אלי טביב: "אני עוזב את הכדורגל וזה סופי"
רגע אחרי שהצהיר על התנתקות מבית"ר ירושלים, הבעלים שופך את הלב בראיון ל"ידיעות אחרונות": "התעייפתי, יש לי מספיק מה לעשות בחיים. לא רוצה יותר לחץ והשקעת כספים. אם אוהדים מרשים לעצמם להתנהג ככה אחרי עונה גדולה, אין דרך חזרה"
"לא אגיע יותר למשחקים של בית"ר ירושלים. סיימתי את תפקידי כבעלים בכדורגל הישראלי. זה נגמר", אמר אתמול אלי טביב ל"ידיעות אחרונות", זמן קצר אחרי שהודיע כי הוא זז הצידה עד שיימצא רוכש למועדון.
טביב המשיך וירה: "נמאס לי. אם עוד אעשה פה משהו, זה רק כמנהל מקצועי. משהו שמעניין אותי, בלי לחץ של אוהדים, בלי השקעת כספים, ואני חושב שאוכל להצליח בזה. זה הכיף שלי. הכדורגל לא יחסר לי, יש לי מספיק מה לעשות בחיים".
הבעלים של בית"ר חש פגוע מהאוהדים: "זו לא הייתה החלטה של יום או יומיים, זה קרה לפני גמר הגביע. כבר כמה חודשים אני חושב על עזיבה. שיתפתי את האנשים הקרובים אליי, ובימים האחרונים זה התגבר. אמרתי לאלי אוחנה שהתעייפתי, שנמאס לי, והוא יקבל את המפתחות בעונה הבאה. אני שומע אנשים שטוענים כי מדובר בספינים או דברים כאלה, אז הפעם זה סופי – אני עוזב את הכדורגל הישראלי. נכון שגם אחרי אירועי שרלרואה אמרתי דברים דומים, אבל אז נתתי צ'אנס. אם אוהדים מרשים לעצמם להתנהג בצורה כזו אחרי עונה גדולה, אין דרך חזרה".
לאחר ההפגנה שהתקיימה אמש מול ביתו, טביב אמור להמריא היום לארה"ב, נסיעה שאותה תיכנן מראש. "נוצרה לי תדמית שאין לה קשר למציאות ועליה מלבישים כל מיני המצאות. מה שנראה בחוץ שונה לגמרי ממי שאני באמת. יש אנטגוניזם כלפיי כי הדרך שלי שונה. המנטליות שלי שונה מבעלי קבוצות אחרים שמנסים רק לרצות אוהדים. אני מגיע ממקום אחר. אני לא אחד שיחתים שחקן שלא צריך רק בגלל לחץ של אוהדים, ועוד בסכום עתק כשהוא לא שווה 5,000 שקל בחודש. אצלי האוהדים לא ניהלו את המועדון".
הבעלים של בית"ר טוען לכפיות טובה כלפיו: "פשוט לא מבין את האוהדים. זו העונה הטובה ביותר של בית"ר בעשר השנים האחרונות – וכל זה בתקציב שפוי. לקחתי מועדון חולה, עם מוסר תשלומים בעייתי, בלי סדר, והצלחתי להעמיד אותו על הרגליים. בלי איחורים בשכר, הכל מתוקתק. עשיתי רק דברים טובים בבית"ר ואנשים לא יודעים להעריך. אני שלם עם עצמי, מרגיש טוב עם ההחלטה שלי. הוקל לי אחרי שבועות של הרהורים עם עצמי".
הוא הצהיר, כאמור, כי מי שינהל בשלב ביניים את המועדון עד למציאת רוכש יהיה אוחנה. טביב לא יהיה מעורב בהחלטות, אפילו לא ברמת מינוי מאמן, והתקציב יתבסס על הכנסות בלבד. "אשאיר את הערבויות, אבל אוחנה ינהל לבדו את המועדון. אני זז הצידה לגמרי. לא אפקיר את המועדון, אבל לא אהיה מעורב בכלום – כל ההחלטות יהיו של אוחנה. בית"ר זה מועדון ענק שחשוב לי מאוד, לא אפגע בו ואעזור לו עד שיגיע רוכש בסדר גודל שבית"ר צריכה".
למרות הכעס והאכזבה, טביב שלח מסר אופטימי, בערך: "אני מאמין שיגיע מישהו שירכוש את בית"ר – בכל זאת מדובר במועדון עם עוצמות, עם הקהל הכי גדול בארץ, והוא במצב מצוין. רוכש יגיע רק אם הקומץ לא ירתיע. הבעיה היא שאין עם מי לדבר. בית"ר לא מעניינת את הקומץ שהוא 300־400 איש. ליבי ליבי עם יתר מאות אלפי אוהדי בית"ר השפויים, שבכל מקום שפוגשים אותי רק מחמיאים לי".
טביב מתקשה להבין איך בעונת שיא הוא חוטף ביקורות מכל כיוון – אם זה מהקהל או מהתקשורת: "צריכים להעריך אותי שנלחמתי באלימות ובגזענות, נושאים רגישים שבעלים אחרים בבית"ר לא העזו לגעת בהם. בכל מקרה, אין תקדים בעולם שמתנהגים כך כלפי בעלים של קבוצה שמדורגת במקום השני ומגיעה לגמר הגביע. באו אליי כל כך הרבה פעמים הביתה ופוגעים במשפחה שלי, אבל אני מפחד רק מאלוהים".
טביב דיבר על הפער ביחס אליו בהשוואה לבעלי קבוצות שנכשלו העונה, כמו יענקל'ה שחר ומיץ' גולדהאר: "יש קבוצות עם תקציבים הרבה יותר גדולים שנלחמו נגד ירידה או סיימו עוד עונה ללא תואר, למה שם הקהל לא התפרע או מחה בצורה כזו?"
הבעלים מודה כי עשה טעויות, אך טען: "אני לא אחד שבורח משום דבר. לא בורח מאחריות. ברור שכל מה שעשיתי היה אך ורק לטובת הקבוצה. שום החלטה לא הייתה קשורה למשהו מחוץ למגרש. אומרים שהניהול גרוע. קבוצה לא יכולה להצליח עם ניהול גרוע, זה לא מסתדר. אמרו שעידן ורד לא משחק כי אני רוצה לקצץ לו בשכר. לא היה ולא נברא. הוא עבר תקופה מאוד קשה. זו לא פציעה. שכטר? הייתה לו פציעה, והוא בעצמו אמר שהיה לו קשה לחזור. נראה לכם שלא רציתי שניקח גביע או אליפות? הכל היה פרופר מקצועי כל הזמן. אם היו יכולים להועיל, הם היו משחקים".
טביב הודה כי אם היה נשאר הבעלים, בני בן־זקן היה ממשיך כמאמן: "עכשיו רק אוחנה יקבע לפי ראות עיניו. לא אתערב לו בשום החלטה".
על הרעיון להוסיף את שמו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לשם הקבוצה אמר: "אוחנה יצטרך להמשיך עם זה. מה שעשה נשיא ארה"ב עבור מדינת ישראל זה דבר חסר תקדים. זה אות הערכה לנשיא שאכפת לו מאיתנו. אני לא יודע אם היינו קיימים בלי שהמעצמה הזו הייתה מאחורינו".
לפנייה לכתב/ת 
