״החיים נותנים לך לימונדה, תיקח!״, גוער שולם שטיסל בבנו קיווע. אבל קיווע מפונק וחי בחלומות שהוא ישיג דברים טובים יותר או יעשה את הדברים בדרך שלו, ובדרך כלל המחשבה היהירה הזאת מתפוצצת לו בפרצוף. חבל.
גם משרד הבריאות נתן לליגת העל לימונדה, בדמות 500 צופים במשחקי ליגת העל. זאת כמות קטנה, מגוחכת, שבאה מאנשים שלא מחוברים למציאות ומנהלים את משבר הקורונה בצורה זוועתית. אבל זאת הצעה, ואחרי שנה בלי קהל צריך להתחיל ממשהו. במדינת ישראל צריך לפעמים להתפשר על מה שיש, גם אם זאת כוס קטנטנה של לימונדה, תשתו אותה. כי אם השבוע היו נכנסים קצת אנשים, אז בוודאי בשבוע הבא היו כבר מאשרים 1,000, ואז 2,000 וכן הלאה.
אבל המינהלת והקבוצות לא רצו, והעברנו עוד מחזור ללא קהל. זה די הגיוני אם חושבים על זה, יש לא מעט קבוצות בליגת העל שבשבילן קהל זה נטל. קבוצות שחיות מכספי ציבור של העירייה, כספים של הטוטו וכספי הטלוויזיה וזה מספיק להן. למה הן צריכות אוהדים על הראש? המפעל ממשיך לעבוד וההוצאות על אבטחה ירדו. אין צורך באנשים שיבואו ויכולים רק להרוס עם קללות וגרעינים. יש שקט תעשייתי מבורך.
לפעמים נדמה שהקבוצות שכחו כבר שפעם היה קהל במגרשים. עברתי קצת על דפי הקבוצות ברשתות החברתיות, רוב הדפים מתנהלים כרגיל כאילו אין קורונה. יש כמעט אפס התייחסות לאוהדים שנשרף להם הלב מלהיות בבית ולראות את הקבוצה שלהם רק בטלוויזיה. מדי פעם נכתב "מתגעגעים אליכם", אבל נראה שזה בעיקר כדי לצאת ידי חובה. רוב הפוסטים של הקבוצות זה "אני ואפסי עוד". פוסטים משעממים רגילים על הקבוצות שמתאמנות, השחקנים שחותמים, השחקנים שעוזבים וכולי. אין כמעט התייחסות לכך שליבו של הכדורגל, האוהדים, נעקר ממקומו. או שפשוט הקבוצות באמת לא רואות את זה ככה.
לא נראה לי שמישהו בכדורגל הישראלי באמת מתגעגע לכאב ראש הזה שנקרא אוהדים. שצריך למכור להם כרטיסים ולבזבז עליהם מאבטחים. הכסף הגדול ממשיך לזרום, אז לאף אחד לא באמת אכפת.
הקבוצות ידעו להתחנן לאוהדים כשהן היו צריכות שהממשלה תחזיר את ליגת העל. השחקנים וההנהלות יצאו בקריאה נרגשת לאוהדים שיפעילו לחץ על ״מקבלי ההחלטות״ ויציפו את הרשת בפוסטים. אבל עכשיו אף אחד לא נלחם בשביל האוהדים. 500 אוהדים זאת באמת כמות קטנה ומגוחכת, אבל לפחות זאת הצהרת כוונות שהאוהדים חשובים לכדורגל והם רצויים במגרש. זה לא קרה. גם אחרי שהאוהד יחזור הוא יגלה ששוב אין חנייה, שוב מחירי הכרטיסים גבוהים מדי, שוב תוקעים את המשחק בשעה לא נוחה באמצע השבוע ושוב עושים הכל כדי שהוא יישאר בבית וייצפה בטלוויזיה עם סאונד מגוחך שמדמה קהל במגרש.
הקארמה נגד בני יהודה
בני יהודה שיחקה חודשים ללא מאמן, עם אילתורים מצחיקים על הקווים ואילתורים עוד יותר מצחיקים בגזרת שחקני הרכש. על הקרקס הלא מבדר הזה ניצח ברק אברמוב. למזלו של הבעלים, יוסי אבוקסיס חזר. אולם גם המאמן הטוב בעולם לא יכול להצליח עם סגל שנבנה מהשאריות בעלי אקספרס. המוצרים המוזרים האלה שאתה קונה בדולר-דולר וחצי כי משעמם לך ממש.
ואם זה לא מספיק, אותו סגל התאמן זמן רב תחת אנשים חסרי ניסיון מקצועי שידעו שהם זמניים, הם פשוט לא ידעו כמה. עכשיו יוסי אבוקסיס צריך להציל את הספינה הטובעת של ברק אברמוב, יכול להיות שזה מאוחר מדי. מה שבטוח, הירידה (אם תהיה) ממש לא תהיה על שמו. אלא רק אדם אחד יהיה אשם בה. וקוראים לו אברמוב.
