התחנה הספורטיבית האחרונה של אברם גרנט הייתה בהודו - יועץ לקבוצה המקומית נורת'איסט יונייטד, וזה היה לפני שנתיים. של איל ברקוביץ' הייתה פחות אקזוטית ויותר קרובה - אצטדיון הברפלד, כששימש כבעלי הפועל ראשל"צ מהליגה הלאומית, אותה עזב לפני קצת יותר משנה. הכי רחוק מאור הזרקורים אליו התרגלו שתיים מהדמויות החשובות בכדורגל הישראלי בימי התהילה שלהם.
אלא שהשניים חזרו בימים האחרונים לתודעה והשמות שלהם מוזכרים כמועמדים לאימון נבחרת ישראל. חשיפת "ידיעות אחרונות" לפיה ברקוביץ' (48) נכנס לרשימת המועמדים הסופית לאימון הנבחרת, יחד עם הדיווחים על כך שגרנט (65), אחרי שנים של סירוב, לפתע יוזם מהלך של ניסיון חזרה לתפקיד, הדליקו מחדש את הדיון סביבם. וכידוע, מדובר בשני טיפוסים מאוד שונים, אבל כאלה שיודעים למשוך אש ולייצר כותרות.
חשוב לציין: השניים הם לא המועמדים היחידים, ומי שמוגדר כמועמד המוביל למשרה הוא יוסי אבוקסיס (49). ועדיין, כשהשמות האלה מסתובבים באוויר, הדיון הופך לתוסס וייצרי הרבה יותר. האם ההתאחדות צריכה ללכת על הכיוון המעט שמרני של מאמן ליגה מצליח דוגמת אבוקסיס, לבחור בחזרה של גרנט לתפקיד אותו מילא בעבר, שלא לדבר על ההעפלה לגמר ליגת האלופות עם צ'לסי וגמר אליפות אפריקה עם גאנה, או בכלל לחשוב מחוץ לקופסה ולתת את המושכות לכדורגלן הכי גדול שצמח פה, כזה שלא ממש עבד כמאמן, אבל יש לו כריזמה ולהט מדבקים?
האינטואיציה של ברקוביץ'
כבר לפני עשר שנים כינס ברקוביץ' מסיבת עיתונאים בה הצהיר בקול גדול ותובעני: אני רוצה לאמן את הנבחרת. החלום הזה בוער בעצמותיו מאז פרש ממשחק, וגם כששמו נדחה הוא קיווה שמתישהו יופיע יו"ר התאחדות שירים את הכפפה. והנה עכשיו הגיע אורן חסון והודיע חד־משמעית: ברקוביץ' ברשימת המועמדים הסופית לאימון הנבחרת ושמו נשקל ברצינות מלאה. לכוכב העבר עצמו הועברו מסרים בנושא.
הפורמט של שחקן עבר גדול וחסר ניסיון על הקווים עדיין לא נבחן בישראל. זה קרה במדינות כמו גרמניה עם יורגן קלינסמן, הולנד עם מרקו ואן־באסטן, בולגריה עם חריסטו סטויצ'קוב, וכמובן דייגו מראדונה שאימן את ארגנטינה. למעט קלינסמן, כל היתר לא הרשימו.
הביקורת הבולטת על מועמדות ברקוביץ' היא שמעולם לא אימן קבוצה בוגרת. הוא מחזיק בתעודת פרו, אימן במשך עשר שנים במחלקת הנוער של נשר, ושימש כמנהל מקצועי במכבי נתניה (בנה את הסגל ועזב כעבור מספר שבועות), כמו גם בהפועל ת"א (עזב על רקע קריסה כלכלית).
כבר עתה ברור שאם ברקוביץ' יקבל את התפקיד, בכוונתו לעטוף את עצמו בכוח עזר משמעותי. אולי בהשראת מריו זגאלו ששימש כיועץ של קרלוס אלברטו פריירה בברזיל של תחילת שנות ה־90, מועלים שמות כמו שלמה שרף או גיורא שפיגל שעשויים למלא תפקיד דומה, בנוסף לעוזר מאמן בקליבר גבוה.
