מה אפשר ללמוד על קבוצה אם היא מדורגת לפני אחרונה בליגה בנקודות, אבל סופגת הכי מעט? שהיא פשוט גרועה בהתקפה ואין לה כלים מספיק טובים, ובמקביל היא מצטיינת ברוח קרב הגנתית? ואולי התשובה קצת יותר מורכבת מזה, לפחות במקרה של הפועל ירושלים מודל 2022/23.
לפני הכל, המספרים מדברים בעד עצמם. הנתונים של הגנת ירושלים העונה מרשימים בכל קנה מידה. היא סופגת רק 74.1 נקודות למשחק ליגה. עד כמה זה חריג? בליגה שבה התוצאות העונה גבוהות במיוחד וההגנות רופפות עוד יותר, יש רק קבוצה אחת נוספת – מכבי ת"א (77.0) – שסופגת פחות מ-80 נקודות במשחק. וזה לא רק העונה: כדי למצוא בשנים קודמות קבוצה שחוטפת פחות צריך לנדוד כל הדרך ל-2015. גם אז זו הייתה הפועל ירושלים, עם 73.5 נקודות למשחק. החבורה של אלכסנדר דז'יקיץ' עושה את זה בצורה מעוררת כבוד.
הצד השני של המגרש קיצוני לא פחות. אפשר היה לצפות מהסגל של המאמן הסרבי לגרד יותר מ-77.7 נקודות בערב בליגת העל שלנו, לא הרבה יותר מהשורה ההתקפית של הפועל אילת – אחת משתי הקבוצות החלשות בליגה. בוודאי יש לירושלים את הכלים לעשות יותר מזה. האם דז'יקיץ' מזניח את ההתקפה לטובת ההגנה? האם הוא לא מצליח להוציא את המיטב מהשחקנים שלו בניסיון לייצר נקודות? ואולי בכלל הכל יד מכוונת, אסטרטגיה ברורה?
אפקטיבי אך לא אטרקטיבי?
אין ספק שירושלים היא קודם כל ולפני הכל קבוצת הגנה. בקבוצה מספרים שפילוסופיית המשחק וה"אני מאמין" של המאמן הם קודם כל הגנה. כך גם נבחרו השחקנים בסגל - כאלה שיוכלו להבין ולהתאים לשיטת המשחק שלו. אחד מהם הוא אור קורנליוס.
אף שבעונה שעברה עשה התקדמות אישית משמעותית עם ממוצע של 7.2 נקודות בגלבוע/גליל, עדיין לא מעט גבות הורמו כשקורנליוס חתם בירושלים בתחילת העונה. כשצפה בסרטונים שלו, דז'יקיץ' ראה דבר אחד לנגד עיניו - היכולת ההגנתית שקורנליוס מביא איתו. החיבור ביניהם היה מיידי: קורנליוס עולה בחמישייה באופן קבוע, וגם אם הוא לא תמיד בא לידי ביטוי התקפי או בדברים שאפשר לראות בסטטיסטיקה, הוא עושה עבודה אדירה בהגנה - וזה מה שקנה את המאמן.
בירושלים שופכים אור על העבודה ההגנתית באימונים, ומסבירים שדז'יקיץ' מקדיש לכך שעות רבות – הרבה מעבר למקובל אצל מאמנים אחרים. המאמן מקפיד על האופן שבו שחקנים לוחצים על הכדור ודוחף אותם לא לוותר על אף מהלך הגנתי, כולל על דרכים לא לאבד ריכוז בסוף ההתקפות של היריבה, בשניות האחרונות של שעון ה-24. לפחות בינתיים נראה שהעבודה משתלמת, והשחקנים מפנימים את המסרים שלו. את כל זה הוא עושה באימונים אינטנסיביים שחלקם יכולים להימשך גם שלוש שעות, בהתאם ללוח המשחקים והעומס של הקבוצה.
אבל זו לא רק איכות ההגנה עצמה, אלא משהו עמוק עוד יותר בסגנון המשחק של ירושלים – קצב המשחק. ירושלים, באופן מודע ומכוון, משחקת לאט. ההתקפות שלה ארוכות יותר, וכתוצאה מכך המהירות שבה מתנהלים המשחקים שלה נמוכה באופן דרסטי בהשוואה לסגנון המשחק הטיפוסי בליגה שלנו. וכך גם אפשר להבין איך "קבוצת הגנה מצוינת" מתיישב עם "קבוצת התקפה חלשה". הכדורסל שדז'יקיץ' הביא איתו לירושלים פשוט עובד בקצב אחר, ולכן התוצאות במשחקים שלה נמוכות מאוד.
