פתאום קם אדם בבוקר ומחליט שהוא קונה לעובדים שלו שעוני יוקרה ב־800 אלף יורו. האדם הוא היזם המיליארדר עופר ינאי, מייסד ובעלי "נופר אנרגיה" ובעלי הפועל תל־אביב בכדורסל, שנכנס לחנות מהסוג שבה מוכרים רק למי שמכירים. "כמה זה?" ינאי הצביע על שעון שאהב. "40 אלף יורו", ענה המוכר, "אבל השווי שלו בחוץ הוא 200 אלף יורו, כי לא כולם יכולים לקנות אותו כאן".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
"אז אני רוצה 20 כאלה", השיב ינאי. "לשחקנים, למאמנים ולהנהלת הפועל תל־אביב, לרגל זכייתם באליפות המדינה". "זכיתם?" תהה המוכר. "האליפות מוכרעת ביוני", השיב הקונה. "ואם לא תזכו?" ניסה להקשות. "אז הם לא יקבלו".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
בסלון ביתו ברעננה ינאי מציג פרט מהקולקציה שרכש. הרצועה כמובן אדומה, על גב השעונים מחכה חריטה אישית לכל שחקן ואיש צוות בקבוצה, וצמד המילים: "אליפות 2024". אדם מאמין, אבל כופר בנאחס ספורטיבי. בפעם האחרונה שהאדומים זכו בתואר, אי שם ב־1969, ינאי – שיום הולדתו ה־49 חל היום – אפילו לא נולד.
"אני לא הולך עם שעונים כאלה, מספיק לי אפל ווטש, אבל רציתי לתת מוטיבציית שיא לשחקנים, שיידעו שאני מאמין בהם כבר עכשיו, ושמחכה להם משהו שהם לא יכולים לקנות", אומר השבוע ינאי. "כשהגענו למשחק בגליל ראינו בדרך סוללת כיפת ברזל. לך תסביר את זה לשחקן זר. אז אני מעדיף שהם יחשבו על השעון שמחכה להם, ולא על אזעקות והפצצות".
בראיון ראשון מאז הפך לבעל השליטה בהפועל תל־אביב, מספר אחד האנשים החזקים במשק ובספורט בישראל, שגדל בבית שבו נאבקו עבור כל שקל, על הדואליות שהיא חייו: ימני שעומד בראש הקבוצה הכי מזוהה עם השמאל; איש עסקים מזרחי ועירוני שהפך קיבוצניקים חשדניים לשותפיו העסקיים; התורם הגדול ביותר לאתר שתומך בנתניהו, אך מבקר בחריפות את הדרך שבה קודמה המהפכה המשפטית; וגם, אדם דתי שמגדל לבד את בתו, שירה, זו שהביא לעולם עם אהובתו המנוחה, שהייתה חילונית גמורה. דבר מאלה לא מהווה סתירה בבית משפחת ינאי, אלה פשוט 50 גוונים של עופר.
בתחילת אוקטובר, לפני שהכול השתנה, היו כמה רגעי חסד שבהם עוד היה אפשר לייצר סערה בנושא שאין בו חיים ומוות, רק הפתעה. בחשיפת אתר "העין השביעית", גילו אוהדי הפועל תל־אביב שהבעלים החדש של קבוצת הכדורסל שלהם תרם 180 אלף שקל לאתר "מידה", שמזוהה עם דף המסרים של ראש הממשלה ושטיפח קמפיין נגד תיקיו המשפטיים.
"מידה" הוקם ונערך לאורך השנים על ידי פעילי ליכוד, דוברים מהמפלגה ומנכ"ל פורום קהלת. האתר גם היה זה שביקש את החיסיון על זהות התורם. מבחינת ינאי, דבר לא נעשה בסוד. זה לא היה רק השיוך הפוליטי ההיסטורי של הקבוצה שהכעיס חלק מהאוהדים, אלא המציאות העכשווית, שבה חלק משמעותי מהם היה פעיל במחאה נגד המהפכה המשפטית.
"כשתרמתי ל'מידה' לא חשבתי שזה אתר פוליטי, היום אני חושב שהוא קצת יותר, אבל זה לא דברים שאני מתעסק איתם. חשבתי שזה אתר שמקדם דעות ימניות, ואני בעד גיוון השיח. 180 אלף שקל זו תרומה גדולה ביחס אליהם, לא ביחס אליי"
"לא ראיתי ב'מידה' אתר פוליטי. יכול להיות שלא הבנתי נכון, אבל לא ראיתי בו כזה", אומר ינאי. "חשבתי שזה אתר שמקדם דעות שמרניות וימניות, ואני בעד גיוון השיח, כי כשכולם אומרים אותו דבר אז יש תחרות מי יותר צדקן. טוב שיהיו דעות שונות, זו גם הסיבה שהלכתי לדבר בוועידת השמרנים ושהספר שלי ראה אור בהוצאת 'סלע מאיר' (הוצאה שמתמקדת בספרים בעלי אוריינטציה שמרנית). הבחירות שלי לא טריוויאליות".
