"כאבא טרי, המוח מסרב להאמין שהתרחשו זוועות כאלה בתינוקות, בילדים ובקשישים. המחשבות רודפות אותי בלילה, כל רעש קטן מעיר אותי וקשה לי להירדם. נגמרתי סופית, כל יום שומעים על סיפור שואה אחר. פשוט לא נתפס".
דולב חזיזה (28) הפך בשנים האחרונות לאחד השחקנים הכי משמעותיים במכבי חיפה ובליגת העל, אבל הכדורגל זה הדבר האחרון שמעסיק אותו כרגע, וכמו כל עם ישראל – גם הוא עובר ימים מסויטים. בראיון מיוחד ל"ידיעות אחרונות" ו־ynet משתף חזיזה בגילוי לב על החרדות שתקפו אותו מאז 7 באוקטובר הארור, על השתיקה המרגיזה של רבים מחבריו מהמגזר, על ההתגייסות עם חבריו למען ילדי העוטף ועל המפגשים המרגשים עם גיבורי המלחמה.
"זה המעט שאנחנו יכולים לעשות למענם", הוא מספר. "מאותה שבת אני לא ישן, וסרטונים שראיתי לא יוצאים לי מהראש. אני מרים את עצמי ומבקר משפחות וחיילים. אנחנו עם חזק ומדינה חזקה, אני בטוח שננצח".
היה רגע שבו נשברת?
"כן. ביקרנו משפחה של איש מילואים שנפל בקרב והותיר אישה עם ארבעה ילדים, שאחד מהם הוא אוהד מכבי חיפה. התחברתי אליו מאוד, הוא שמח ברמה שקשה לי להסביר כשפגש אותי. זה ריגש אותי עד דמעות. אמשיך ללוות אותו".
"עסק עם תתי־אדם"
איפה היית כששמעת לראשונה על הטווח של חמאס?
"התעוררתי בשמונה בבוקר והווטסאפ השתגע. הדלקתי טלוויזיה וראיתי שיש מתקפת טילים על הדרום והמרכז. עוד לא ממש הבנו מה קורה, אבל אז הגיעו הסרטונים הנוראיים מהמסיבה, ולאט־לאט גילינו שאנחנו באירוע אחר. לא האמנתי שדבר כזה יכול לקרות בעולם שלנו ב־2023. איך אפשר לרצוח אימהות ותינוקות? משפחות שלמות, סבים וסבתות. יש לנו עסק עם תתי אדם. זו לא מלחמה של חיילים מול חיילים".
לחמאס לא אכפת אם אתה ערבי או יהודי. אנחנו חיים בשלום עם ערביי ישראל ורובם מגנים את מה שקרה. אבל מי שתומך בזוועות שעברנו צריך להיות מגורש מהמדינה, מבחינתי הוא שותף לרצח
הכדורגל מפנה את מקומו להתגייסות כללית של השחקנים.
"אם לא הייתי כדורגלן, הייתי הכי קרבי שאפשר, אין ספק. לפני שפרצתי בבני־יהודה רציתי להתגייס ליחידה מובחרת. המדינה היא הדבר הכי חשוב לי, ולהיות לוחם עבורה זו זכות עצומה. כרגע אני תורם ככל יכולתי. ביקרתי חיילים גיבורים שהצילו חיים ונותרו נכים. אני מעריץ אותם. כשאתה שומע את המחבלים מדברים על כך שהם באו במטרה לרצוח ללא רחמים, ולא משנה אם מדובר בילדים או במבוגרים, זו שואה.
"מה שלא פחות מזעזע זו התמיכה בחמאס בעולם. זה מטריף אותי. איך ייתכן שמדינות רבות לא משמיעות אפילו גינוי אחד? אנחנו חייבים לחסל את הארגון הזה בכל מחיר. כמו שארה"ב שמה לה מטרה להשמיד את דאעש, כך אנחנו צריכים להעלים את חמאס. כל מי שתיכנן את מתקפת 7 באוקטובר חייב למות. אנחנו לא עם שרוצה מלחמות, חותרים לשלום, אבל את הדבר הזה חייבים לסיים".
יש תחושה שכבר לא בטוח לחיות במדינה?
