השולח: ספרטה פראג. הנמען: מכבי ת"א. הסכום: 2.9 מיליון יורו (!)
בדיוק לפני שלוש שנים התקבל מייל בתיבת הדואר של מכבי ת"א, שבו נכתב: "החלטנו לממש את סעיף היציאה בחוזה של טל בן חיים". הצהובים שיפשפו את העיניים, ועסקת ההעברה הגדולה ביותר בתולדות הכדורגל הצ'כי יצאה לדרך.
כמה ימים לאחר מכן, בן חיים נפרד מחבריו במחנה האימונים בווינה והמשיך לפראג, שם זכה לקבלת פנים של כוכב גדול. ביום חמישי האחרון, שלוש שנים אחרי, הוא פירסם פוסט פרידה באינסטגרם, וצירף תמונה של שעון חול אוזל. המשמעות סמלית וברורה: סיום הקריירה האירופית של הקשר בן ה-30. גם בחלומות הכי גרועים שלו לא היה תסריט עגום כזה: 24 הופעות בכל המסגרות, 0 שערים, שלושה בישולים ושנתיים שלמות ללא משחק רשמי, בין היתר בגלל פציעה, אבל לא רק.
מחיר החופש
במציאות הזאת, בן־חיים כבר הבין שאם הוא עוד רוצה לחזור לשחק כדורגל, יהיה עליו לוותר על כסף. הרבה כסף. מחיר החופש: מאות אלפי יורו עבור התרת חוזהו לעונה הבאה (השתכר מיליון יורו לעונה). בימים הקרובים הוא יחזור לארץ עם תואר אחד מפוקפק: "אחד מחמשת הזרים הכושלים בתולדות ספרטה", כפי שהגדירו אותו באחד האתרים הגדולים במדינה.
עיתונאים צ'כים מספרים שבן חיים היה זה שיזם את הפרידה. הוא הגיע למשרדי המועדון כדי לבקש לעזוב, והיה מודע לוויתור הכלכלי הכבד עבור השקט הנפשי והעתיד המקצועי שלו. בסופו של דבר מדובר בהחלטה נכונה של הקשר, שהבין שהוא לא בתוכניות גם לקראת העונה הבאה, והגיע למסקנה שזה הזמן לחזור הביתה ולנסות לשקם את הקריירה.
אז מה השתבש עבור מי שנחשב לאחד הכישרונות הגדולים בכדורגל הישראלי בעשור האחרון? הסיבות רבות ומגוונות. הבחירה בליגה הצ'כית, שהייתה אמורה להיות מעין מקפצה, נראתה מצוינת, אבל בן־חיים לא מצא את עצמו מהרגע הראשון, התקשה להתאקלם, ותג המחיר המטורף שם משקולות על רגליו. גם המזג החם והפתיל הקצר לא התאימו למנטליות המקומית.
מועדון קרב
"זו הייתה עסקה גרועה של שני הצדדים, חייבים להודות בעובדה הזו", מספר גורם בספרטה. בדיעבד קל להגיע למסקנה הזאת, אבל מועדון הפאר הצ'כי שזכה ב־33 אליפויות היה משוכנע בתחילת הדרך שבן־חיים יהיה הציר המרכזי במהפכה שנועדה להשיב את ההגמוניה שתפסה היריבה העירונית, סלביה. בפועל, הקשר/חלוץ שנחשב לטורפדו בליגה הקטנה שלנו נאלץ להתמודד עם קצב שלא הכיר, וגם הטקטיקה המקובלת שם מנעה ממנו את השטחים הפתוחים שאותם הוא כל כך אוהב לחרוש.
העונה הראשונה עוד הייתה סבירה עם 18 הופעות (12 בהרכב), אבל המספרים לא הגיעו והביקורות דווקא כן. ואז הגיעה גם העזיבה של האיש שהתעקש להביא אותו ובנה עליו, המאמן האיטלקי אנדראה סטרמאצ'יוני. כל הפאזל התפרק, ובן-חיים, כאחד השרידים שנותרו, היה זה שספג את עיקר האש.
הפציעה הקשה
לפני שנתיים, אחרי שפתח את העונה כשחקן המחזור, בן־חיים קרע את רצועות הברך ומאז לא חזר למגרש. בתום שיקום ארוך הוא מצא חדר הלבשה שלא הכיר, עם מנהל מקצועי חדש בדמות כוכב העבר המקומי תומאש רוזיצקי, שהפך למנהל המקצועי והחליט להחזיר את הזהות הצ'כית למועדון.
כבר במחנה האימונים, תחת המאמן ואצ'לב יילק, היה ברור לאן נושבת הרוח. אלא שעיתונאים צ'כים אומרים שבניגוד לטענות של יילק על כך שבן־חיים עדיין לא חזר לכושר אחרי ההיעדרות הארוכה, נתוני הג'י־פי־אס דווקא הציגו מדדים מעולים – מהטובים מבין השחקנים – כך שייתכן שהסיבות לא היו רק מקצועיות.
השיחה הצפופה
בתקשורת הצ'כית גם פורסמה שיחה שניהלו בן חיים ורוזיצקי, שעוד הספיק לשחק איתו בעונה הראשונה בספרטה. הישראלי הסביר שמגיע לו לקבל קרדיט אחרי הפציעה וביקש הזדמנות אחרונה להוכיח את עצמו לפני שיוחלט על עתידו. זה לא קרה, וגם כשכבר קיבל דקות הוא הוצב בעמדת הקשר הימני ולא השמאלי, שבה שיחק לאורך כל הקריירה.
הרגע שבו בן־חיים הבין שגמר סופית את הסיפור בספרטה הגיע כשהמאמן השלישי, ואצלב קוטאל, שמונה ממש לפני פרוץ הקורונה, נתן לו להבין שמעמדו לא הולך להשתנות.
וכך הישראלי נאלץ להתמודד עם חדר הלבשה מפוצל ושליטה של השחקנים הצ'כים, שלא ממש פירגנו לו בשל שכרו הגבוה ביחס אליהם. הוא הרגיש בודד יחסית, סבל מבעיות תקשורת עם המקומיים שרובם לא דוברי אנגלית, ולא פעם התאמן בצידי המגרש עם "המנודים". המחשבות על חזרה לישראל רק הלכו וגברו, למרות שבינואר האחרון עוד היה ניסיון להעבירו לאומוניה ניקוסיה.
העידוד מהחברים
בן־חיים כבר לא ייהנה מאותה משכורת מפנקת שאליה התרגל בצ'כיה, אבל למרות שלא שיחק שנתיים עדיין מדובר בשחקן שנחשב לנשק שובר שוויון בליגה כמו שלנו, ואין ספק שהוא יהיה אחד המלפפונים הלוהטים בשוק ההעברות בקיץ.
"תבוא, אנחנו מחכים לך יותר מדי שנים", כתב לו איתי שכטר. גם אלירן עטר ("מתגעגעים כוכב"), אלי דסה ("יאללה בוא הביתה ילד") ועידן ורד ("מחכים לשחקן הכי מרגש בארץ") הצטרפו למקהלת המעודדים ברשת. ואולי זה בדיוק מה שהיה חסר לבן־חיים – החום הישראלי ששחקן מהסוג שלו כל כך זקוק לו.
זה ייגמר בסגירת מעגל במכבי ת"א? אם תשאלו את האוהדים שמציפים אותו בהודעות לחזור למדים הצהובים וגם את השחקן עצמו – מדובר בתרחיש בהחלט סביר. עכשיו נותר לחכות אם גם החיוך יחזור.
