צעדת אוהדי מכבי ת"א לפני המשחק השני מול מונאקו
(צילום: אפרת עמורבן)
אפשר לסכם את ההפסד של מכבי ת"א למונאקו בכמה צורות. ראשית, שהקבוצה העמוקה יותר ניצחה. בסוף, בסדרה, כשיש לך יותר שחקנים מובילים, הסיכוי שיותר מדי מהם יתפסו יום רע הולך ופוחת. למכבי היו אתמול רק שניים כאלה שתפקדו - ווייד בולדווין וג'וש ניבו. למונאקו היו הרבה יותר.
אפשר גם לומר שהקבוצה האתלטית יותר ניצחה. נכון, להיות יותר אתלטי זה לא בהכרח אומר שאתה שחקן יותר טוב, אבל זה אומר שבמשחק שני תוך יומיים, כשכולם מותשים, יש לך יותר אנרגיה, אתה שומר יותר טוב מאחרים, קופץ יותר גבוה ומקבל החלטות עם מוח טרי. ולמונאקו יש כמה וכמה שחקנים שהם אתלטים ברמה שאין למכבי.
צריך גם להחמיא לצרפתים על דברים שהם מעבר לחומר השחקנים. כולם שם עשו שיעורי בית, אפילו הכרוז שבטח קיבל נזיפות על הניצחון הישראלי ביציעים במשחק הראשון, ואתמול לא הפסיק להשתמש במערכת הכריזה כדי להטריף את הקהל.
על המגרש, סשה אוברדוביץ' עשה שני שינויים בחמישייה. ג'ורדן לויד, שקולע הרבה יותר טוב מבחוץ מאשר אלי אוקובו, ויאקובה ווטארה המאוד אתלטי ופיזי, הוכנסו לעמדות 2-3, ויצרו שילוב של הגנת ברזל, מהירות וקליעה משלוש - מקבץ שקשה לעצור, והוביל ליתרון של 0:11 בפתיחה, כששני אלה השחקנים הבולטים בקבוצה.
מתברר שהשינוי בחמישייה עשה טוב גם למחליף וגם למוחלף. בעוד שלויד פתח מעולה, גם אוקובו עלה מהספסל חד בהרבה מאשר במשחק הראשון וקלע מכל עמדה.
המחצית הראשונה הייתה משונה: קבוצה אחת שיחקה מעולה, המון שחקנים שלה הגיעו בכושר שיא, והיא הצליחה לבצע את התוכנית ההתקפית שלה באופן מושלם. השנייה, מכבי, הייתה עם הרבה שחקנים שלא תרמו כלום (בונזי קולסון קרס מול האתלטים, ג'רל מרטין החטיא ללא הרף, ואלה אמורים להיות שני יצרני הנקודות העיקריים לצד שני הכוכבים), עם אחוזים גרועים מבחוץ, לא שמרה אפילו דומה למשחק הראשון, ובכל זאת ירדה להפסקה בפיגור נקודה. בחצי השני הפער גדל, בין היתר בגלל סיבה שאני שונא שמשתמשים בה כתירוץ, אבל פשוט אי אפשר שלא: זו הייתה תצוגת שיפוט מחורבנת ומקפחת כלפי מכבי. נכון, לשופטים מותר לטעות. אבל כשכמות וסוג הטעויות מובילים לכך ששחקנים יוצאים מדעתם וסופגים טכניות בכמות מסחרית, יש פה משהו פגום מאוד. ועם זאת, שחקנים ברמה הזאת לא יכולים לאפשר לשיפוט להיכנס להם לראש בצורה שהייתה שם.
לאן נעלמה ההגנה?
אז מה השבוע שחלף אומר לגבי ההמשך? מצד אחד, הקבוצה עשתה את שלה וחוזרת מצרפת עם ניצחון אחד. מצד שני, יכול להיות שחזינו במגמה מדאיגה - שמכבי לא עומדת פיזית במשחקים רצופים. זה בטח נכון לגבי לורנזו בראון. לאורך כל העונה הוא נעלם לפרקים ארוכים בתוך המשחק. העובדה שלא נח בקיץ כנראה מונעת ממנו להיות רענן לאורך זמן, או שפשוט כזה הוא: גאון כדורסל אבל לא בכושר גופני עילאי. הבעיה היא שלהבדיל ממונאקו, שלה שלושה גארדים ברמה דומה, למכבי אין תחליף (עם כל זה שדארון היליארד מפתיע לטובה).
אבל בסוף, כל משחק הוא סיפור חדש. הדבר שלא עבד אתמול באופן הכי בולט זו ההגנה. השחקנים של מונאקו הגיעו למצבי קליעה נוחים מדי, גם מבחוץ וגם בחדירות. קשה להאמין שמול הקהל הביתי המדרבן, וכשהם יודעים שהם חייבים לנצח, שחקני מכבי ירשו לזה לקרות שוב.
מעבר להרבה רצון ונחישות הגנתית מצד השחקנים, קטש יצטרך למצוא פתרון ללויד, שעושה סל בכל פעם שהוא לא מכוסה הרמטית. הוא היה חופשי מדי הרבה יותר מדי פעמים וחיסל את מכבי, שהסתדרה יחסית בסדר בשני המשחקים עם כל שחקן אחר. מה אפשר לעשות? למשל מה שדייויד בלאט, יחי ההבדל, עשה עם סטף קרי כשאימן את קליבלנד. להצמיד לו שחקן לחולצה שימנע ממנו לקבל כדור ולא יעזוב אותו לרגע, גם במחיר זה שהוא לא יעזור לאיש. שהשאר ישחקו ארבעה נגד ארבעה, ונראה איך זה יסתדר. יש כמובן עוד שיטות לטפל בבעיה, אבל בשורה התחתונה - משהו חדש יצטרך לקרות. כי בסוף, הקבוצות הפחות עמוקות צריכות לשלוף את השפנים הטקטיים כדי להצליח לנצח סדרות גדולות.