מה הניע אותך לתרום להם?
"חשבתי שאם אני תורם להם כאדם שמגיע מאנרגיה מתחדשת, אולי זה יגרום להם לחשוב דברים חיוביים בנושא ולראות שיש בזה היגיון".
ובאותה נקודת זמן, אתה לא מכיר את התכנים שם מספיק?
"לא חשבתי שזה אתר פוליטי. היום אני חושב שהוא קצת יותר, אבל אלה לא דברים שאני מבין או מתעסק בהם. 180 אלף שקל זו תרומה גדולה ביחס לאתר מידה, אבל לא ביחס לעצמי. באותה שנה תרמתי שבעה מיליון שקל".
יש דברים שלא אהבת שפורסמו שם?
"לא נתקלתי במשהו שצרם לי, בסדר? זה לא איזה משהו..."
נפגשת עם נתניהו?
"פעם אחת, בשנת 2021, כשהוא היה יו"ר האופוזיציה ולא נראה שהוא הולך לחזור. זה היה קצת אחרי התרומה, ובלי קשר אליה. השגתי מה שרציתי, שזו ברכה ליום ההולדת של שירה (צוחק). פגשתי איש מרשים. יש הרבה יראת כבוד כשאתה יושב איתו בפעם הראשונה".
מה עלה בשיחה, חוץ מנושאי אנרגיה וברכת יום הולדת?
"אחרי שירדה יראת הכבוד, זרקתי לו פיתיון. הוא שאל בני כמה ההורים, עניתי שמאוד מבוגרים, מעל גיל 70, ואז הוא נגס בפיתיון ואמר, 'מעל 70 זה לא מבוגרים'. שאלתי איך מגיעים לגילו ברמת תפקוד כזו, והוא ענה, 'זה הדבר הכי קל שעשיתי, נולדתי לאבא עם הגנים האלה'".
הוא צריך להישאר ראש הממשלה אחרי 7 באוקטובר?
"זה אירוע שמחייב אותנו לצאת מהשיח הפרסונלי והפופוליסטי. מערכות שלמות כשלו, ויש אחריות למערכת הביטחון, לממשלה, לכנסת ולממשלות קודמות. בעולם העסקים אני יודע מה זו אחריות, יש מישהו שגרם נזק לחברה, אז הוא הולך הביתה. עכשיו אני רואה תופעה חדשה, של אנשים שאומרים 'אני אחראי', אבל אם תשאל אותם אם יתמודדו בבחירות, הם יענו כן. אז מה המשמעות של אחריות?"
בכירי מערכת הביטחון קיבלו אחריות, ודי ברור שיניחו מפתחות ביום שאחרי. השאלה היא לגבי האיש שעומד בראש הפירמידה.
"יש לנו תקדים היסטורי עם גולדה, ועדת אגרנט וההתפטרות, ובסוף יש פה תהליך שתלוי גם בציבור ובבחירות של האדם. אבל אין לי ספק שיש פה אחריות שצריך לקבל, ומי שהיה בתהליך צריך לשאת באחריות. אין מה לזגזג פה. לא חושב שזה צריך להיות שיח פרסונלי על בן אדם".
זו שאלה פרסונלית כשבראש המערכת יש פרסונה.
"מה עם השאר?"
אם חלילה היה מחדל חסר תקדים ב"נופר", לא היו באים לסמנכ"ל.
"אבל האם הבעיות של המדינה ייפתרו ברגע שתזיז אדם אחד?"
גם פיטורי מאמן לא יפתרו משבר ברגע, אבל אם הפועל תפסיד עשרה משחקים ברצף, זה כנראה מה שתעשה.
"במשל הזה אתה שם אותי על תקן הציבור, והוא בסוף מי שמחליט מי הולך הביתה. ראית פעם מאמן מתפטר? רק מפטרים אותם. ומי מפטר אותם? מי שיכול. מי יכול לפטר ראש ממשלה? הציבור".
צריך ללכת לבחירות עכשיו?
"חד־משמעית, לא. הילדים והילדות שלנו נלחמים עכשיו. אחרי שנגמור להילחם וננצח, נשב. ללכת לבחירות עכשיו יהיה מטופש, הרי מה נקבל, משחק כיסאות עם אותם אנשים? כמעט כולם פה צבועים באשמה של 7.10. צריך אלטרנטיבה משמעותית, וזה לא משהו שיכול לקרות עכשיו. כשיתקיימו בחירות, אני מעריך שייכנסו כוחות חדשים".
אגב כנס השמרנות שבו השתתפת, בנאום שנשאת שם, אמרת שאפילו אתה – יזם שמתמחה באנרגיה סולרית – דוחה את הקונצנזוס המדעי בדבר קיומו של משבר אקלים וש"הנושא לא חצה את רף הוודאות המדעית". כשחולה זקוק לניתוח, הוא לא מחכה ש־100 אחוז מהרופאים יסכימו על הטיפול הראוי, כי לא בטוח שהוא ישרוד עד שזה יקרה.
