אוהדי מכבי ת"א במלון של הקבוצה
(צילום: אפרת עמורבן)
כבר בקיץ, כשהסגל של מכבי ת"א התחיל להתגבש, היה ידוע שהכוכבים הגדולים יהיו ווייד בולדווין ולורנזו בראון, אבל ככל שעונת היורוליג התקדמה התברר שזה לא מספיק מול קבוצות עם סגלים עמוקים ואיכותיים. טובים ככל שיהיו, אי־אפשר לצפות ששני שחקנים יצילו לבדם את המולדת. ואכן, בשלב מסוים היה נראה שמכבי תיפול ולא בטוח שתקום על הצמד הקטלני שלה, בעיקר כאשר הזרים האחרים לא מצליחים להיכנס לעניינים – וזה בלשון המעטה. רוחו של סקוטי ווילבקין ריחפה בהיכל.
כשקטש אמר אז ש"לקבוצה חדשה לוקח זמן להתחבר", רבים ראו בזה כתירוץ קלישאתי. אבל כנראה שבמקרה הזה המאמן ידע על מה הוא מדבר, ופתאום מכבי ת"א זה כבר לא רק בולדווין ובראון. אז איך קרה שהשחקנים המשניים הפכו מעול לצוות מסייע אמיתי? בעיקר כי הבינו שהם חייבים לשנות גישה, שאם לא ישחקו ביחד כקבוצה אז האשמה בכישלון תיפול עליהם, והכתם ילווה אותם בהמשך הקריירה. עד כמה זה הצליח? מכבי נמצאת במצב שלא חלמה עליו לפני כמה חודשים: יתרון 0:1 בסדרת רבע גמר הפלייאוף ובעיקר גניבת הביתיות שמקרבת אותה, אמנם בצעדים קטנים, אל עבר פיינל־פור ראשון מזה כמעט עשור.
המושג ביתיות קיבל בערב יום העצמאות משמעות כפולה: לא פחות מ־700 צהובים רועשים עודדו את הקבוצה במונאקו ועזרו לה לרשום 67:79 מרשים, שאולי לא הושג בעזרת כדורסל גדול, אבל עם הרבה לב והגנה חזקה. הערב (21:15), במשחק השני בסאל גסטון מדיסין, הלחץ יהיה על הצרפתים שיודעים שהפסד משמעותו המעשית סיום העונה האירופית שלהם.
לא נגענו
כאמור, איפשהו באמצע העונה, גם המקום בשמינייה הראשונה נראה כמו יעד רחוק. אם זה לא מספיק הגיע אותו הפסד כואב בגמר גביע המדינה להפועל ירושלים, וההרגשה הייתה ששום דבר לא השתנה בממלכה הצהובה. אפילו דובר על אפשרות של פיטורי קטש ושינויים בסגל, אבל במכבי החליטו – בניגוד לשנים עברו – להמשיך במלחמה עם הכלים שיש להם. זה קרה מכמה סיבות, הראשונה היא האמונה של הצוות המקצועי בסגל שנבחר בקפידה. "הייתה תוכנית ברורה לגבי בניית הקבוצה", אומר גורם במועדון. "אף שחקן לא הגיע רק כי הוא עלה פחות או שהייתה הזדמנות להחתים אותו. עשינו ישיבות ארוכות מאוד, ימים שלמים של תכנונים כדי לבנות את הסגל הזה. היו גם דברים שנפלו בדרך, לא כל מה שרצינו קרה, אבל בסוף היה לנו ברור מה כל שחקן צריך לעשות על הפרקט. גם הייתה הבנה אמיתית שלא כל אחד מהם יקלע בספרות כפולות או יהיה הריבאונדר המצטיין של המפעל. שגם אם הממוצעים שלו לא מדהימים, יש לו מספיק דרכים להביא תרומה שפחות רואים בסטטיסטיקה".
הסיבה השנייה היא השוק הבעייתי, כמה בעייתי? כשאלכס פוית'רס נפצע ונראה שהוא גמר את העונה, בקבוצה חיפשו נואשות אחר מחליף מתאים, אבל המאמצים עלו בתוהו, ובסופו של דבר הגיע סולימאן בריימו כברירת מחדל. רק לפי מספר הדקות אפשר היה להבין עד כמה לא נעשה כלל מאמץ להכניס לעניינים את אקס ירושלים, כי בקבוצה הגיעו מהר מאוד למסקנה שהוא לא ברמת יורוליג.
