חמש דקות מירושלים ולא הרבה יותר מהשכונות המזרחיות של כפר־סבא, יש ליגה שמתנהלת במקביל לליגת העל הישראלית ומושכת אליה לא מעט כדורגלנים מקומיים - הליגה הפלסטינית. הם גדלו במחלקות נוער של מועדונים כמו מכבי נתניה, טוברוק או מכבי והפועל חיפה, ניסו את מזלם מעבר לקו הירוק, חלקם הפכו לשחקני נבחרת פלסטין, ולאחרונה מסתמנת מגמה חדשה - חזרה לליגה הישראלית.
ימים ספורים אחרי שהעונה בליגה הפלסטינית הסתיימה (האלופה: בלאטה משכם), הפגשנו שבעה שחקנים שנדדו בין ישראל לשטחי הרשות לשיחה על כדורגל, דעות קדומות ואוהדים שרופים ושמענו לא מעט אופטימיות. בהרכב: שני שוערים, ראמי חמאדה וסאלח בראנסי, שני מגינים, עבדאללה חולי ומוחמד אבו-ראס, שני פליימיקרים, הילאל מוסא ואיימן חרבט, ושחקן כנף שיכול לשחק בימין ובשמאל, עלי נעאמנה.
מהר מאוד מסתמן שמוסא הוא מהדברנים שבחבורה (ככה זה פליימיקרים), וכבר בפתיחה הוא מבהיר "יש סטיגמה שהליגה הפלסטינית חלשה ואם אני רוצה לחזור לליגה הישראלית, אני צריך להתאמץ ולוקחים אותי כמובן מאליו. חוויתי את זה כל הזמן. יש לא מעט שחקנים שבאו עם האף למעלה מהליגה הישראלית לפלסטינית וזרקו אותם. הליגה הפלסטינית קשה מאוד, יותר מהליגה הלאומית וגם מליגת העל. יש שם שחקן בשם אשרף נעמאן ששיחק בקבוצת וואדי א־ניס והוא לא רואה את זהבי מבחינת יכולת. הוא כוכב כדורגל שיכול לשחק קל במכבי ת"א".
אז מה גורם לכם לרצות לחזור לשחק בישראל?
חמאדה: "כבר הגעתי לשיא בליגה הפלסטינית. אני שוער נבחרת, ואין לי לאיפה לשאוף בליגה שם. פה אני יכול להתקדם. היו לי הצעות מאסיה, אבל אני רוצה לשחק".
חולי: "שיחקתי בישראל, עברתי לליגה הפלסטינית, שיחקתי במרוקו מול 80 אלף צופים, אבל לא התחברתי לליגה שם. אני יותר מאשמח לשחק בליגת העל".
אגב, חמאדה, שנחשב לבכיר שבחבורה, נמצא בקשר הדוק עם ג'יבריל רג'וב, בעבר ראש הביטחון המסכל בגדה וכיום יו"ר התאחדות הכדורגל הפלסטינית. רגע אחרי סיום העונה הודיע השוער לרג'וב שהוא מעוניין לעבור ולשחק בליגת העל בישראל וקיבל ממנו את ברכת הדרך: "רג'וב הוא כמו משפחה. הוא בירך אותי ואיחל לי בהצלחה בדרכי החדשה".
"לא מכירים את זהבי"
אילו תגובות אתם מקבלים מכדורגלנים יהודים ששומעים שאתם משחקים בליגה הפלסטינית?
מוסא: "החבר הכי טוב שלי בכדורגל זה שלומי אזולאי מבית"ר ירושלים. הוא כל הזמן מבקש ממני קישור למשחקים שלי".
חרבט: "פדידה מהפועל כפר־סבא עוקץ אותי ושואל איפה זה פלסטין".
כשמבקשים מהם לספר על רגעים שייקחו איתם מהליגה השכנה, הם מיד מפליגים בסיפורים. נעאמנה נזכר בימים הראשונים שלו כשעבר בזמנו מהליגה הלאומית (הפועל נצרת־עילית) לדאהריה ומיד החל לפרוח: "באתי באמצע העונה, בשבעה משחקים הבקעתי תשעה שערים ואחרי שנה האלופה הילאל אל־קודס רכשה אותי. לקחתי איתה שוב אליפות והשתתפנו בגביע אסיה לקבוצות. עברנו קבוצה מעומאן וזו הייתה הפעם הראשונה שקבוצה מהשטחים מגיעה לשלב הבתים. זו הייתה חוויה אדירה, שיחקנו בעומאן, בבחריין ובקטאר. בסיבוב הראשון הבקעתי 12 שערים בתשעה משחקים".
