ריאיון עם הוריו של הישאם לאיוס, שחקן נבחרת ישראל
(צילום: עוז מועלם)
יציעי אצטדיון הכדורגל בבאטומי ריקים עכשיו. הערב (19.00), פה על הדשא שלידנו, יתגלגלו 426 מיליון יורו. זה השווי של שחקני נבחרת אנגליה לפי אתר "טרנספרמרקט". גלקסיית כדורגל עם כוכבי על. למשל ג'ייקוב ראמזי מאסטון וילה. רק הוא שווה כפול מהנבחרת הישראלית, ועוד נשאר עודף לעוד שניים־שלושה שלנו. למזלנו ראמזי לא ישחק הערב בגלל פציעה, אבל הוא רק ההתחלה. יש את נוני מדואקה מצ'לסי, ואנתוני גורדון מניוקאסל, ומורגן גיבס-ווייט מנוטיגהאם. על מי שומרים?
ואלו לא רק השמות והכסף, אלה גם פערי התודעה. נציגת מולדת הכדורגל מול זו שעד החודשיים האחרונים, אם משקללים פנימה גם את הנבחרת של אופיר חיים, לא ידעה שהיא כזו. כלומר לא ידעה שהיא יודעת לשחק. והתחילה סוף־סוף, אחרי עשרות שנים של מבוכות וכישלונות, להאמין בעצמה. ולגלות אופי.
אופי, אגב, זה בעיקר מה שיש לנו למכור מול האנגלים בחצי גמר היורו עד גיל 21. ואולי גם ערמומיות. זה מה שגיא לוזון, מאמן הנבחרת, אמר אתמול במסיבת העיתונאים המסכמת. "לא צריך להיות גאון כדורגל כדי להבין את הבדלי הרמות. אנחנו לא יכולים לנצח אותם לא בפיזיות, לא במהירות, לא בקצבים, והרבה פעמים לא בכישרון. אם יש משהו שאנחנו יכולים לנצח בו זה בערמומיות ובחוכמה".
לא סגור אם ערמומיות זו תכונה שבעקביות יכולה לנצח במשחקים. בטח נבחרת כמו אנגליה. אם רוצים להקשיב לקולות הרחוב של באטומי, בכל אופן, אפשר לקבל את האמת ישר בפנים. למשל קיגה, נהג מונית מקומי, שלקח אותנו מקודם אל מרכז העיר. באנגלית שבורה שירטט בתמציתיות את יחסי הכוחות, כולל את המשחק הקודם שבו ישראל הדיחה את הנבחרת הגיאורגית שלו: "יזראל מדיום, אינגלנד ורי ביג. אפטר גיים יזראל גיאורגיה, איי ורי ורי סאד".
6 צפייה בגלריה
על מי לשמור? שחקני נבחרת אנגליה חוגגים את הניצחון על פורטוגל
(צילום: EPA/YURI KOCHETKOV)
להביא טיפה של נחת
מסתובבים, ממששים קצת את הדופק של באטומי. יש דברים שעובדים הפוך בעיר הזאת. בחלק מהמכוניות למשל ההגה בצד ימין, בחלק בשמאל.
גם הזמן עובד משובש. או שאולי זה רק במחנה הכחול־לבן. השעון מתקתק שם איטי מהרגיל. ככה זה לפני מעמדים מהסוג הזה. כמה מילדי המהפכה מעבירים את השעות בלובי של הילטון, מלון הנבחרת. זה שמאחוריו, מרחק נגיעה, פרוס אינסוף ים.
בין לבין, בתוך התפאורה הזו, מגיעות מהארץ בשורות. ג'נין, הפיגוע בת"א. "זה זיעזע אותנו, טילטל אותנו. אי־אפשר להסביר כמה רע זה עושה. במיוחד ברגעים כאלה צריכים להתעלות, ולהביא טיפה של נחת", יאמר תכף הקשר האחורי יואב הופמייסטר.
על אחת מספות הלובי, בכל אופן, מעבירים את הזמן החלוץ דור תורג'מן והבלם סתיו למקין עם החברות. למקין, מכוכבי הטורניר הזה, פלוס מחמאות מעבר לים, הוא מאלה שמדברים נינוח, בטוח. קצת מזכיר את המשחק שלו. רק שלמחרת מחכה מבחן אחר לגמרי. כזה שהנבחרת שלנו התקשתה לעמוד בו.