"אף אחד לא מכוון להיות לא טוב במשהו", מסביר המנהל המקצועי יונתן אלון. "הצורה שבה קבוצה משחקת נגזרת משני דברים: הראשון הוא החוזקות והחולשות של השחקנים, והשני הוא הפילוסופיה ודרך האימון של המאמן. החלק של המאמן שלנו גדול מאוד, כי הוא יודע להטמיע לשחקנים את דרך המשחק שלו והוא עושה את זה בצורה מאוד מרשימה".
אלון מסביר גם מדוע שיטת המשחק של ירושלים נותנת דגש למשחק מבוקר ולשליטה בקצב. "יש לזה הרבה סיבות", הוא אומר. "קבוצות שמשחקות לאט מרוויחות שליטה, פחות איבודי כדור, פחות פוזשנים. קבוצה שמאמינה בהגנה שלה יכולה לשחק לאט. ה-DNA של הפועל ירושלים מבחינת הקהל שלה הוא יותר פעולות הגנתיות. הקהל שלנו מעריך שחקנים שקופצים על הרצפה".
זה בוודאי לא כדורסל אטרקטיבי במיוחד, אבל האם הוא אפקטיבי? גם כאן התשובה מורכבת, ואולי מוקדם עדיין לענות עליה באופן ברור. המאזן של ירושלים בליגה (6:9) לא מזהיר, והיו לה כמה הפסדים לא צפויים ומקרים שבהם ההגנה בכל זאת התרופפה (ירושלים סופגת בממוצע 70.8 נקודות בניצחונותיה בכל המסגרות לעומת 82.3 בהפסדים).
מצד שני, הליגה ארוכה ולא חייבים לסיים באחד משני המקומות הראשונים כדי להגיע לגמר הפלייאוף, ואי אפשר להתעלם מכך שברוב רגעי האמת העונה ירושלים סיפקה את הסחורה. זה לא רק המקום הראשון בשלב הראשון של ליגת האלופות של פיב"א עם מאזן 1:5, אלא שורה של ניצחונות חוץ מרשימים בישראל בכל המפעלים – בליגה מול מכבי ת"א (שהצלחה לייצר רק 75 נקודות), בגביע מול הפועל ת"א (שנעצרה על 67 נקודות) ובשבוע שעבר מול הפועל חולון הסופר-התקפית (שנתקעה הפעם על 63 נקודות בלבד) בשלב השני של המפעל האירופי.
4 צפייה בגלריה
עצרה את חולון הסופר-התקפית. שחקני הפועל ירושלים חוגגים אחרי הניצחון בדרבי הישראלי בליגת האלופות של פיב"א
(צילום: יאיר שגיא)
מרשימה באירופה
כמו בשבוע שעבר בחולון, ברוב המקרים ירושלים מצליחה להביא את היכולת ההגנתית והשליטה בקצב המשחק גם למשחקים שלה באירופה, שם המאזן שלה טוב יותר מאשר בליגה הישראלית. אף שהרמה שם גבוהה יותר, השורה התחתונה בטור הספיגה זהה כמעט לחלוטין – 74.4 נקודות למשחק.
"צריך לזכור שנועם דוברת נפצע וזה חסרון בליגה", מסביר אלון. "באירופה אנחנו משחקים עם עוד שני זרים, וזה בדיוק ההבדל. אני יכול לייחס חשיבות לכך שהמאני טיים באירופה מוקדם יותר מאשר בליגה. הסגל הזה הראה פעם אחר פעם שהוא עומד במשימות כשהכסף על השולחן, אם זה מול דרושפאקה או מול הפועל ת"א. אנחנו הולכים יום אחרי יום, ואוהבים מאוד את מה שאנחנו רואים באימונים".
הערב (21.00) בירושלים המשימה האירופית שלה ממשיכה מול שטרסבורג החזקה, שניצחה לפני שבועיים את חולון במותחן אדיר אחרי שתי הארכות. לירושלים כבר הפסד ביתי בשלב הזה, לדיז'ון, הקבוצה הצרפתית השנייה בבית 9 של הטופ-16 בליגת האלופות, ואחד נוסף יכניס אותה לצרה רצינית במאבק על כרטיס לרבע הגמר. בשבוע הבא היא גם תארח את חצי גמר וגמר הגביע, בניסיון לזכות בתואר ראשון העונה. אם היא תמשיך לשלוט בקצב, לשחק לאט כדרך חיים ולאמלל בהגנה את היריבות שלה, אל תתפלאו אם זה ייגמר בהנפה ביתית בארנה.
