תואר שמסמל תחילת תקופת זוהר | ארז איזנברג
האליפות ירוקה, כמה התגעגעתי לצמד המילים הקסום הזה! בתור אוהד כדורגל אמיתי, למוד אכזבות ספורטיביות, יש דבר אחד שאתה יכול לסמוך עליו בוודאות - כמה שזה יותר קשה, ככה זה יותר מתוק. והאליפות הזאת, היא מתוקה מסוכר. זהו מבחינתי הקסם של הכדורגל ומי שלא יודע אכזבות, לעולם לא יידע שמחות אמיתיות.
הרי ידוע שאי אפשר רק לנצח, אי אפשר להיות בטופ כל הזמן. אפילו יובנטוס, אהובתי השנייה, הפסידה את תואר האליפות אחרי תשע שנים. הקבוצה האלמותית שלנו, מכבי חיפה, מועדון הפאר מהכרמל, האהוד ביותר בישראל, הראשון שהעפיל לרבע גמר גביע אירופי, הראשון שעלה לשלב הבתים בליגת האלופות, חוגג אליפות אחרי עשור – כמה מרגש!
6 צפייה בגלריה
"מודה לאבי היקר, שזרע בי את התשוקה לצבע הירוק הנשגב". ארז איזנברג (משמאל) ואביו דני
(צילום: פרטי)
מאז ימי ילדותי ינקתי מכבי כחלק בלתי נפרד מחיי ומחיי משפחתי. מאז שאבי, אוהד שרוף של הקבוצה, לקח אותי למשחקים בגיל 4, נקשרתי אליה, בטוב וברע, משבת לשבת. אבי שמר את קלטות האליפויות הראשונות ומאז התוודעתי לשמחת האליפויות, ובמיוחד זכורות לי חגיגות הדאבל ההיסטורי של 1991 בקריית אליעזר המיתולוגי, העונה ללא הפסדים של 1994, אינספור רגעים בלתי נשכחים ממשחקי ליגת האלופות, והעשור המטורף של שש אליפויות מתחילת המילניום.
התואר השנה, האליפות ה-13, התואר הראשון שנחגג באצטדיון החדש שלנו – סמי עופר, מסמל לטעמי תחילת תקופת זוהר. שוב גואה בי הציפייה למשחקי ליגת האלופות, שהינם חוויה עוצרת נשימה, וכולי תקווה שנעפיל לשלב הבתים בפעם השלישית – זהו אכן יהיה הישג חסר-תקדים שיצעיד את מכבי בפרט, ואת הכדורגל הישראלי בכלל לגבהים חדשים.
אני רוצה מכאן להודות לכל אחד ואחד שתרם לרגע הקסום הזה לקרות - מיענקל'ה, דרך ברק בכר וצוות המאמנים, השחקנים, אוהדי הקבוצה הנאמנים והיקרים - כולם כאחד שותפים לתואר המתוק הזה, וכמובן לאבי היקר, שזרע בי את התשוקה לצבע הירוק הנשגב.
ירוקים בואו לחגיגות, הרווחנו אותם ביושר – הירוק עולה!
הגיע היום לו חיכיתי עשור | אלירם אסרף
עשר שנים של מועקה על הנשמה, עשר שנים של כבוד רמוס, עשר שנים של ניגונים על ה-0:10 ההוא למכבי תל אביב, עשר שנים של בינוניות ואובדן הדרך והניסיון לחקות את האלופות שהיו בדרך, הגיעו לסיומן סוף-סוף. בתור אוהד בדם הגיעה השעה והגיע הרגע לשחרר את כל האושר והאהבה לקבוצה שאהדתי מגיל 4, לקבוצה שדאגה לי לימים מאושרים, לימים מתסכלים - ולרגעים שאי אפשר פשוט לתאר במילים.
היום החזרתם לי את הגאווה והאהבה לסמל ולצבע הירוק. אין מאושר ממני, זה מרגיש כמו לידה מחדש. כמה חיכיתי לבוא לאצטדיון עם תחושת הגאווה שאני מכבי חיפה ואני אלוף וכל משחק מתחיל בפור על היריבה. אז הנה זה מגיע, היום לו חיכיתי עשור, ליום שאני מתעורר בבוקר ואני מספר לבנות שזהו, אנחנו אלופים. אין הרגשה שמשתווה לה. לסיכום, תודה רבה על עונה מרגשת, מעייפת ומטורפת שמסתיימת עם הקצפת של הקצפת. אוהב אותך מכבי חיפה, האלופה שלי!
"אבא, תביא לי אליפות" | אלי הרשקו
"האליפות חזרה הביתה אל הכרמל" זה לא עוד משפט עבורי, זו לא עוד קלישאה. כאחד שעבר עם הקבוצה הזאת ירידה ועליית ליגה, את כל האליפויות, מהראשונה ועד הנוכחית, ועשרות משחקים באירופה, האליפות הזאת היא אחת המרגשות! אחרי כל מה שעברנו בעונה האחרונה, אחרי כל מה שעברנו בעשור האחרון, כמה חיכינו, כמה רצינו - והנה זה פה! אז אולי יהיו כאלה שיגידו, "זו לא קבוצה כזאת גדולה", אבל אותנו זה לא מעניין.