תומכיו של ברקוביץ' מסבירים כי באימון נבחרת, בטח בעידן הנוכחי שלא מאפשר יציאה למחנות אימון ומשחקי ידידות, יש חשיבות עצומה לאינסטינקטים ולטביעת העין בבחירת הסגל וההרכב ופחות רישומים במחברות ומצגות טקטיות. תפקידו של מאמן נבחרת הוא בעיקר לנהל סגל שמתכנס בתדירות לא גבוהה וליצור חדר הלבשה עם אווירה טובה ומגויסת. לגרסתם, האינטואיציות והכריזמה של ברקוביץ' יתאימו בדיוק לתפקיד. עם זאת, בשל אופיו של ברקוביץ' מודים רבים כי הוא יכול להיות הצלחה גדולה או כישלון מהדהד.
היוזמה של גרנט
אם ברקוביץ' הוא יציאה מהקופסה של חסון, החזרה של גרנט אל מדף המועמדים היא תוצר של יוזמה אישית שלו. גרנט, כמו גרנט, ידע איך להעביר לאנשים הנכונים מסרים על רצונו לחזור לאמן את הנבחרת, לראשונה מזה 14 שנה. בהתאחדות סיפרו כי בשבועיים האחרונים הם החלו לקבל מגרנט מסרים בלתי פוסקים שהבהירו: אשמח לחזור.
המועמדות של גרנט עלתה בעבר לא פעם, בין אם כמאמן או כמנהל מקצועי של הנבחרת. בכל הפעמים הקודמות הוא הדף את ההצעות על הסף, מתוך אמונה שיקבל הצעות ממקומות איכותיים יותר. מבחינתו, אחרי הקריירה הבינלאומית שבנה חזרה לנבחרת הייתה צעידה לאחור. ייתכן כי הגיל, היעדר האופציות ובעיקר ההבנה כי הנבחרת רחוקה שני משחקים בלבד (ובואו נניח את הסיכויים הנמוכים בצד) מעלייה ליורו בקיץ הבא, הציתו אצל גרנט את הרצון לחזור למשרה הלאומית.
את הקמפיין האחרון שלו, במוקדמות מונדיאל 2006, סיימה הנבחרת ללא הפסד, במקום השלישי בבית, ולא עלתה למשחקי ההצלבה בגלל הפרש שערים נחות מזה של שווייץ.
הקריירה הבינלאומית שלו כוללת את גמר ליגת האלופות עם צ'לסי (2007), אלא שבהמשך החלה התקופה הקשה באנגליה שכללה ירידת ליגה עם פורטסמות' ועם ווסטהאם. לפני שמונה שנים הוא עוד הספיק לזכות באליפות סרביה עם פרטיזן בלגרד, טייל בתאילנד כמנהל הטכני של טרו סאסאנה (זכייה בגביע), ולפני שש שנים מונה למאמן נבחרת גאנה. שנה לאחר מכן הפסיד בגמר אליפות אפריקה לחוף השנהב ולפני שלוש שנים התפטר בעקבות הדחה מוקדמת מאליפות היבשת.
לגרנט, ששב אתמול ללונדון, יש לובי גדול של גורמים חזקים בכדורגל הישראלי שמנסים לפלס את דרכו חזרה לנבחרת. גם ברקוביץ' מודע לכוחות הללו, אבל הוא לא יוותר על חלום חייו בלי מאבק נחוש.
וכשמדובר בברקוביץ' מול גרנט, זה עלול להיות קרב מדמם במיוחד. השניים נחשבים צ'ילבות, בעיקר מאז הבחירה של גרנט לנפות את ברקוביץ' מהנבחרת ב־2004. המאמן טען כי הניפוי נבע מרצון להצעיר את הסגל, בזמן שאת אבי נימני, בן גילו של ברקוביץ', הוא השאיר בסגל. בין השניים פרץ סכסוך מר ורווי יצרים, אבל נראה כי עם השנים הרוחות מעט נרגעו ויש ביניהם פחות דם רע. האם לאור המרוץ לתפקיד מאמן הנבחרת הסכסוך יתלקח מחדש?
