ישראל ניצחה אמנם בשבת את אוקראינה וצריכה להבטיח הערב (שני) את מקומה באליפות אירופה, אבל המשחק הראשון נגד האוקראינים עורר מספר הרהורים נוגים על מצבו של הכדורסל שלנו. שני דברים שליליים בלטו במהלך המשחק: המחסור בשחקנים כחול-לבן שיכולים לייצר לעצמם מצב קליעה, ומספר הדקות העצום, בעיקר במחצית הראשונה, שבהן ההגנה הייתה חלשה להחריד ושחקני אוקראינה הלא מאוד מוכשרים קלעו באין מפריע – מבחוץ, מבפנים ומחדירות.
ישראל הייתה פעם מעצמה של גארדים יצירתיים. לצערנו, שחקנים כאלה הולכים ומתמעטים, והמצב כנראה רק יחמיר. למה? ראשית, כי אנחנו מגדלים דור שיושב מול מסכים ולא מבלה בחוץ במגרש כל אחר צהריים. יש מיומנויות אחד על אחד שמגיעות לדרגת אמנות דווקא כשאתה משחק בלי מאמן, בלי תרגילים, בלי שמנהלים אותך. שנית, בגלל ביטול החוק הרוסי. בלי דקות משחק קשה לפתח יכולות אמיתיות לעשות סל, ומי שכבר משחק הוא לרוב על תקן נותן שירותים לזרים. בשנה כזאת, שבה קשה לפתות שחקני חיזוק להגיע לארץ, היה צריך אולי לשקול להחזירו.
התוצאה היא שכרגע יש מעט מאוד שחקנים ישראלים שיכולים לעשות סל בלי עזרת חבר. בן שרף יכול לעבור את השומרים שלו בזכות הגודל והטכניקה בכדרור, אבל יכולת הסיום שלו עדיין לא מלוטשת, גם כי החלק העליון של גופו עוד חלש (הוא כמובן יתחזק עם הגיל). ים מדר הוא מכדרר מהסוג של פעם, אבל הוא איבד קצת את החדות עקב מיעוט דקות משחק. חבל שלעולם לא נדע מה היה קורה לו היה ממשיך בפרטיזן. הוא סיים את המשחק הראשון עם מספרים יפים, אבל קבלת ההחלטות שלו הייתה פחות טובה מבעבר.
לכן, ההחלטה ללכת על קאדין קרינגטון כמתאזרח היא מצוינת. ישראל חייבת שחקן שאפשר לתת לו את הכדור כשהכל נתקע, מה שנקרא גו טו גאי, והוא היחיד שעונה באמת על ההגדרה הזאת.
מי שחשב ששרף יוביל את הנבחרת גילה במחצית השנייה שדווקא השילוב של בר טימור ועידן זלמנסון הוותיקים הוא המפתח לניצחון. כמו בקבוצות שבהן שיחק, כך גם בנבחרת - זלמנסון לא זוכה להערכה שמגיעה לו. בעיניי הוא שחקן היי פוסט גדול. עומד על קו העונשין, מנהל משם את המשחק עם הרבה חוכמה, וגם קולע כשצריך.
במחצית הראשונה נגד אוקראינה, ארטם פוסטובוי הענק קלע על הגבוהים שלנו די בקלות, ובצד השני של המגרש סיפק מטרייה אווירית שמנעה חדירות. ואז באו טימור וזלמנסון, שיחקו פיק אנד רול, פוסטובוי נשאר תקוע למטה, עידן קלע שני סלים רצופים מחצי מרחק, בהתקפות הבאות פוסטובוי נאלץ לצאת מהצבע בהגנה וכל המערך של האוקראינים קרס במכה.
לאריאל בית הלחמי לקח יותר מדי זמן להבין שזלמנסון הוא האיש שלו ושישראל צריכה לשחק עם הרכבים גבוהים כדי להתמודד עם הגודל של האוקראינים. כמובן שיש לו נסיבות מקלות: הנבחרת מתאמנת בערך יומיים לפני כל חלון כזה, והמאמן צריך לעשות ניסויים בתוך המשחקים.
בפועל, זלמנסון וסורקין ביחד היו פתרון טוב לצרכי הגנה וריבאונד. יובל זוסמן נתן עוד קשיחות הגנתית ותרם לבריחה. זה עבד טוב יותר מהרכבי הסמול בול עם תומר גינת בעמדה 4, בעיקר בהגנה. במשחק של מחר שווה אולי לתת לגינת דקות דווקא בעמדה מספר 3, ולשלב את זלמנסון מהר יותר.
אוקראינה לא יריבה קלה. יש לה כמה שחקנים לא רעים בכלל. אבל אם ישראל תשמור חכם וחזק מההתחלה, אפשר יהיה לחגוג עלייה ליורובאסקט. לא מובן מאליו בימים טרופים אלה.