מוסא: "ההעפלה הראשונה שלנו עם הנבחרת לאליפות אסיה עשתה הרבה כבוד. יצאנו לטורניר שבו אף אחד לא נתן לנו סיכוי, שיחקנו נגד נבחרת הפיליפינים והצלחנו לעלות. משחק העלייה נפל ביום ההולדת שלי וצפו בו שישה מיליון פלסטינים. היה טירוף. אחר כך עשו לנו קבלת פנים במוקטעה ברמאללה וכל שחקן נבחרת קיבל בונוס עשרת אלפים דולר על ההעפלה. אותי במחסומים כבר לא עוצרים כי כולם מכירים אותי. חיילים שואלים אותי 'כמה הבקעת? מה עשית?' מפרגנים לי מאוד".
אוהדים ברשות הפלסטינית עוקבים אחרי כוכבים ישראלים?
מוסא: "כולם עוקבים אחרי סכנין. כשהיא משחקת נגד בית"ר, כולם מחכים למשחק, זה כמו משחק נבחרת בשבילם".
חרבט: "בוא נגיד ככה, לא מכירים שם את ערן זהבי. בעיני האנשים בפלסטין, ערבי שמשחק בנבחרת ישראל הוא בוגד".
מוסא: "אם ראמי חמאדה, שוער נבחרת פלסטין כבר שש שנים, חותם בליגת העל – זו תהיה רעידת אדמה. הוא מככב בשלטים של מועדוני לילה, הבנאדם נחשב אייקון ברשות הפלסטינית".
שימו לב למספרים של חמאדה: השוער הבכיר בנבחרת פלסטין רשם במדיה כבר למעלה מ־50 הופעות בינלאומיות והעפיל איתה פעמיים לגביע אסיה. בליגה הרזומה שלו כולל שתי אליפויות, שתי זכיות בסופר־קאפ וגביע אבו עמאר אחד. כבר ארבע שנים שהוא שומר על מאזן הספיגה הנמוך בליגה, וזכה בתואר השוער המצטיין ארבע פעמים ברציפות. חמאדה נזכר: "בשנת 2014 שיחקתי עם הנבחרת נגד ברזיל הצעירה שבה שיחק פאביניו ונבחרתי למצטיין במשחק למרות שהפסדנו 3:0. זה המשחק שנתן לי את הפריצה"
"לא רואים בעיניים"
כמה קהל בא למשחקים בליגה, ובאיזו ליגה הוא יותר חם?
מוסא: "בשנתיים האחרונות יש ירידה בכמות הקהל. לפני שש שנים היה קהל אדיר, 20 אלף היו באים למגרש במשחקים חשובים. אני שיחקתי בקבוצת אל־חאדר, קבוצת מרכז טבלה, והיו באים 5,000 אוהדים לכל משחק. עכשיו אין משמעות להישגים, האליפות כבר לא מרגשת. השנה בלאטה זכו וזה ריגש אותם, כי זו אליפות ראשונה בהיסטוריה שלהם".
חרבט: "המשחק בין הילאל אל־קודס לג'אבל מוכאבר נחשב דרבי כי אלו שתי קבוצות ממזרח ירושלים ויש אווירה חמה. השנה הילאל עשו הפתעה וניצחו 0:2 ואוהדים זרקו אבנים על הרכב של ראמי, זה היה מפחיד, הם לא רואים בעיניים".
נעאמנה: "לי יצא לפני שנתיים לחוות את הקהל של שבאב אל־חליל (חברון) כשבאתי לשחק מולם, אם אני אגיד איזה מילים וקללות חטפתי, העיתון יישרף. אחרי שנה עברתי אליהם וזה מוכיח שבכדורגל הכל נזיל".
איפה יש מאמנים יותר טובים, בליגה הישראלית או הפלסטינית?
חרבט: "הישראלים יותר טובים".
חולי: "בישראל המאמנים הרבה יותר מקצוענים. הם לומדים, עוברים קורסים. רואים את זה במגרש".
לפני שאנחנו נפרדים מסכם עידו קרן, סוכן השחקנים שמייצג חלק גדול מהשחקנים שנודדים לליגה הפלסטינית: "מדובר בשחקנים נהדרים שעברו לשחק שם בעיקר מסיבה כלכלית. יש במגזר הערבי לא מעט שחקנים כישרוניים שסובלים מאפליה. יש לי חלום שאולי יהיו לא מעט אנשים שלא יאהבו אותו, אבל חייבים לשים לעניין הזה סוף. אני רוצה להיות ומאמין שאהיה הסוכן הראשון שמחתים שחקן ערבי בבית"ר ירושלים. אני קורא למשה חוגג, אתה עושה עבודה גדולה, בוא תשבור את המיתוס המגעיל הזה, בוא נעשה את בית"ר אהובה יותר".
