ליגת העל חזרה וכבר קיבלנו פגרה. כמה הערות על מחזור הפתיחה:
1. הנה זה מגיע. הפסד ראשון של מכבי ת"א כבר במחזור הפתיחה והנה יוצאים לכלוכים בעילום שם מחדר ההלבשה של האלופה. ביקורת על המאמן דוניס, עקיצות בכיוון של בלקמן ופרצופים של טל בן חיים ששוב לא ראה דשא. מה אפשר ללמוד מזה? שום דבר שלא ידענו קודם, כשהכל הולך ומנצחים, החיוכים המנומסים מסתירים את הבוץ. כשמפסידים, הוויכוח הכי קטן על בעיטת פנדל הופך למיני-משבר. למזלם של הצהובים יש פגרת נבחרת, כי עוד פרצוף או שניים כבר היינו קוראים שהיווני איבד את חדר ההלבשה.
2. מה שמלמד הרבה יותר הוא המבט של שרן ייני כשהוא מחפש בעיניים מבוהלות את ליאל עבדה אחרי שזה עוקף אותו כדי לכבוש שער ניצחון. תקפיאו את הפריים ותקבלו את השיקוף הכי חד למצב הנוכחי של הגנת מכבי ת"א. בלם מבוגר, שנהנה מהערכת יתר, רץ במבט אבוד אחרי סילון צעיר ומנסה להיזכר מתי האלופה הפסידה לעולה החדשה במחזור הפתיחה.
3. ואולי שני השערים אתמול יכניסו לפרופורציות את שיא אי ספיגת השערים של דניאל טננבוים (1,272 דקות) שפומפם בעונה שעברה בשיווק אגרסיבי של קמפיינרים בשנת בחירות. לא, טננבוים הוא לא אובארוב וגם לא תמנון, רק שוער אחראי וחביב שנהנה מהגנת ברזל ויריבות שפחדו לתקוף.
4. עזבו חוקים, איזה יופי זה פלורליזם. באיגוד השופטים לא מאמינים באחידות, אלא רק בביטוי ופרשנות אישית. אחרת איך תסבירו שבמגרש אחד יש לנו את איתן שמואלביץ' שמזהה מאבק סולידי של ירדן כהן ובלקמן על מקום ברחבה כעבירה חמורה שמצדיקה פנדל ובמגרש אחר את לירן ליאני שרואה את ז'וזואה משגר מרפק ישיר שגורם לפרצוף של אלמוג כהן לדמם, ובטוח שזה מקסימום שווה כרטיס צהוב?! ואם גם מערכת ה-VAR לא הצילה את צמד השופטים מהאגו/פחדנות שלהם, רק בידוד ביתי ארוך יכול לסייע. בנטפליקס הם בטוח ימצאו את הסרט הקלאסי עם אל פאצ'ינו, "וצדק לכל".
5. למה כשאומרים שברק בכר חזר לשחק עם אותו הרכב של מרקו בלבול ובאותה שיטה של המאמן הקודם, מתלווה לכך נימה של ביקורת? מאמן מכבי חיפה לא צריך להמציא את הגלגל מחדש, ולתקן דברים שעובדים. אלא רק לשייף ולהוסיף מה שהיה חסר כדי שהירוקים יעשו את קפיצת המדרגה וייקחו תואר. אם הוא היה עושה שינויים בכוח, רק כדי לסמן "הנה טביעת האצבע הגאונית שלי" – אז הוא היה ראוי לביקורת.
6. מה היה מביך יותר מתצוגת הכדורגל של הפועל ת"א מול הפועל כפר סבא? הראיון המאולתר של שרון ניסנוב לתוכנית סיכום השבת בערוץ הספורט. הבעלים של הפועל ת"א סיפק מופע אימים שבו היה עסוק בעיקר בלגמגם, לנגב את הזיעה ולצמצם את העיניים למבט שכולו סבל של מי שתקעו אותו מול פנסים מסנוורים וברקוביצ'ים מסתערים. תוסיפו ברקע שורה של אנשים אקראים שעוברים במסדרון, עושים למצלמה פרצופים כאילו היו לירן חולצה אפורה, רק ברבים ותקבלו רגע טלוויזיוני שמשאיר מאחור את "רז מאיר רודף אחרי קיזיטו".
7. ואם כבר טלוויזיה, אם קיזיטו היה כובש גול בכל פעם שבוני גינצבורג מכריז על המובן מאליו בפומפוזיות של מי שהרגע מצא חיסון לקורונה, כפר-סבא הייתה רצה חזק לאליפות.