הקבוצה שיחקה ברוב העונה כדורגל מצוין, כבשה הכי הרבה וספגה הכי מעט, זה שלנו בזכות ולא בחסד! לא מכיר כזה מושג "אליפות עם כוכבית", אליפות זו אליפות, התואר הכי חשוב. מדובר בעבודה קשה לאורך עונה שלמה ולא ארבעה משחקים מול הקבוצה שנאבקת איתנו. התואר הזה מגיע לכל אחד ואחד מהשחקנים והצוות המקצועי, ובעיקר לקהל האדיר הזה, הקהל שבעונות הכי קשות המשיך ללוות את הקבוצה, לכל מגרש, בכל שעה ובכל מזג אוויר, נתן את הדחיפה בכמויות לא הגיוניות.
לקהל הזה כל כך מגיע לחגוג, והנה זה הגיע וזה הכי מתוק שיש! הבן שלי שלח לי הודעה השבוע "אבא, אני הייתי בן 3 באליפות האחרונה ואני לא זוכר כלום, בבקשה תביא לי אליפות". אז הנה זה פה וזה שלנו בן שלי! נמשיך להגיע ולעודד בכל מגרש ולהמשיך להוכיח מי המועדון והקהל מספר 1 בארץ - ירוק עולה!
סוף-סוף אפשר להרים את הראש | ברק כהן
לקח לי זמן רב לכתוב זאת. ההתרגשות אפפה אותי ולא מצאתי את המילים לתאר מה המשמעות של הזכייה בשבילי, רגש עילאי ותחושת עליונות, כמו פעם, על שאר הקבוצות, בעיקר על הצהובים היהירים והמתנשאים.
סוף-סוף הסתיימו להן עשר שנים איומות, עשר שנים בהן לא היינו פקטור רציני במירוץ האליפות, למעט אולי העונה הקודמת שמעשית היינו קרובים, אבל לא ממש. עשר השנים האחרונות היו קשות עבור האוהדים, התחושה שאנחנו במקרה הטוב כינור שני, ובמקביל צפינו באליפויות של מכבי תל אביב והפועל באר שבע, מה שגרם לנו למפח נפש עצום.
סוף סוף אפשר להרים את הראש ולחוש את אוויר הפסגות, העשור העגום הוא כעת אפיזודה חולפת. עכשיו מסתכלים קדימה ורוצים לשחזר את ההצלחות מתחילת המילניום. וכצעד ראשון המטרה היא כמובן אליפות נוספת, זה ייתכן וזה גם אפשרי אם נשמור על רוב הסגל שלנו שהוא לכל הדעות איכותי וטוב ובתוספת קטנה של חיזוק פה ושם, אין סיבה שגם בעונה הבאה לא נילחם על כל התארים.
בנימה אופטימית זו אסיים עם המשפט השגור בפי כבר שנים - כשהירוק עולה השאר באמת לא משנה.
הגשמת חלום| רעות עופרי
הגחתי לעולם היישר לצלילי החגיגות של אליפות 1993/94. בתור ילדה קטנה מיישוב קטן בדרום במשפחה בה יש אח אחד אוהד מכבי תל אביב ואבא אוהד הפועל באר שבע, לאף אחד לא היה ברור מה לי ולמכבי חיפה הצפונית, אבל לי זה היה ברור לגמרי.
לצערי, לא זכיתי להיות בקרית אליעזר, המשחק הראשון בחיי היה באצטדיון וסרמיל. ילדה קטנה עם דגל של מכבי חיפה, פנים צבועות ירוק לבן ועם שקית מלאה בדפים שגזרתי כדי להעיף באוויר בכל גול. אחרי כל משחק הייתי מחכה לעיתון הספורט כדי לגזור תמונות של ג׳ובאני רוסו ויניב קטן כדי לתלות אותן על הדלת של החדר. אחרי שקצת התבגרתי, זה פחות היה "מגניב" שבנות אוהבות כדורגל ולכן, שמתי את האהבה בצד. הלב תמיד היה מכבי חיפה אבל את האליפות האחרונה ואת הטראומה של עונת הקיזוז לא באמת חוויתי.
אחרי שנים שלא עקבתי הגעתי שוב לווסרמיל אי שם ב-2014, הפסדנו 3:1, הלכתי מאוכזבת הביתה באמצע המשחק והבנתי שזאת לא מכבי שאני זוכרת. לפני שנתיים וחצי, החלטתי לחזור לשורשים, לאהבה הראשונה, רציתי להגשים חלום ילדות שלא קרה בקריית אליעזר ולהגיע לסמי עופר, דרבי, הפסד, שוב אכזבה אבל הפעם נשארתי שם, גם ברע. ומאז, רק מכבי חיפה בעלייה.זה כאילו שמכבי חיפה חיכתה לי בכל השנים האלה שלא הייתי שם. הכל סובב סביב מכבי חיפה. כל ניצחון הופך לשמחה וכל הפסד הופך לדיכאון, גם היום אף אחד סביבי לא מבין את הטירוף סביב האהבה שלי לקבוצה הצפונית מחיפה אבל הפעם, אני גאה בזה יותר מאי פעם!
נולדתי לאליפות ירוקה, גדלתי על אליפות ירוקה ובשבילי האליפות הזו, להיות חלק ממנה, אחרי כלכך הרבה שנים, להיות שם במגרש, זה לא פחות מהגשמת חלום.