"השאלה מה קונצנזוס - ומה לא. בימי הביניים אנחנו יודעים שהיה חם יותר. לפני 20 שנה הקונצנזוס המדעי דיבר על משבר אקלים, אבל הפוך, שהולכים לקיפאון. מה כן בקונצנזוס? אפקט החממה, כמובן. עם זה אין לי ויכוח. אבל לגבי איך כל הדברים מסתדרים יחד ובאיזה קצב זה קורה, זה בעיניי לא רק שלא בקונצנזוס, אלא שעד היום אין מודל שמנבא את הדברים במדויק.
"לא אמרתי את זה נגד המדע, אבל אני חושב שסיפור האקלים מורכב ממה שחושבים. ובכל מקרה, אנרגיה מתחדשת זה טוב כי זה מפחית זיהום - וזה קונצנזוס, אנחנו לא רוצים אוויר מזוהם. אז לאן הלכתי? לוועידת השמרנים, שמתי עצמי על הבמה ודיברתי בשפה שלהם. זה היה אירוע מאתגר, לדבר בפניהם על הנושא זה צֶלֶם בַּהֵיכל. כמו לבוא לוועידת מרצ ולהגיד להם, 'תקשיבו, צריך לספח את ירדן'".
אז אתה אומר שאין פה התנגדות אמיתית לקונצנזוס המדעי, אלא ניסיון לדבר לאנשים בשפתם.
"נכון, אני איש של מדע".
קל להבין למה ינאי בחר אדום, הוא פשוט לא טיפוס של שחור ולבן. מחלון ביתו ברעננה הוא ראה בשנה האחרונה את שכניו יוצאים מדי שבת להפגין עם דגלים, וליבו יצא אליהם. תפיסת עולמו המשפטית, כחסיד של שר המשפטים לשעבר פרופ' דניאל פרידמן, תומכת ברפורמה, אבל ממש לא ככה. "ראיתי את השכנים שלי בשנה האחרונה, אלה אנשים שפגעו בציפור נפשם", הוא אומר. "אז אתה לא יכול להמשיך קדימה במצב כזה".
סביבך רבים בקהילה העסקית ובעיקר בהייטק הצטרפו למאבק הזה, כמו בקהל של הפועל תל־אביב. אתה לא היית מעורב.
"לא. כל אחד זכאי להפגין. אני חשבתי שכל האירוע הזה הרסני. יש לי דוקטורט בעבודה מול רשויות המדינה, אין רשות שלא צריך לשדרג. כולן מתחת לנדרש. ספרו של פרופ' פרידמן 'הארנק והחרב' מתאר איך האקטיביזם פוגע בבית המשפט. בית המשפט לא צריך להיות הממשלה".
לא מעט ימנים, דוגמת שר המשפטים לשעבר גדעון סער, סבורים שיש צורך ברפורמה, פשוט לא כזו, ובוודאי לא ככה.
"נכון, ברפורמה נעשתה שגיאה גדולה, כי הצורה שבה ניסו להעביר אותה גרמה לתנועת אנטי מאוד חזקה. כשהרצל החליט להעביר בקונגרס הציוני את תוכנית אוגנדה, היה לו רוב. אבל אנחנו לא באוגנדה, כי יהודי ברית־המועצות קרעו קריעה ובכו על ציון. הרצל ראה אותם ואמר ‘עצור’, כי יש דברים שלא עושים. צריך לעצור ולפעול בצורה שלא תגרום למישהו להרגיש שהבית נחרב עליו".
צריך לבקר בכמה בתים של מיליארדרים כדי לומר משהו יחסי על אחד מהם, ובכל זאת, הבית של ינאי – אולי קצת כמו שפת הגוף שלו – משדר איפוק מתוחכם. הוא מרשים ומעוצב לעילא, וכן, כמובן, יש בריכה ענקית בחצר, אבל גם היא וגם טלוויזיה שתלויה על קיר ללא מחסה, וכנראה תוחלף מחר כי גשום, לא צועקות שחי כאן אדם שהונו מוערך בכשני מיליארד שקל.
"יש את המאבקים שהעושר מזמן לך", אומר ינאי, "להימנע מיהירות – כי הייתי יכול להיות כלום – ומעצלות, כי אתה כבר עשיר. בשני המאבקים האלה אני עושה עבודה טובה".
רק אל תהיה מאלה שאומרים שזה לא שינה אותם.
"השתניתי, העליתי קצת במשקל. לא יודע אם זה קשור להנפקה או לזה שהפסקתי לעשן בקורונה, בלי לדעת שעלייה במשקל היא תופעת לוואי. אי־אפשר להגיד שאתה לא משתנה, יש לך אחריות והשפעה גדולות יותר".
