שיירת אוהדים עשתה את דרכה למשחק. קרוב למאה מוזמנים ביקשו לשריין להם מקום ישיבה במגרש הקטן, וכמות אנשי המקצוע המפורסמים הייתה עצומה. אותה שבת, באפריל 2015, הייתה די משעממת בליגת העל, אבל המשחק המרכזי בליגה לנוער משך הרבה תשומת לב. מכבי חיפה ומכבי ת"א לא רק שנאבקו על האליפות, אלא בדיעבד הציגו גם כמה מכוכבי העתיד, כאלה שייפגשו גם הערב (רביעי, 20:45) בבלומפילד.
מכבי ת"א הצעירה ניצחה אז 2:4 ופתחה פער של 3 נקודות בפסגה. הרבה שמות מוכרים שיחקו באותו יום. אליאל פרץ נבחר למצטיין, יונתן כהן וגבי קניקובסקי עלו מהספסל של מכבי ת"א, בעוד ההתקפה בצד השני הייתה מורכבת ממוחמד עוואד ושון וייסמן. הרבה פוטנציאל היה שם, אבל מעבר לכישרון הטבעי היו שני שחקנים שבלטו באופן אחר. שניים שנאבקו ראש בראש והציגו בגרות לא אופיינית. אלה היו דן גלזר ונטע לביא.
הם מתמודדים מגיל צעיר, גם אחד מול השני וגם יחד. הפגישה הראשונה הייתה במשחק גביע בגיל 13 ובמקביל שיחקו זה לצד זה בנבחרות. הם לא רק בני אותו שנתון, 1996, אלא שלביא מבוגר מגלזר ב־26 יום בלבד. הם אפילו באותו גובה, כמובן באותה עמדה, אם כי בנבחרות הצעירות לביא שיחק בעיקר כבלם. כשהיה חסר בלם נוסף, גלזר התנדב להיות לצד לביא גם שם.
השניים שיחקו אצל אלון חזן בנערים, אלי אוחנה בנוער ומרקו בלבול בנבחרת הצעירה. יותר מכך, בסביבת אנדי הרצוג מספרים שהמאמן השתעשע ברעיון לשחק עם גלזר ולביא יחד במשחק הפלייאוף מול סקוטלנד (כשלביא קשר מרכזי). אולי זה אפילו יקרה, אם וכאשר המשחק יתקיים. בינתיים הם שוב זה נגד זה, הערב בבלומפילד.
גלזר תואם קאסמירו
גלזר ולביא בעונה אדירה. אותו תפקיד אמנם, אבל מבצעים אותו אחרת לגמרי. גם כי זו דרישת המאמנים שלהם וגם כי זה סגנונם כשחקנים. לשניהם אין מחליף קלאסי בסגל ולכן אפשר לטעון שהם החשובים ביותר לשיטת המשחק של מכבי ת"א ומכבי חיפה, כל אחד בדרכו. השחקנים שאי אפשר להוציא מההרכב.
נדיר ששחקן מהחלק האחורי נבחר לשחקן העונה, אבל יכול להיות שזה מה שיקרה השנה. גלזר ראוי לכך. מכבי ת"א בקושי סופגת בזכות עבודה קבוצתית, אבל דברים היו נראים אחרת בלעדיו. מדוע? משום שהוא מונע מהכדור מלהגיע בכלל לקו ההגנה של קבוצתו. שימו לב לנתון הבא: מבין 30 שחקני ההגנה בליגה שניסו לתקל הכי הרבה יריבים העונה אין אף נציג למכבי ת"א. יש ברשימה שלושה שחקני באר־שבע, וגם עופרי ארד וסאן מנחם ממכבי חיפה, אבל אפילו לא שחקן אחד מהקבוצה של איביץ'. ההגנה – טיבי, ז'ראלדש, סאבוריט – בעונה עצומה, אבל גלזר מוריד משמעותית את כמות המבחנים שהיא נאלצת לעמוד בהם.
במקביל, גלזר עצמו הוא מלך התיקולים של הליגה. תחשבו על החיבור הזה: הקשר האחורי מתקל הכי הרבה, וההגנה שמאחוריו הכי מעט. אם רוצים דוגמה לחשיבות העבודה של גלזר, אפשר למצוא אותה אצל קאסמירו בריאל מדריד. לרוב, לא תוקפים הרבה את קבוצות הענק. אין אף שחקן ליברפול, יובנטוס או באיירן מינכן בין 25 המתקלים המובילים בליגות שלהם. בספרד, לעומת זאת, נמצא קאסמירו בצמרת כי בעוד ריאל תוקפת הוא מנקה מאחור את מה שצריך. החשיבות שלו כה גדולה עד שאין לו ממש מחליף בסגל. אותו דבר אפשר לומר על גלזר.
לביא, לעומת זאת, הוא שחקן אחר. לא הקשר האחורי הקלאסי, אבל גם במקרה שלו החשיבות לקבוצה ולסגנון המשחק שלה ברורה. מכבי חיפה מכריעה משחקים באמצעות לחץ כבד על שער היריב בדקות מסוימות, על ידי יצירת עומס על החלק האחורי. עוד כדור לרחבה, עוד בעיטה, וברגע שהפעולות האלה חוזרות על עצמן הרבה פעמים בפרק זמן קצר הסיכוי של היריב לטעות גדל. מכבי חיפה מבקיעה המון לאו דווקא בזכות תבניות התקפה מתוחכמות אלא בעקבות האינטנסיביות שמוטלת על הגנת היריב.
לביא מחלץ ומתקל
העסק הזה יכול לעבוד רק באמצעות חילוצי כדור בחלק המגרש ההתקפי. ברגע שהחילוצים האלה מגיעים באזור גבוה במגרש, ומהר, אפשר להפעיל אותה אינטנסיביות. ומי מחלץ הכדורים הכי טוב במקומות האלה? בטח הבנתם כבר שזה לביא, ובהפרש גדול (50 אחוז יותר) מהמקום השני, גלזר כמובן. לביא גם נמצא במקום השני בסך התיקולים, אחרי גלזר.
לשאלה מי מביניהם טוב יותר יש תשובה טריקית. בגדול, גלזר הוא שחקן יותר מיינסטרים, קשר אחורי קלאסי, כך שלהגדרה הטבעית של התפקיד קבוצות יעדיפו אותו כמעט תמיד. לביא עושה דברים אחרת, אבל למכבי חיפה הנוכחית זה מתאים בדיוק. שניהם עונים בול על צורך המאמנים שלהם ואינם ניתנים להחלפה.
לא הכל מושלם, כמובן. גלזר יכול לשפר את התרומה ההתקפית, והוא אכן מראה התקדמות עם דחיפת כדורים קדימה לאחר חטיפה. לביא משאיר מאחוריו חורים בלחץ הגבוה. עם זאת, ההצלחה שלהם היא סימן חיובי לכדורגל הישראלי. אצלנו רגילים להלל ולקדם צעירים אחרי שני דריבלים מוצלחים, אבל טוב לראות פריחה של שחקני עבודה קשה, כאלה שיכולים להוות דוגמה. אלה השחקנים שהכדורגל הישראלי צריך, וכמובן גם הקבוצות שלהם.