היררכיה ברורה
הדבר ששמים עליו את הדגש העיקרי במכבי בתקופה האחרונה הוא ההפנמה של השחקנים שיש היררכיה מסוימת שנבנתה עם הזמן. קטש לאט־לאט הכיר טוב יותר את הקבוצה שלו, הרכיב לעצמו חמישייה קבועה וכל אחד הבין את המעמד שלו. עם הזמן, גם תופעת הפרצופים על הספסל נעלמה. ניקח לדוגמה את דארן היליארד, שחקן של 800 אלף דולר, שאם היו אומרים לו בקיץ שהוא עומד לקבל פחות מ־13 דקות למשחק, הוא כנראה היה מבטל את הטיסה לישראל. עם כל הבלגן סביבו וההשעיה בעקבות הביקורת שצייץ נגד הקבוצה, הצדדים הצליחו למצוא את הנוסחה לשיתופו. בתקופה האחרונה הוא מקבל יותר ויותר קרדיט, צובר ביטחון ושלשום הוכח שהסבלנות כלפיו השתלמה, כשנראה נהדר עם 10 נקודות בקצת פחות מ־20 דקות.
אבל אין ספק שמבין השחקנים המשלימים, היציב ביותר הוא בונזי קולסון. הצוות המקצועי ידע בדיוק מה יש לו בידיים, הרי מדובר במי שנבחר למצטיין של ליגת האלופות והליגה הצרפתית בעונה שעברה. במכבי לקחו בחשבון שייקח לו זמן להשתלב ביורוליג, בעונתו הראשונה במפעל, ובסוף הם קיבלו אקס פקטור קלאסי שעושה הכל על הפרקט.
ונעבור לשחקן נוסף שרק הלך והשתבח. יש כאלה במכבי שעשו שינוי מקצועי, אבל במקרה של ג'וש ניבו המהפך הוא בעיקר מנטלי – ואת התוצאות רואים כמעט מדי משחק. לאחר הפציעה של פוית'רס בקבוצה ציפו שהוא ייקח פיקוד מתחת לסלים, אלא שהיכולת שלו רק הלכה והידרדרה – בעיקר בצד ההגנתי. ואז קרה הקסם: ניבו עשה שיחות עם פסיכולוג ספורט, הוריד מעצמו לחץ ופשוט התחיל להשתחרר וליהנות. בחודשיים האחרונים מדובר בשחקן שונה לחלוטין.
זכו מן ההפקר
בגזרה הישראלית הלהיטים הם ג'ייק כהן וג'ון דיברתולומאו, שפורחים בתקופה האחרונה. האמת היא שבמקרה שלהם השינוי הגיע מכורח הנסיבות: אוסטין הולינס קיבל את תואר ההחתמה הגרועה של העונה ולאחר מכן גם נפצע, לניבו ולג'רל מרטין לקח, כאמור, זמן להשתלב, בראון הושבת לחודש, וקטש היה חייב לחפש פתרונות על הספסל. נכון, ג'ון די וכהן לא נחשבים לנשק שובר שוויון ביורוליג, אבל מדובר בשני שחקנים שמכירים את המערכת מקרוב, יודעים איך עובדים הדברים בתוך הקבוצה ומי מקבל יותר קרדיט – וגם שניהם ניחנים באופי נוח ושקט. הם המשיכו לעבוד קשה וחיכו להזדמנות, וכשקיבלו אותה ידעו לתפוס אותה בשתי הידיים ומאז לא עזבו את ההגה.
אי שם מקצה הספסל, הסנטר כהן הספיק לפתוח כבר ב־15 משחקי יורוליג מתוך 23, ואף הצליח להפתיע את העיתונאים הזרים שלא הכירו את היכולות שלו. גם הרכז נמצא בתקופה אולי הטובה בקריירה שלו, ומכבי הרוויחה "חיזוק" מבית באמצע העונה.
"לקח זמן לבנות את הדבר הזה, את הכימיה הזאת", הסביר אתמול קטש. "היינו פחות מתואמים, ומן הסתם השחקנים עם היכולות האישיות היותר גבוהות לקחו על עצמם. היום אנחנו פחות תקועים ויודעים מה אנחנו רוצים".