"עמדתי להיכנס לארוחת ערב, ואז טלי התקשרה: 'תקשיב, סרטן'. אתה מרגיש שהכול קורס עליך. התרסקתי פעמיים בחיים, בהפסקת ההיריון שטלי עברה וכשהיא נפטרה. אני חושב שזה שיעור שאלוהים נתן לי, לפני שאתה מצליח - תבקר במקום הכי נמוך שיש"
מה הדבר הראשון שקנית כמיליארדר?
"פיזית, מחשב נייד טוב יותר, אבל הרכישה הראשונה האמיתית והחשובה הייתה ספר תורה לזכרה של טלי, שהכנסנו לבית כנסת בכפר מל"ל. היה מאוד מרגש, טלי הייתה חילונית לחלוטין, לא ידעה מה זה קידוש. כששירה נולדה, אמרתי לה שבמקום שלילדה יהיו אבא דתי ואמא חילונית, נגיד לה שאמא קצת דתייה ואבא יותר דתי. 'אתה רוצה שלא אסע בשבתות?' 'לא', אמרתי, 'רק תשמרי על חמץ בפסח וצום בכיפור'. את שני הדברים היא קיבלה על עצמה כששירה נולדה".
ב־2016 ינאי הגיע לפגישת עבודה במינכן, כשטלי לאור ז"ל הייתה בהיריון עם בתה השנייה ממנו. כשהוא נזכר בשיחת הטלפון ההיא, הדמעות לא שואלות לפני שהן זולגות. "היא אמרה לי שכואב לה ושהיא הולכת להיבדק", הוא נזכר. "כשאני עומד להיכנס לארוחת ערב שעורכת לי סולאראדג', מהסוג שבה מתחנפים אליך כלקוח המוביל שלהם, אני מקבל טלפון מטלי. 'תקשיב, סרטן'.
זה היה יום מהמם בחוץ, שמיים בהירים, ואתה מרגיש שהכול קורס עליך. ואז אתה תומך באישה חולה, שנהיית יותר ויותר חולה עם השנים, ומגדל ילדה יותר ויותר לבד".
כשלאור ז"ל בשבוע ה־18 להריונה הרופא מחליט על הפסקת היריון. "התרסקתי פעמיים בחיים שלי", אומר ינאי. "בהפסקת ההיריון, וכעבור שנתיים כשהיא נפטרה. ארבעה שבועות לאחר מכן כבר היו מיילדים אותה, אבל הרופא אמר, 'אני צריך לטפל בחולה ולא יכול לראות שום דבר אחר'. זה היה במעי הגס, משהו מאוד נדיר לאישה צעירה בת 39".
בין שבילי החצר ומסדרונות הבית עמלים כמה עובדי תחזוקה. אחת מהן היא אורה, דודתו של ינאי ומנהלת משק הבית. הטייטל לא מגלה את כל תפקידיה כאן. "יש הרבה דמויות נשיות שמקיפות את הבת שלי, שירה; אמא שלי, סבתא ציפי מהצד של טלי, דודה שלי אורה, אחיות שלי, גיסתי שירי. זה עוזר. כשקיבלתי מחמאות על האבהות שלי, עניתי שאני עושה עבודה מדהימה בתפקיד שאין לי סיכוי להצליח בו. אתה לא יכול להיות גם אבא וגם אמא לילדה צעירה".
אילו מילים היית מוצא כדי לנסות למלא את החסר?
"הייתי אומר לה, 'שירה, השנים החשובות לאמא זה בגיל הרך, והיה לה אותך בהן. עכשיו, בשנות ההתבגרות, הכי חשוב הקשר עם אבא'... הייתי מוצא כל מיני הסברים. זה לא פשוט, אבל אנחנו בית שלא מאמין ברחמים עצמיים. גם אמא שלה ז"ל, עד השנייה האחרונה, לא ריחמה על עצמה. אני חושב שזה שיעור שאלוהים נתן לי, לפני שאתה מצליח – תבקר במקום הכי נמוך שיש".
מרגיש שבמובן מסוים ויתרת על עצמך כדי להיות אבא במשרה מלאה?
"ברור".
זה השתנה קצת?
"היום יותר קל לי, היא גם גדולה יותר ואני פחות מעניין אותה (צוחק), יש לה את החברות שלה".
זוגיות חדשה אפשרית היום?
"זה אפשרי, לא פשוט, אבל זה תהליך שלי עם עצמי ומול העולם, למצוא מישהי שיכולה להתאים. אני לא אדם שקל להיות איתו, אני עסוק מאוד ולא הרבה בארץ".
כששירה מגיעה איתך למשחקים, זה נראה כמו הקשר הכי קרוב שיש.
"כן, אנחנו ביחסים מדהימים, פתיחות מלאה. (דומע) אפשר להגיד שאני סלע הקיום שלה והיא הסיבה שאני קם בבוקר".