"האמת, ככה אני מרגיש. מפחיד לחיות פה, גם אשתי בחרדה. יש לי חבר טוב שגדל איתי בקריית עקרון, אחיו הגדול היה במסיבה הארורה הזו ורק לאחרונה מצאו את הגופות שלו ושל אשתו. אין מילים לתאר את הקושי הזה".
ישנו חשש שהמצב יגרום למתיחות בין ערבים ליהודים, וזה כבר מורגש.
"זה לא צריך להיות ככה. לחמאס לא אכפת אם אתה ערבי או יהודי – הם רצחו גם בדואים. אנחנו חיים בשלום עם ערביי ישראל ורובם מגנים את מה שקרה. זה לא צריך לפגוע ביחסים. כמובן שמי שתומך בזוועות שעברנו צריך להיות מגורש מהמדינה, מבחינתי הוא שותף לרצח".
ישנה ביקורת חריפה נגד שחקנים מהמגזר שלא גינו את המעשים, שהעדיפו לשתוק.
"הייתה לי שיחה עם חבר טוב מהמגזר, הוא הסביר לי שהרבה שחקנים מתנגדים נחרצות לחמאס, אבל הם מפחדים מהקהילות שלהם בכפר. גם שחקנים מוסלמים שאיתי בקבוצה נגד טרור, אבל הם חוששים לדבר. קשה להם לתפוס צד. מבחינתי לא לתפוס צד זה בסדר, אבל לגנות את הטרור זו חובה. שלא יגידו 'בואו נכבוש את עזה', אבל לפחות שיגנו את הטרור. אם זה היה הפוך, הייתי מגנה בפה מלא. חיפשתי את הגינוי הזה ועצוב שהוא לא קרה".
דיא סבע עומד במרכז הסערה על רקע הפוסט של אשתו, ואוהדי מכבי חיפה זועמים. הפרידה היא בלתי נמנעת?
"אני לא עסוק בזה, מרוכז רק בלחבק את המשפחות ולחזק את הילדים".
היו שחקנים בכירים במגזר שלא גינו. מה דעתך על זה?
"אני יכול להבין חלק שבאים מכפרים עוינים לישראל. לא רוצה להזכיר שמות, כולם ראו מי גינה. מי שלא גינה זה לא בסדר, אבל עניין שלהם".
הליגה לא משוחקת כבר שלושה שבועות והצפי הוא לעוד חודש לפחות. יש טעם לחזור בכלל?
"כרגע הייתי אומר שלא, אבל לא יודע באיזה מצב נהיה בעוד חודש. אם עדיין יהיו חטופים והטילים ימשיכו לעוף פה, אז אין טעם. יש דברים יותר חשובים מכדורגל כרגע. אני רק רוצה לשמח ילדים מהעוטף".
"לשמח את המדינה"
אתם אמורים לחזור למסגרת האירופית בעוד פחות משבועיים בלי אימונים סדירים וכשהזרים בחו"ל. לא אופטימלי בלשון המעטה.
"לגמרי מסכים. יש תכנון לצאת למחנה אימונים בחו"ל. נצטרך לאסוף את עצמנו ולשחק איכשהו כדורגל. הלוואי שנצליח לשמח את המדינה בימים הקשים האלה".
החזרה של ערן זהבי לנבחרת הפתיעה אותך?
"לא הופתעתי. כולם התאחדו, אין מקום לעימותים פנימיים. ערן מאוד חשוב לנבחרת, המספרים שלו מדברים בעד עצמם, ואני בטוח שהוא יעשה הכל כדי שנעלה ליורו. כל הכבוד לערן, ליוסי בניון ולאלון חזן על המהלך".
עכשיו מדברים גם על קאמבק של עומר אצילי.
"הלוואי. מחכים לנו ארבעה משחקים בעשרה ימים, נצטרך סגל עמוק וטוב – כל תוספת כמו זו של עומר תעזור לנו".
עכשיו המחויבות בנבחרת תהיה גבוהה פי כמה. העם משווע לבשורות משמחות.
"עלייה ליורו דווקא בזמן מלחמה תהיה חלום – הדבר הכי מרגש. אמנם הרבה מאוד שחקנים לא מתאמנים ונראה שהכל נגדנו, אבל אני מאמין שהרצון לעשות טוב לעם הזה יגבר על הכל".
