צפו בניצחון של מכבי ת"א על הפועל חיפה
(צילום: באדיבות צ'רלטון)
היה אתמול (שבת) ערב פושר בטדי. מזג אוויר קר, תוצאה חסרת דרמה (1:1 בין בית"ר ירושלים להפועל ב"ש) ושקט. בעיקר שקט. קראו לזה חזרה לשגרה, ופתאום נחתה עליי הבנה ששום דבר לא באמת חזר.
שלושה חודשים עברו מהפעם האחרונה שנכחתי באצטדיון כדורגל. גם בפעם הקודמת המילה "קורונה" הדהדה ברקע אבל האוהדים עדיין נכחו ביציע. אני מנסה לחשוב אם הייתי מתנהגת אז אחרת לו היו מספרים לי שהפעם הבאה שאראה בעיניים שלי משחק חי תהיה רק בעוד 90 ימים, אבל כנראה שבכלל לא הייתי מאמינה לאמירה הזויה כזאת מלכתחילה.
לפני שיצאתי לטדי תהיתי אם יהיה קר, בכל זאת כבר יוני. אבל ירושלים הוכיחה שכשמדובר בה, הזמן קופא מלכת, ועם משהו כמו 12 מעלות אפשר היה לחשוב שבכלל התעוררנו מסיוט ואנחנו עדיין במרץ. לא רק האוויר היה קר, גם האווירה. זה לא שאוהדי בית"ר מרבים למלא את האצטדיון הביתי שלהם בשנים האחרונות, אבל משחק פתיחת הפלייאוף אמור היה להיות משהו גדול. גם האוהדים של הפועל באר שבע בטח היו מצטופפים מתחת לגג החדש של היציע הדרומי ומתגרים במארחים, אבל במקום יריבות רועשת ההנחיות סיפקו לנו תפאורה עצובה למדי.
את היציע המזרחי, שממנו אי אפשר להתעלם, קישטה תצוגה של ארגון לה פמיליה, בתוספת המשפט "לעולם לא תצעדי לבד" שנתנה קצת צבע, ולפני שריקת הפתיחה הושמעו ברמקולים שירי אוהדים. בבית"ר הגדילו ראש ויצאו במיזם שינסה לקרב את הקהל כמה שיותר למגרש, ושידרו בזום לאורך כל ההתמודדות אוהדים שהתחברו מהבית על גבי המסכים ביציעים.
האמת שהייתי בעד חזרת הכדורגל בכל מחיר, ואני עדיין חושבת שזה עדיף על ביטול הליגה. אבל יש משהו קשה מאוד בחוויה של אוהד שרואה יציע ריק. חיכינו כל כך שהדבר הזה יקרה ולפחות בתחושה שלי הבועה התפוצצה. המשחק עצמו היה סביר, ולהפועל באר שבע שנראתה טוב יותר ברוב הזמן הגיע לנצח - אבל התיקו בסיום השתלב עם ההרגשה הפנימית, שמשהו לא עובד עד הסוף, שאין מחץ. שום מהלך לא מרגש כשאין את הרחש שמלווה ודוחף מהיציע, ושום שער לא באמת מעורר את הלב כשאין ברקע אוהדים ששרים לכבוד הקבוצה. במקום הקולות של האוהדים יש את הקולות של השחקנים והצוות, וכל צעקה נשמעת ברורה. בגדול התחושה של צפייה במשחק כזה היא שאתה נמצא במקום שאסור לך להיות בו ושומע דברים שאתה לא צריך לשמוע. זה פשוט לא טבעי.
הכדורגל נולד בשביל האוהדים, וברגע שהם לא היו שם ברקע זה כאילו לא הייתה סיבה לכל ההפקה. הופעה בלי תזמורת, שקט שעושה עצוב בלב. חזרה לשגרה? רק על הנייר. בפועל זו עדיין פגרה. הכדורגל לא באמת חוזר עד שהקהל לא חוזר איתו.