"אני יודע מה זה להיות עני", ינאי אומר על הילדות ביבנה, שם גדל שני מבין שמונה אחים, להורים מתוניסיה ולוב שעבדו כמנהל בית ספר וגננת. "והמאבק הגדול כשאתה עני, הוא לא ליפול לרחמים עצמיים, ונאבקתי לא ליפול לשם בימים הראשונים של העסק, כי ההורים שלי לא נפלו לשם. היה להם מעט מאוד, אבל הם כל הזמן דאגו שנתקדם".
כשהגיע לגיל תיכון, הוריו רשמו אותו לישיבת התיכונית בנחלים, מהמוסדות הבולטים בציונות הדתית. שנים לאחר מכן הוא ישמע על הגזענות כלפיו מצד ראש הישיבה. "היה להם מאוד חשוב לתת לי את הצ'אנס בחינוך טוב, אז שמו אותי בנחלים", הוא אומר. "כשביקשו בישיבה שאגיע לדבר בערב בוגרים, הזמינו בהפתעה גם את ההורים והבת שלי, ואבא שלי עמד ליד המזכירה של הרב יוסף בא גד, והיא אמרה לו, 'אני זוכרת אותך מלפני 33 שנה, באת עם הילד וביקשת לקבל מלגה'. שכר הלימוד שם היה 1,600 שקל בחודש, במונחים של היום זה בערך 5,000 שקל. ויש לו עוד ילדים, מאיפה הוא יביא את זה? ואז המזכירה אומרת לאבא שלי, בזמן שאני על הבמה, שכשהוא יצא משם בזמנו, הרב יוסף בא גד אמר לה: 'תגרסי את הטופס, אני לא רוצה שהוא יקבל מלגה'".
אגרוף בבטן.
"ולמה הוא לא רצה שאני אקבל מלגה? אנחנו יודעים איך זה היה במוסדות של הציונות הדתית. כנראה שהיה לו מספר מלגות מצומצם, והוא העדיף שהכסף לא יגיע לאיזה מזרחי בפריפריה".
ינאי הפך לאחד המיליארדים הצעירים בישראל בסוף שנת 2020, כשהנפיק את "נופר" ב־2.6 מיליארד שקל, שווי שוק שטיפס מאז לכ־3.8 מיליארד שקל. כעשור קודם לכן, הבין את הפוטנציאל בעולם האנרגיה המתחדשת לפני רבים בישראל. להבנה הצטרפו חוש יזמי וקסם אישי שמאפשר לו לדבר עם כל אדם, מכל מגזר, ולכבוש אותו בכריזמה שקטה.
הוא התמקד אז בהתיישבות החקלאית, ופנה לקיבוצים כדי להציע להם שותפות בייצור חשמל מאנרגיה מתחדשת. מתווה העסקה פשוט: ינאי מניח לוחות סולאריים על גגות מבנים, 75 אחוז לקיבוצים, 25 אחוז לינאי. הדרך לשם הייתה מסובכת קצת יותר.
נתקלת בחשדנות כלפיך מצד הקיבוצניקים?
"או־הו, חבל לך על הזמן. מגיע בחור דתי, מזרחי, ימני, עירוני. בדיוק הפוך. זה עזר לי כי הייתי אקזוטי מבחינתם, הם אף פעם לא ראו מישהו כמוני. תראו גם את הכיפה שלי (סרוגה, שחורה ולא בולטת מכל זווית), לפעמים לא רואים אותה. הם קודם הכירו את האדם, וראו את הכיפה אחרי שכבר אהבו אותו".
איך ניגשת לזה?
"החיבור הגיע מהמקומות הכי עמוקים וציוניים, ומתוך הערכה מאוד עמוקה כלפיהם. הם בגיל של ההורים שלי, מדברים איתי על הפגישות שלהם עם בן־גוריון, ואני מחבק את זה בשתי ידיים. כשהם אמרו שהם הולכים איתי, שאלתי למה והם ענו שזה בגלל החיוך שלי".
אחרי המבטים הראשונים שקיבלת בקיבוצים ובישיבה תיכונית של בני עקיבא, מה אתה חושב כשאתה שומע את אבישי בן חיים מדבר על "ישראל השנייה"?
"לצערי, זה שיח מפלג. לצד זה, אתה נתקל מדי פעם בביטויים גזעניים. אני חושב שזו תופעה פחות ופחות נוכחת בחיים שלנו, וטוב שכך".
ב־10 באוקטובר התקשר לינאי מנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב. "הוא היה דירקטור אצלי ב'נופר'", הוא אומר. "סיפר שיש בים המלח כמה משפחות משדרות שאין להן דרך לשלם על המלון. שאלתי כמה, ענה חמש. אמרתי בסדר, לפני השיחה שיכנתי 60 משפחות, אז עכשיו נעלה ל־65. אלה מפונים בלי כסף, הנהלת החשבונות של כל המועצה נרצחה, אין מי שיוציא משכורות".