אני שואל את למקין במי מתמקדים מול סוללת כוכבים אנגלית כזו. "לא מסתכלים על אחד ספציפי. יש נבחרות שמשחקות כבודדים ולא מתחברות, אבל אנגליה נבחרת מחוברת. וגם אנחנו נבחרת שמגיע לה להיות פה. אנחנו לא סתם פה. מאז המשחק הקודם מולם צברנו ביטחון. ניצחנו שניים ברצף, אנחנו באים כשהמדינה יותר תומכת בנו. במשחק הקודם קצת פחות האמנו. זה שהם מצוינים, כולם יודעים. אם הם יזלזלו בנו, אולי זה יכול לשחק לטובתנו. אנחנו באים לעלות לגמר, לא להעביר את הזמן".
מה שמחזיר אולי לשאלה מה יכול לנצח את האנגלים. אני שואל את הופמייסטר במה היריבה שלנו הולכת להיות מופתעת. "מהאמונה שלנו, מהרצון שלנו, שאנחנו הולכים לטרוף את הדשא ב־1,200 אחוז", הוא משיב, "שיהיו מוכנים".
המסע של רוי רביבו
בחזרה לאצטדיון בבאטומי.
על הדשא עולה עכשיו נבחרת ישראל לאימון אחרון לפני חצי הגמר. הוא הולך לקחת שעה. אי־אפשר להעמיס מדי באימון כזה. בטח לא אחרי הרצף של הטורניר האחרון.
מתחילים. ריצה קלה על רבע מגרש. ואז עם הרמת ברכיים. ואז עם הנפת ידיים. ודילוגים. וכיפוף לימין, ולשמאל. ברקע קליקים של מצלמות. באמצע החבורה רוי רביבו. ההוא שהיה חסר נגד גיאורגיה, אבל היום אמור לחזור. אני עוקב אחריו. מבצע את התרגילים לאיטו. לא ממהר. אולי שומר אנרגיות. לרוי רביבו יש ערך משלו בוויקיפדיה. זה לא כזה נדיר. יש בני 20 שיש להם וויקיפדיה. רק שאצלו, מה שמופיע תחת הקטגוריה "קריירה" הולך ומתמלא בקצב מפחיד.
תחשבו מה הוא עבר עד כה. העפלה והשתתפות בגמר אליפות אירופה לנוער, הגעה עד חצי גמר המונדיאליטו, ועכשיו מסע אל חצי גמר אליפות אירופה עם הנבחרת הצעירה, כשלכו תדעו מה יקרה הערב. אה, והיה עוד משחק עם הבוגרת שהשחיל בין לבין. רוי רביבו לא בנוי מהחומרים המוכרים לנו. הוא רחוק שנות אור ובעיקר חושך מהשטנץ של הכדורגלן הישראלי הממוצע. זה שגדל על מצע של רגשי נחיתות, וסוחב מורשת כישלונות ותסביכים.
על הדשא שלנו דרכו ודורכים כישרוניים ממנו. אבא שלו חיים, סביר להניח, היה כוכב גדול ממנו. אבל רביבו הבן הוא יצור אחר. ולא רק כי גדל כמגן שמאלי, משבצת שעוד לא קם הילד שיפנטז עליה. הוא אחר, כי בטווח כל כך קצר צבר ניסיון מול הגדולים ביותר לגילו, מול הנבחרות הטובות בעולם.
ומפה לשם, מטורניר בינלאומי יוקרתי אחד לשני, גדל פה מודל אחר. כזה שצובר ניסיון בהצלחות ועולה מול כל יריב בלי למצמץ. ומתנסה, ומתחכך, ונלחם, ומתעלה. רביבו לא יוצא דופן בעניין הזה. על הדשא לידו רצים תורג'מן, ולמקין, ואוסקר גלוך, שב"גרדיאן" דיווחו שהוא מבוקש על ידי מנצ'סטר סיטי, מנצ'סטר יונייטר, ברצלונה וטוטנהאם. הדור הבא.
בינתיים החבורה בכחול עוברת לתרגול עם כדור. פס, ריצה, פס. ותכף תתרגל משחקי כדור על שלושה או ארבעה מטרים. צעקות עליצות יהדהדו את היציעים הריקים.
הערב כל זה ייראה אחרת. שקט לא יהיה פה.
