ווילי רוטנשטיינר תמיד היה איש של מצגות, הרי לא סתם כינוי אותו "פאוור-פוינט ווילי" בימיו בהתאחדות האוסטרית. לכן, כשהגיע רוטנשטיינר ביום רביעי האחרון, ממש לפני כמה ימים, לוועדת האיתור כדי להציג את העקרונות המנחים לבחירת המאמן הלאומי, היה ברור שהוא יגיע מוכן ומסודר. רוטנשטיינר הציג לחברי הוועדה את הקריטריונים שאמורים להנחות אותם. אחד הקריטריונים האלה היה "ניסיון", אבל לרוטשטיינר עצמו, זה שקיבל בסוף את התפקיד, אין ממש ניסיון בתור מאמן, לפחות לא של שחקנים בוגרים.
רוטנשטיינר בן ה-57 נחשב באוסטריה לאיש מקצוע עם קבלות, כזה שהזיז משהו בכדורגל במדינה, אחד שבזכותו המשחק השתפר, שחקנים התקדמו ונבחרות הצליחו, אבל הקבלות הן לא על עבודתו כמאמן, אלא כאדם שבוחר את המאמנים, שמתווה עבורם דרך במבט מלמעלה. איש של תכנון תכניות, אבל לאו דווקא ביצוע שלהן בפועל, כלומר על הדשא. כל מאמן יודע שיש הבדל בין התיאוריה לפרקטיקה.
עוד לפני שהחל לאמן היה רוטנשטיינר, בעל תואר שני במנהל עסקים, מורה בבית ספר יסודי. הייתה לו קריירה קצרה כשחקן, קשר התקפי, אבל נאלץ לסיים אותה בגיל צעיר בעקבות פציעות. הוא חזר לכדורגל דרך עבודה עם קבוצות כדורגל של ילדים בצפון אוסטריה ובהמשך מונה גם למאמן קבוצת הנוער של קבוצת שטאל לינץ, איתה סיים במקום הראשון בליגה. לאחר שהקבוצה התאחדה עם היריבה המקומית, לאסק לינץ, הפך רוטנשטיינר למנהל המקצועי של קבוצת הנוער.
לקראת סוף 1999 הפך רוטשטיינר לעובד ההתאחדות האוסטרית ונשאר שם עד 2017, שנה לפני שהגיע לישראל. ברוב הזמן היה המנהל המקצועי של ההתאחדות, התואר בו החזיק (ועדיין יחזיק במקביל לעבודתו כמאמן) גם בישראל, אבל בתחילת הדרך היה מאמן הנבחרת הצעירה. בשש שנותיו בתפקיד הדריך רוטנשטיינר את הנבחרת האוסטרית הצעירה בשלושה קמפיינים של מוקדמות אליפות אירופה. התוצאות לא היו טובות.
עד כמה לא טובות? הקמפיין הראשון, מוקדמות יורו 2002, הסתיים עם מקום רביעי בבית שכלל אמנם את צרפת וספרד, אבל גם את ישראל לה הפסיד פעמיים. כן, רוטנשטיינר ביקר פה קודם. באותו יום בו אנדי הרצוג, אותו אחד שרוטנשטיינר הביא לפה שנים אחרי, השווה עבור אוסטריה ל-1:1 מול ישראל עם אותו כדור חופשי מפורסם, הגיע רוטנשטיינר לאצטדיון הברפלד בראשל"צ. ישראל הצעירה עם המאמן משה סיני הביסה אז את אוסטריה שלו 1:5. מיכאל זנדברג הבקיע צמד. בקמפיין הבא סיימה אוסטריה שלישית ובהזדמנות השלישית במקום הרביעי.
אלה היו ניסיונות האימון האחרונים של רוטנשטיינר, אבל בשתי הזדמנויות נוספות הוא ירד לקווים כמאמן זמני, ועוד של נבחרת אוסטריה הבוגרת. אחרי שאוסטריה איבדה סיכוי להעפיל למונדיאל 2006 פוטר המאמן האנס קרנקל. רוטנשטיינר, שהיה בסיום דרכו בנבחרת הצעירה, היה המועמד הטבעי לשמש כמאמן הזמני לשני המשחקים האחרונים של המוקדמות, אבל הוא עצמו ייעץ שלא יבצע זאת לבד. בעצת רוטנשטיינר הצטרפו אליו שני מאמנים נוספים – סלבקו קובאצ'יץ', שהיה עוזר של קרנקל המפוטר, ואחד בשם אנדי הרצוג. כן, שוב הוא.
השלושה הפסידו לאנגליה באולד טראפורד וניצחון את צפון אירלנד בווינה. בהזדמנות הבאה, שוב שני משחקים אחרונים לא משמעותיים, הפעם במוקדמות יורו 2012, רוטנשטיינר כבר אימן לבדו. הוא ניצח באזרבייג'אן 1:4 וסיים בתיקו 0:0 בקזחסטן. בעצם רוטנשטיינר לא אימן משחק בוגרים משמעותי, כלומר כזה בו לתוצאה הייתה משמעות גדולה. והנה, כמאמן נבחרת ישראל הוא בהחלט מקבל משחק כזה, בחצי גמר פלייאוף העלייה ליורו מול סקוטלנד.
רוטנשטיינר נחשב למומחה בפיתוח שחקנים, אבל לאו דווקא להדרכתם בחדר ההלבשה. הוא נחשב לאדם בעל הבנה טקטית מעמיקה, אבל לא בעל ניסיון של יישום הטקטיקה הזו על הדשא, כאדם שמסביר ומסדר את השחקנים. הוא אוסף ולומד פרטים רבים מהאימונים ודואג להבנה מקיפה של היריבה.
אם רוצים למצוא את ההיגיון בכך שרוטנשטיינר יאמן את הנבחרת מול סקוטלנד אפשר למצוא אותו בכיוון הזה, של ההכנה ליריבה. מעבר לכך שנבחרת ישראל כבר שיחקה מול סקוטלנד רוטנשטיינר היה האדם שדאג לביצוע סקאוטינג וניתוח היריבה, דבר שיכול להיות קריטי, ודאי אם נגיף הקורונה ימנע מהנבחרת לשחק עד אותו פלייאוף. אבל אם כך הדבר, אם ההיכרות עם השחקנים ועם ניתוח היריבה כל כך חשובה, אז למה לא נלחמו על כך שהרצוג, אחד עם יותר ניסיון באימון, יישאר פה? זו כבר שאלה אחרת.
