נבחרת ישראל רשמה אמש (ראשון) ציון דרך לא מחמיא במיוחד. ההפסד 2:1 לצ'כיה היה ההפסד ה-100 שלה במשחקים רשמיים. מאזנה המלא עומד על 107 ניצחונות, 65 תוצאות תיקו, וכאמור 100 פעמים בהן ירדה מהמגרש מנוצחת.
ההפסד הראשון של הנבחרת היה אי שם ב-1934, אז הפסידה 7:1 לנבחרת מצרים. זה אחד ההפסדים הכי גדולים של הנבחרת אי פעם במשחק רשמי לצד 6:0 ליוגוסלביה ב-1959 ו-6:0 לאיטליה ב-1961. התבוסה הכי גדולה של הנבחרת ב-21 השנים האחרונות הייתה לדנמרק - אז הפסדנו 5:0 במסגרת פלייאוף יורו 2000. ישראל ספגה עוד שלוש תבוסות 5:0 בתולדותיה, משבדיה (1993), בלגיה (1965) ורוסיה (1956).
התוצאה שנבחרת ישראל הכי "אוהבת" להפסיד בה היא ככל הנראה 1:0, כי זה קרה לה 23 פעמים. אומרים שאנחנו טובים במשחקי ידידות? מתברר שזה לא ממש נכון. לישראל יש 79 ניצחונות, 52 תוצאות תיקו ו-106 הפסדים ב-237 משחקי ידידות. אנחנו גם לא כל כך ביתיים. לאורך ההיסטוריה ספגו הכחולים-לבנים 37 הפסדים בבית. יש לנו יותר ניצחונות חוץ (56) מניצחונות ביתיים (51). העשור המוצלח ביותר היה שנות השבעים בו ספגנו שבעה הפסדים ב-36 משחקים. בעשור הקודם הפסדנו 24 פעמים ב-54 משחקים.
ומי המאמן שהפסיד הכי הרבה? מדובר בשלמה שרף שרשם 18 הפסדים, להגנתו יש לומר שהוא אימן הכי הרבה משחקים - 38. אחריו אלי גוטמן עם שבעה הפסדים ב-20 משחקים. אנדי הרצוג הספיק להפסיד שבע פעמים ב-14 משחקים בלבד. זה קצת יותר טוב מאלישע לוי שהפסיד שש פעמים בעשרה משחקים. מאזן דומה יש למאמן הסרבי מילובן צ'יריץ', שאימן את הנבחרת בשנות השישים.
היריבה שעשתה לנו הכי הרבה צרות היא יוון. היוונים ניצחו אותנו שמונה פעמים מתוך עשרה משחקים. ספרד פגשה אותנו שש פעמים וניצחה חמישה משחקים, לבלגיה וקרואטיה יש מאזן מושלם מולנו של ארבעה ניצחונות מארבעה משחקים.
חמישה הפסדים נרשמו ממש בדקות הסיום. האחרון מול סלובניה בחוץ (3:2) שהושג בדקה ה-90, מה שגרם לאנדי הרצוג לומר בתסכול: "זה לא מצחיק יותר". ילדי שנות ה-90 זוכרים בוודאי את ה-3:2 הכואב בלימסול לנבחרת קפריסין ב-1999 משער בדקה ה-87. גם איראן חגגה עלינו ניצחון דרמטי בגביע אסיה 1968 עם שער בדקה ה-90. ב-1938 קרה לנו אותו תסריט מול יוון. במוקדמות מונדיאל 1978 דרום קוריאה הכניעה את הנבחרת 1:3 משערים בדקות 88 ו-89. לדרום קוריאנים יש ארבעה ניצחונות על נבחרת ישראל בתשעה מפגשים.
