התקציר באדיבות תאגיד כאן 11
במנעד הרגשות של אוהד נבחרת ישראל, בטח בדורות האחרונים, התחושה הזו לא מוכרת. פעם אחר פעם טיפסנו על גבעה, ופעם אחר פעם מצאנו את עצמנו במדרון שממנו קשה לטפס בחזרה לאותם הגבהים. והנה, מגיעה נבחרת הנוער של ישראל, שגם היא מוצאת את עצמה במדרונות במהלך המסע, ובכל פעם רואה באותו מדרון אתגר נוסף שגם לו היא יכולה.
נבחרת הנוער במונדיאליטו - כתבות נוספות
מכאן, מהיציעים בסן-חואן, כמו על המרקעים בישראל, היה כיף כל כך להתגאות באיכות של השחקנים בכחול-לבן. בכל זאת, לפגוש את ברזיל ולהפגין כזו עליונות בכל נתון סטטיסטי זה לא עניין של מה בכך. באצטדיון בארגנטינה הוקרנו במהלך המשחק אותם נתונים, ובכל פעם תפסנו את הראש בתדהמה.
החגיגות של נבחרת הנוער על הדשא אחרי הניצחון על ברזיל
(צילום: ההתאחדות לכדורגל)
אבל מעל כל הנתונים הסטטיסטיים יש דבר אחד שמאפיין את הנבחרת של אופיר חיים - אופי. העוצמות של התכונות הללו כל כך מרשימות כאשר חווים אותן מקרוב, בטח ביום כזה שמעלה זיכרונות מהעבר, מעביר מסר כל כך חשוב בהווה ונותן המון תקוות לעתיד.
בכניסה המוקדמת מאוד שלי לאצטדיון היו בודדים באצטדיון בסן-חואן, ואחד שמטייל לו על כר הדשא - איליי מדמון. מהטריבונה נראה היה שהוא מדבר עם קרוביו, לי נוצר הרושם שהוא מסמן טריטוריה. כי עם שריקת הפתיחה המנוע של אופיר חיים תפס פיקוד על מרכז המגרש, הוציא מהכלים את הברזילאים והבהיר מהר מאוד מי בעל הבית על המגרש. הוא השחקן שאיתו תרצה לצאת לקרב.
אי-אפשר בלי מילה על דור תורג'מן. מר תורג'מן היקר, זיכרון הכדורגל הראשון של רוב בני הדור שלי הוא השער האגדי של אלי אוחנה באוסטרליה. מה שעשית להגנה הברזילאית ייכנס לספרי ההיסטוריה, ואם נהגי המוניות בארגנטינה, בדרך כלל אנשים שמבינים דבר או שניים בכדורגל, מדברים על "מספר 9 של ישראל", רשמת לעצמך הישג בקריירה. אני מאחל לך שהדור הצעיר הנוכחי יצרוב את השער הגאוני לעד. מגיע לך.
על הרכבת של המסע הזה הצטרפו בתחילת הדרך מוצ'ילרים ויהודים שמתגוררים בארגנטינה, שחברו למשפחות השחקנים ויצרו מעין משפחה קטנה. ממשחק למשחק הקשר התהדק, ושלשום בסן-חואן זה כבר הגיע לשיא - אולי לא בכמות, אבל בהחלט באיכות.
ישראל ניצחה את ברזיל: שיחה עם הורי דור תורג'מן
(צילום: ירון ברנר)
הנציגות הישראלית סיפקה אווירה ישראלית-ארגנטינאית שמדביקה את הקהל המקומי בטירוף. ביציע שממול "הקומץ" שלא מפסיק לעודד התמקמו המשפחות של השחקנים, שבכל פעם שנדמה היה שנרגעו הגיעה קריאת ההשכמה של "משפחות להתעורר". השילוב של הקריאות בעברית-ספרדית ("ואמוס, ישראל" ו"ישראל מלחמה") כמובן גם שוב הדביקו את הקהל המקומי, שגם בגלל היריבה ממול היה מאושר איתנו בסיום ודאג לחבק כל אחד שעטוף בדגל כחול-לבן.
נבחרת הנוער מגיעה בימים הקרובים לישורת האחרונה בטורניר הקסום הזה, ואנחנו נמשיך ללוות אותה. כדי להשלים הישג בלתי נתפס, היא תצטרך המון יכולת וכנראה גם מעט מזל. בכל הנוגע לאופי, כבר אפשר להבין שיש על מי לסמוך.