באותה שבת התארח עם בתו אצל אחותו במשואות יצחק, כ־30 ק"מ מגבול עזה. הוא הכיר יותר מדי נרצחים, בעיקר מהקיבוצים שאיתם הוא עובד – כחצי מהעוטף. "זה אירוע קשה ושואב", הוא אומר. "למחרת הייתי בטלפונים עם קיבוצניקים, חברים ושותפים שלי. בכינו יחד. ומאז עוד עשרות פעמים. כָּשַׁלנו באירוע הזה כמדינה. מספיק שאחת המערכות הייתה מתפקדת טוב יותר, ולא היינו במצב הזה. ואחרי הבושה וההשפלה, הגיעה גאווה עצומה על האיכויות בעם שלנו".
בחודשים האחרונים, מספר ינאי, הוא תרם מיליונים לרכישת ציוד ללוחמים ולשיכון תושבים מפונים, וגם לבקשות הבסיסיות ביותר שהגיעו מהשטח, כמו מים. "בשלוש בלילה במוצאי אותה שבת, קיבלתי טלפון מסמנכ"ל ב'נופר' שגויס למילואים. הוא אמר שחסרה להם כמות עצומה של מים, כתבתי 'אין בעיה', וב־7:30 בבוקר הכמות הנדרשת כבר הייתה שם. זה הזוי שהדבר הכי בסיסי לא היה להם".
עצם זה שאתה ורבים בקהילה העסקית הייתם צריכים לתרום דברים בסיסיים, כמו שכפ"צים וקסדות, זה לא כשל ממשלתי?
"מדינה לא יכולה להתכונן לכל האפשרויות, כי אז היא תשלם כל הזמן ביטוח מאוד יקר. הביקורת שלי היא על הזמן שלקח לממשלה לסגור את הפער, זה קרה לאט מדי. בסוף הם הגיעו לזה".
מה חשבת על חמ"ל "אחים לנשק"?
"יש לי הרבה חברים ב'אחים לנשק' ואני חושב שזה מצוין, וזה נכון לגבי כל מי שעזר ותמך. דעתי שמי שעוזר צריך לעזור ולא לערבב עניינים פוליטיים, כי זה פוגם".
"מערכת החשמל של מדינת ישראל מאוד פגיעה", ממשיך ינאי במבט לזירה הצפונית. "אם פוגעים באסדת הגז, מה אתה עושה? יש לך חשמל ל־24 שעות, מה שיש בצנרת, אין יותר מזה. משרד האנרגיה רץ וקונה במספרים הזויים גנרטורים וסולר, אבל גנרטור יעבוד רק כמה שעות. ואם תהיה הפסקת חשמל בכל המדינה - אתה באמת חושב שתמצא סולר?"
ב־10 באוקטובר ינאי הציע למשרד האנרגיה להפעיל מיקרוגריד - מערכת חשמל שמתנהלת אוטונומית, צורכת את החשמל שהיא מייצרת, ומחוברת לרשת החשמל המרכזית רק למטרות גיבוי. "לפני שנתיים רציתי שתהיה לנו אפשרות לעשות מיקרוגריד", הוא אומר. "אירוע סופר־מורכב. באוקטובר היינו בשלבים סופיים, וחודש לאחר מכן, ב־7 בנובמבר, המערכת כבר עבדה בקיבוץ שובל, שיכול עכשיו לעבוד כרגיל בהפסקת חשמל במשך שנה, והוא מגבה את כל הציר של בית קמה ומשמר הנגב.
"החרדה שאולי אני אוהד מכבי הייתה אמיתית אצל הרבה מאוד אנשים בהפועל. לא אהדתי מכבי, אני אוהב כדורסל אז יצא לי להיות ביציעים שלהם. בכל מקרה, אני די בטוח שאוהדי מכבי היו שמחים אם הייתי קונה את הקבוצה שלהם ולא את הפועל"
"כל הפריפריה יכולה לחיות על המיקרוגריד. במרכז אין לנו אנרגיה מתחדשת, אז זה יותר בעייתי ושם נצטרך גנרטורים, אבל חצי מדינה יכולה לתפקד. אנחנו מוכנים להשמשה באופן מיידי ובתוך שבועות. אבל איפה הבעיה?"
המילה רגולציה עומדת להגיע.
"מה זה רגולציה? זה קשקוש! יושב אדם ברשות החשמל שיכול להוציא הכול לדרך, ולא עושה את זה. אם תגיע התקפה מחיזבאללה, יהיה מצב אבסורדי שבחלק מהקיבוצים יהיה חשמל וביישובים אחרים לא. זה באמת מתסכל שהמערכות לא מתרוממות לגודל השעה. בואו נגיד ככה: אם יש הפסקת חשמל בגלל חיזבאללה, אני מפרסם את הטלפונים של בכירי רשות החשמל, שכולם יתקשרו אליהם. כי כולם קיבלו התראה מראש".
