נשיא המדינה יצחק הרצוג מעניק את גביע המדינה לבית"ר ירושלים
(לע"מ)
"הגעתי למכבי חיפה עם ציפיות אדירות שאני הולך להיות שחקן מוביל. עברתי שנה קשה עם לילות ללא שינה ובכי. ניסיתי רק לחשוב איך אני חוזר לשחק, איך אני חוזר להיות אורי דהן שכולם מכירים. זו הייתה תקופה שלא ארצה לזכור. בינואר הגיעה ההצעה מבית"ר ירושלים, ולא חשבתי פעמיים. ויתרתי על הרבה מאוד כדי להיות שם, ומתברר שזו אחת ההחלטות הכי טובות שקיבלתי בקריירה. הקהל והמועדון נתנו לי גב. החיוך, השמחה והחשק לקום בבוקר לאימונים חזרו אליי".
אין הרבה שחקנים בני 23 שיכולים להתהדר בזכייה בכל התארים האפשריים בכדורגל הישראלי: אליפות, אלוף האלופים, גביע הטוטו, ולפני שבוע וחצי בגביע המדינה עם בית"ר ירושלים – אבל הדרך לשם בכלל לא הייתה פשוטה עבור אורי דהן.
הבלם, שנרכש על ידי מכבי חיפה מקריית שמונה לפני שנתיים כהבטחה גדולה, קיווה לעשות את הפריצה הגדולה במדי הירוקים, אבל לא הצליח למצוא את מקומו בין סוללת הכוכבים בהגנה של ברק בכר. ואז, כשהכל נראה שחור מבחינתו, נפתחה עבורו הדלת בבית וגן - שם הוא פרח מחדש כשחקן מושאל כל הדרך למפגש עם הנשיא.
"עונה מחשלת"
חתיכת עונה עברת.
"זו הייתה באמת עונה קשה, אבל מאוד מחשלת. לא ויתרתי לעצמי לרגע, אם זה באימונים ואם זה במשמעת העצמית מחוץ למגרש. היו לי המון הצעות עם הרבה יותר כסף, אבל ברגע ששמעתי שבית"ר ירושלים רוצה אותי - לא חשבתי פעמיים. עשינו עונה מדהימה, זכינו בתואר מרגש ואין מאושר ממני".
אחרי תקופה ארוכה בה לא שיחקת כשהביטחון ברצפה, נחתת במועדון אולי הכי לחוץ בכדורגל הישראלי. לא חששת?
"כמובן שחששתי. כשהגעתי לבית"ר לא נכנסתי ישירות להרכב, השתלבתי לאט־לאט וקיבלתי את המקום בהרכב. תמיד האמנתי בעצמי, לא משנה אם שיחקתי או לא".
מעבר קיצוני - מאלופה שדוהרת לצלחת שלישית ברציפות, לקבוצה שבינואר עוד חשבה במונחים של הישרדות.
"נכון, זה לא היה פשוט בכלל, אבל האמנתי מהשנייה הראשונה במועדון הזה, כי הוא נועד לגדולות. קרה מה שקרה בתחילת העונה, ובכלל בשנים האחרונות, אבל זו כבר היסטוריה. הגענו להישג מדהים אחרי 14 שנה שהקבוצה הזו לא זכתה בתואר. סוף־סוף קצת נחת לאוהדים – הגביע הזה הכי מגיע להם".
היית חלק משמעותי בהצלחה של בית"ר, ונראה שהתרגשת יותר מהזכייה בגביע מאשר באליפות הקודמת, עם מכבי חיפה.
"בשני המקרים הייתי מאושר, גם במכבי חיפה, למרות שלא הייתי שותף מלא. הייתי גאה בהישג של המועדון המדהים הזה ובפרט שלי - כי לא כל יום לוקחים אליפות. לגבי בית"ר, זו הרגשה מטורפת להיות שחקן מוביל ולזכות בגביע. אני בעננים".
הקהל נתן לכם דחיפה רצינית, אבל הפריצה לדשא בסיום הגמר הייתה חציית כל הקווים.
"זה קהל מדהים שדוחף את הקבוצה כל הזמן. האווירה בגמר עשתה לי צמרמורת, נהניתי מכל רגע. האוהדים הם הלב של הקבוצה. כן, זה היה מבאס שלא זכינו להניף את הגביע באצטדיון לעיני אלפי האוהדים שלנו, אבל בסופו של דבר זכינו לקבל אותו בבית הנשיא, שזה כבוד אדיר בפני עצמו".
"הקהל מרים לי"
נראה שאתה כבר מרגיש בבית.
"מהרגע הראשון שלי במועדון כל השחקנים והצוות קיבלו אותי בצורה הכי מדהימה. יש חדר הלבשה מגובש מאוד, הקהל כל הזמן דאג לפרגן ולהרים לי. זה נותן תחושה חמימה ונוחה. כמו שאמרת – תחושה של בית".
"ויתרתי על הרבה מאוד כדי להיות בבית"ר, ומתברר שזו אחת ההחלטות הכי טובות שקיבלתי בקריירה. הקהל והמועדון נתנו לי גב, הם החזירו לי את החשק לקום בבוקר לאימון"
מיד אחרי הזכייה בגביע, בזמן שכולם חגגו, ברק אברמוב לקח אותך הצידה ולחש לך משהו באוזן. מה הוא אמר לך?
"הוא היה נרגש מאוד מהזכייה. בא ואמר לי 'כל הכבוד' על המשחק ועל הדרך שעשיתי העונה, שהוא גאה בי מאוד".
מה לגבי העונה הבאה? אתה אמור לחזור אוטומטית למכבי חיפה.
"נכון, אני אמור לחזור לחיפה ולא יודע עוד מה יהיה, אבל אשקר אם לא אגיד לך שיותר מאשמח להישאר בבית"ר בעונות הבאות. אני מאוד נהנה פה".
מה אתה חושב על המינוי של מסאי דגו למאמן מכבי חיפה?
"כשעליתי לבוגרים של קריית שמונה, דגו אימן את הקבוצה. אמנם לא שיחקתי תחתיו, אבל כן יצא לי להתאמן אצלו, ככה שאנחנו מכירים. זה מאמן מצוין שמבין כדורגל, ואני מאמין שהוא יכול למלא את המקום של בכר".
מה לא עבד לך במכבי חיפה?
"בעונה הקודמת היו לי 15 הופעות בכל המפעלים והייתי דומיננטי יותר. פתחתי טוב בקונפרנס־ליג, וגם שיחקתי באלוף האלופים ובגביע הטוטו, אלא שאז הגיעו שתי פציעות ואיבדתי את המקום בהרכב. משם הכל הידרדר ולא הצלחתי לחזור".
הפריצה שלך הייתה בקריית־שמונה. עד כמה כאבה לך הירידה של המועדון בו גדלת לליגה הלאומית?
"החזקתי להם אצבעות, התפללתי שיישארו, אבל לצערי הם ירדו. זה מועדון שגדלתי וחונכתי בו, מקום מדהים שאני בטוח שעוד יחזור לליגת העל ויגיע להישגים יפים".
