שעתיים לפני כניסת ראש השנה התחוללה דרמה של ממש במו"מ בין הפועל באר־שבע לאנטליהספור על שגיב יחזקאל: הקבוצה הטורקית המשיכה להעלות את הצעתה ביום ההעברות האחרון בליגה המקומית – עד שהכפילה את הסכום למיליון יורו. וכך, רגע לפני החג נסגרה עסקת הבזק שהפתיעה את הכדורגל הישראלי ואת השחקן עצמו, שבגיל 28 סוף־סוף מקבל תואר לגיונר.
ואם זה לא מספיק, הוא כבר עלה כמחליף אתמול בדקה ה־58 מול פנרבחצ'ה – ובישל את השער השני בהפסד החוץ של קבוצתו 3:2. בהמשך נכנס גם רמזי ספורי, שעבר לשם יומיים לפניו.
2 צפייה בגלריה
אחרי הפציעות הבנתי שהסיכוי לזימון גדל". יחזקאל במדי הנבחרת
(צילום: REUTERS/Ronen Zvulun)
המהלך הזה היה מהיר כמעט כמו הנסיקה של יחזקאל בתקופה האחרונה, שהגיעה לשיאה בהופעות האחרונות בנבחרת. 72 שעות מהרגע שבו קיבל הודעה מסוכנו על ההתעניינות של הטורקים בזמן ששהה במתחם האימונים של באר־שבע, הקשר כבר היה על המטוס, והספיק ללבוש את המדים החדשים.
הכוכב שלחץ
האיש שלחץ לצרף את יחזקאל ולהאיץ את השיחות הוא שחקן העבר נורי שאהין (35), גרמני ממוצא טורקי שכיכב בדורטמונד, ליברפול וריאל מדריד לצד עשרות הופעות בנבחרת הטורקית, וכיום מאמנה של אנטליהספור. שאהין ביקש מהשחקן הישראלי להגיע ישירות לאיסטנבול מיד אחרי ארוחת החג כדי שיספיק להתאמן בשבת אחר הצהריים ויהיה בסגל למשחק מול פנר.
"אחרי האימון ביום חמישי האחרון הסוכנים שלי הודיעו לי שיש הצעה מאנטליהספור, אבל היא הייתה נמוכה יחסית", מספר יחזקאל בראיון בלעדי ל"ידיעות אחרונות" ו־ynet. "המאמן שלהם ביקש לדבר איתי, והעלו אותי לשיחת וידיאו. אמר שהוא מאוד התרשם מהתשוקה ומהמהירות שלי, ומאוד רצה שאגיע. הוא צעיר ומדבר כמונו. באנטליהספור חיפשו שחקן כנף. היו עוד שני מועמדים יחד איתי, שלחו להם קליפ שלי, ראו את הנתונים שלי. גם משחקי הנבחרת האחרונים עזרו לי, במיוחד מול בלארוס. על כל הודעה או טלפון בנוגע להתקדמות המו"מ עידכנתי את אבא שלי שמלווה אותי לכל מקום, ואת אשתי".
הכעס של האוהדים
האמנת שהעסקה תיסגר בלו"ז כל כך צפוף?
"למדתי לא לצפות, אבל חשבתי לעצמי שאני כבר בן 28, בשנה האחרונה של החוזה, אז יש פה אינטרס מצד באר־שבע להרוויח עליי כסף. מצד שני המהלך הזה היה קשה עבורי בגלל האוהדים, הרי בדיוק שיחררו את ספורי. הטורקים התלבטו ביני לבין שני שחקנים, ביקשו ממני להחליט מהר. שאתן להם תשובה בתוך שעה".
"חשבו שאני ורמזי ספורי רבנו, אבל זה לא קשור אליי, רק ניסיתי להפריד בינו לבין שי אליאס. אנחנו חברים טובים מגיל שמונה"
איך הצלחת לשכנע את אלונה ברקת?
"ביום הראשון לא דיברתי עם אף אחד, זה היה בין הסוכנים. בבאר־שבע עוד אמרו שאין סיכוי שיתנו לי ללכת, אבל ביום שישי העניינים התחילו להתגלגל. אנטליהספור העלתה את ההצעה, ואחרי כמה שעות כבר היינו בטורקיה. האמת היא שבהתחלה חשבתי שזה לא יצא לפועל, התבאסתי. עד שיש הצעה כזו, אתה כבר רואה את עצמך שם, מתקדם, מרוויח יותר. ואז התקשרתי לאלונה, אמרתי לה שזה העתיד שלי ושל המשפחה שלי, משהו שתמיד חלמתי עליו, לעבור לליגה גדולה עם שכר גבוה יותר. דיברתי ללב שלה. אמרתי לה שלכדורגלנים אין יותר מדי זמן להרוויח כסף, ושבדיוק נולד לי ילד. אני גם עוזר כלכלית למשפחה שלי. ברור שגם לאלונה היה קשה, היא מנהלת מועדון שעזבו אותו שני שחקנים יחד".
מתי הבנת שזה קורה?
