו אליי כבר מהנבחרת ושאלו מתי אני אמור להגיע לארץ. אמרתי להם שאשמח להגיע לאימונים, אבל אני לא יכול להגיד אם אני אהיה בסגל הסופי או לא כי זאת לא החלטה שלי, אני מקווה שכן. מאוד חשוב לי לייצג את הנבחרות. שנה שעברה הייתי אמור להגיע לקולג׳ בחודש יוני אבל החלטתי להגיע מאוחר יותר כדי לייצג את הנבחרת, נלחמתי על זה".