היכולת של עופר ינאי להפוך הטלת ספק בו להצלחה היא מוטיב חוזר בחייו. הפעם האחרונה הייתה מצד אוהדי הפועל תל־אביב, שחשדו שהם קיבלו בעל בית מכביסט. צילומי עבר של ינאי ביציעי היריבה העירונית ומחובק עם הבעלים שלה שמעון מזרחי לא התקבלו יפה בצד האדום.
"החרדה שאולי אני אוהד מכבי הייתה אמיתית אצל הרבה מאוד אנשים", אומר ינאי. "לא הייתי אוהד מכבי, אני אוהב כדורסל אז יצא לי להיות ביציעים שלהם. באירוע שבו צולמתי עם שמעון לבשתי מעיל אדום, והוא לא הסכים להצטלם איתי בגללו. בכל מקרה, אני די בטוח שאוהדי מכבי היו מאוד שמחים אם הייתי קונה את הקבוצה שלהם, ולא את הפועל. אני חושב שבחרתי נכון".
ינאי ואוהדי הפועל תל־אביב הם סיפור אהבה, אבל רגע שערורייתי אחד מצד חלקים בקהל הרתיח אותו. זה קרה בתחילת דצמבר, כשכמה מאוהדי הקבוצה ביזו טקס הוקרה לזכר שוטרים שנפלו ב־7 באוקטובר, כששרו שירי נאצה נגד המשטרה לעיני משפחות ההרוגים ההמומות. ינאי הגיב מהר והרחיק ארבעה אוהדים ממשחקי הקבוצה.
"זה היה כמו אגרוף בבטן", הוא מספר. "כל מי ששייך לקהילת הפועל הבין את זה. אותם אוהדים גם התנצלו בפני המשפחות ושלחו פרחים. זה אירוע שלא יכול לעבור אחרי 7 באוקטובר. הסיפור עם השירים הלא־נעימים זה תהליך שהאוהדים צריכים לעבור עם עצמם, התפקיד שלי הוא לא לחנך אותם אלא לעבוד איתם ולהציב גבולות. וזה היה קו אדום שהיינו חייבים להציב".
כשזה מצטרף לשירי השואה שנשמעים ביציעים שלכם ולסימני התלייה המתריסים כלפי משפחתו של מוני פנאן ז"ל, ראוי לתהות עד כמה הקהל באמת עובר תהליך.
"אוהדי הפועל הם הנכס הגדול של הקבוצה, לכן התדמית של הקהל יכולה להועיל או לפגוע בקבוצה, וזה משהו שהקהל צריך להפנים. כדי להפוך לאחת הקבוצות הטובות באירופה, גם הקהל חייב להבין שהתדמית שלו חשובה".
דיברת על זה עם האולטראס?
״לא. בסופו של דבר זה תהליך ברור״.
שירים דוחים יש בעוד קהלים, ואולי זה נובע מרתיעה של בעלי הקבוצות להתעסק עם האוהדים.
"לא, זה לא קשור. הם מוזמנים לדבר איתי, אבל אני לא חושב שאני צריך להתקשר לאולטראס. בסיס הקהל של הפועל מעולה, וזה הרוב. התקשורת מאוד אוהבת להעצים".
ניסית לדבר עם בעלי מכבי תל־אביב, כדי להרגיע את הרוחות לקראת משחקי הדרבי הבאים?
"לא. היה עכשיו דרבי שעבר נהדר, עם אפס אלימות".
שיחה עם בעלי מכבי דני פדרמן לא יכולה לתרום למאמץ?
"הוא לא הרים לי טלפון, וגם אני לא. אני לא חושב שצריך כאן קואליציה של בעלי קבוצות, כל קבוצה צריכה לדאוג שהקהל שלה ישמור על הסטנדרטים. אחרי 7 באוקטובר, כשאוהדי הפועל ומכבי לחמו ונפלו זה לצד זה, אני חושב שכולנו במקום אחר".
מהצד השני, אנחנו עדים ליותר מדי מקרי אלימות של שוטרים כלפי אוהדים, בכדורגל ובכדורסל. סירבת שקבוצתך תעלה לשחק בדרבי שבו המשטרה דרשה תעודת זהות מכל אוהד. באילו עוד דרכים אתה פועל בנושא?
"בדרבי בכדורגל ראיתי את ההתנגשויות בחוץ, ואמרתי לעצמי, 'מה זה, ספורט או שדה קרב?' ואחרי כמה ימים, בזמן הדרבי בכדורסל, הייתי בלונדון כשרמי (כהן, יו"ר הקבוצה), אמר לי שבודקים תעודות זהות בכניסה בהפתעה. הגיעו אלפי אנשים, בהם ילדים, ולמי יש תעודה בהפתעה? אז מה, שבע שעות תבדקו להם תעודות? אמרתי לו שאם לא נעצור את זה, זה יכול חלילה להיגמר בפציעות ובאבידות בנפש. שאלתי כמה הקנס, אמר חצי מיליון שקל, אבל גם שיכולים לתבוע אותנו בגין נזקים נוספים. אמרתי לו, תודיע שאנחנו לא משחקים".