"ביום שישי בחמש אחר הצהריים הסוכן אמר שיש התקדמות בין המועדונים. היה לי חשוב לחתום על החוזה לפני כניסת החג. נסעתי עם המשפחה לארוחה אצל ההורים בראשל"צ, ופתאום התקשר אליי המנהל המקצועי של אנטליהספור וביקש שאעלה על טיסה בשבת בבוקר כדי להספיק להיות באימון באיסטנבול לקראת פנרבחצ'ה. פה התחיל בבית של ההורים שלי סרט טורקי. כולם בכו, אשתי, אחותי, ההורים. היה לי קשה לראות את זה, אבל אתה לא מבין כמה התפללתי לרגע שאשחק באירופה. זו ההזדמנות האחרונה שלי".
עד כמה לספורי היה חלק בהחלטה לפנות אליך?
"כשהחליטו ללכת עליי, הם דיברו עם ספורי ועם רוני לאיוס, שהוא אחד הסוכנים שלי ואח של הישאם. רמזי ממש הרים לי, אמר שהייתי מצוין במשחקי הנבחרת, שהוא שיחק איתי בקבוצה ואני מהיר ורץ לעומק".
מקרויף עד ברדה
שמך שורבב בטעות לתקרית השש־בש של ספורי. מהם היחסים ביניכם?
"אנחנו חברים הכי טובים. בגלל הבלגן חשבו שרבנו, אבל זה לא קשור אליי. ניסיתי להפריד בינו לבין שי אליאס, רק הייתי באזור. אני ורמזי חברים טובים מגיל שמונה, גדלנו בהפועל ת"א, ובכל הנבחרות הצעירות היינו יחד בחדרים. אל תדאג, לא נשחק שש־בש באנטליה".
מה אתה יודע על הליגה הטורקית?
"ליגה פתוחה וטובה עם כוכבי ענק. רק בפנרבחצ'ה יש שחקנים כמו דושאן טאדיץ', אדין דז'קו, פרד שהגיע מיונייטד, מיצ'י בטשואיי ועוד. יש גם את גלאטסראיי עם כוכבי על ובשיקטאש. נכנסתי מהר לבדוק על אנטליה, זו עיר מדהימה והיחסים בין טורקיה לישראל מצוינים. הגעתי למדינת כדורגל, בטוח שאיהנה".
יחזקאל נחשב לעילוי בנוער. בגיל 19 הוא עלה להופעת בכורה בבוגרים של הפועל ת"א, וכעבור שנה נמכר למכבי ת"א של ג'ורדי קרויף תמורת 750 אלף יורו. אלא שאז הגיעו ההשאלות והקשר איבד גובה. העונה שהחזירה אותו לעניינים הייתה לפני ארבע שנים, כשהיה אחד הגורמים המשמעותיים בהישארות של אשדוד בליגת העל. שנתיים לאחר מכן כבר לבש את המדים של באר־שבע והפך לאחד השחקנים הבכירים בכדורגל הישראלי.
"אומרים שהקריירה שלי מפוספסת. עשיתי החלטות שהיום לא הייתי חוזר עליהן, הטעות הכי גדולה הייתה לצאת בהשאלה ממכבי ת"א. אני רואה שחקנים כמו יונתן כהן, אילון אלמוג ודן ביטון שלא מוותרים ונשארים. בסוף מגיע מאמן שאוהב אותך ונותן לך הזדמנות. הייתי צריך להאמין בעצמי".
הקפיצה הגדולה להרכב הנבחרת הגיעה דרך באר־שבע.
"חד־משמעית. בתקופה של רוני לוי עברתי פציעות קשות, ובעונה שעברה עם ברדה זה כבר היה משהו אחר. בהתחלה, כששיחקתי בכנף, עשיתי פעולה־שתיים שהקהל לא התחבר אליהן, ושרקו לי בוז. כבר היה דיבור שאני משוחרר, אבל אז נכנסתי לחדר של ברדה ואמרתי לו: 'אני לא עוזב. אף אחד לא יותר טוב ממני, אני נשאר פה'. באותה התקופה אור דדיה נפצע וברדה הציב אותי כמגן ימני. עשיתי סוויץ' בראש לחשוב קודם על ההגנה. אחרי תקופה ארוכה שלא שיחקתי, אמרתי לעצמי שהעיקר שאני על המגרש, לא משנה העמדה".
בהתכנסות האחרונה של הנבחרת הוחלט שאתה פותח בהרכב. כמה הופתעת?
"אני מחזיק מעצמי ומאמין שאני לא נופל משחקנים בנבחרת. אחרי הפציעות של דולב חזיזה ושל ליאל עבדה, הבנתי שהסיכוי גדל. ערב המשחק ברומניה כבר הודיעו לי שאני בהרכב והאנליסטים הכינו אותי. אין דבר יותר מרגש מזה. שיחקתי בלי רגשי נחיתות. קיבלתי תיאבון, אעשה הכל כדי לפתוח מול שווייץ".
לסיכום, מה יש לך להגיד לאוהדי באר־שבע שחלקם כועס על העזיבה שלך?
"שהכל קרה ברגע האחרון. אני מאוד אוהב את אוהדי באר־שבע, היה לי חיבור מיוחד איתם, ואני בטוח שהם רוצים שאתקדם".