מה קורה אז?
"התקשר אליי ארי (שטיינברג, יו"ר מינהלת הליגה) והתחיל לצעוק עליי שאני הורס לו את הליגה. אמרתי לו, אני מציל לך את הליגה, כי אם היה נהרג עכשיו אוהד לא הייתה לך ליגה".
במהלך המלחמה הפועל תל־אביב והפועל ירושלים צירפו והחליפו שחקנים, בזמן שבמכבי תל־אביב התכוונו לקצץ בשכר ולא צירפו אף שחקן. אפשר לומר שכרגע שתי הקבוצות עם הכיסים הכי עמוקים בישראל הן הפועל תל־אביב והפועל ירושלים?
"קודם כל, מחמיא לי שאתם משווים אותי לכיסים שלהם. החלטנו להעמיד את כל המשאבים לטובת המאמן, כדי שנזכה השנה בכל התארים האפשריים, גם אם זה אומר שנוציא יותר כסף".
הקבוצה שלך לא זכתה באליפות מאז 1969 ולא הניפה גביע מאז 1993. לא רצת קדימה עם השיח השאפתני להיות בטופ האירופי לפני שזכיתם במשהו בישראל?
"הפועל כבר לא יכולה להתייחס לעצמה כאנדרדוג, יש לנו מספיק כדי לנצח. ב־69' הפיקו את תעלת בלאומליך, זה עד כדי כך רחוק, אבל אני מאמין שהתקופה הזו תסתיים השנה ונזכה באליפות. זה לא יהיה חד־פעמי, צריך מעגלי הצלחות, ואין סיבה שלא נצליח".
אחרי פרוץ המלחמה, הפועל תל־אביב העבירה את בסיס האם שלה לבלגרד, כדי "לארח" בה משחקים במסגרת אירופית. אלא שתחילה לא אושר לקבוצה להכניס אוהדים, עד לשיחה של ינאי עם מנכ"ל היורוקאפ, שאחריה אושרה כניסת 180 מפונים מהדרום ומהצפון, משפחות שכולות, שורדים מנובה ופצועים מכוחות הביטחון. "המטוס הקדוש", קראו בהפועל להמראה שיצאה ב־20 בדצמבר עם אוהדים שעבורם מימן ינאי את הנסיעה והאירוח בבית מלון.
"אמרתי למנכ"ל היורוקאפ שהאוהדים מתגעגעים לקבוצה והשחקנים מתגעגעים לאוהדים, אז תנו לי להביא מפונים", אומר ינאי. "שאל כמה, אמרתי לו, 'ח"י בגימטריה זה 180', כולנו יודעים שזה לא, אבל הוא לא יודע טוב גימטריה".
בכמה המלחמה גרמה לך להגדיל את ההשקעה בקבוצה?
"לא חשבנו שנצטרך לטוס כל כך הרבה פעמים, להטיס על חשבוננו מפונים, לשלם על דירות בתל־אביב וגם על מלונות בבלגרד. אז ברור שאנחנו בחריגה משמעותית. השנה התקציב הגיע לאזור 35 מיליון שקל".
במה אתה שונה מבעלים אחרים שהיו בספורט הישראלי, ומהר מאוד איבדו עניין או קיבלו מספיק חשיפה כדי להמשיך הלאה?
"אני חושב שהשאיפות שלי הרבה יותר עמוקות, והן להפוך את הפועל לקבוצה הטובה באירופה. זה מה שקרה ל'נופר', שהיום מוערכת בפורומים בינלאומיים, ובשאיפה זה יקרה גם בהפועל. אני לא חושב שזה הישג לשחק ביורוליג עונה אחת. צריך לקבל בו מקום קבוע ולרוץ קדימה עם תקציב של 20 מיליון יורו ומעלה. אני עובד קשה כדי שזה יקרה".
דיברנו קודם פוליטיקה, יש מישהו שהיית רוצה לראות שם?
"ראינו ב־7 באוקטובר את המגזר העסקי שהראה תושייה, וזה חסר במגזר הציבורי. צריך אנשים שהתמודדו עם מורכבות ופתרו אותה ביצירתיות, שעשו משהו בחיים".
עופר ינאי עשה משהו בחיים.
"יש לו נופר אנרגיה, יש לו הפועל תל־אביב, יש לו מספיק משימות על השולחן".
לא רואה עצמך בפוליטיקה?
"בהמשך, ימים יגידו".
גביע אירופה להפועל תל־אביב בתוך שלוש שנים, ואחריהן אתה נכנס לפוליטיקה. קנית?
"זו צלחת, לא?"
זה גביע, בהפועל פשוט לא ראו אותו עדיין.
"גביע אירופה נביא בעוד שנתיים, אז למה לחכות שלוש?"
פורסם לראשונה: 00:00, 02.02.24
