שחקן בני סכנין נורה, יו"ר הקבוצה: "מקווים שהוא עוד יחזור לשחק"
(צילום: ירון ברנר)
נביל חאיק שוכב בקומה ה-13 בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים. כשיצאתי מהמעלית לחדר ההמתנה הרחב שבו שוהה משפחתו מאז הועבר באמצעות מסוק מהמרכז הרפואי בנהריה, ניגש אליי סבו נור גנטוס, שהיה בעברו חבר הנהלה בבני-סכנין וקשור במיוחד לנכד הבכור שלו. "אתה מכיר בתי כנסת באזור שיכולים להתפלל לרפואתו של הנכד שלי?" שאל עם דמעות בעיניים. הבטחתי לו שכשאחזור הביתה לצפת אבקש שיתפללו למען נביל בבית הכנסת המקומי. חדר ההמתנה, סמוך לחדרו של נביל, היה מלא במזרנים שנפרסו על הרצפה. בני משפחתו של השחקן הצעיר לא עוזבים אותו לרגע לבד, עושים משמרות סביב השעון.
"בזמן המקרה הייתי בבית. נביל יצא חמש דקות לפני הפיגוע, ככה אני קורא לזה. פשוט הסבתא ביקשה משהו מהאטליז, אמרתי לה שמחר אביא לה, אבל נביל התעקש ללכת. האטליז ממש קרוב אלינו", משחזר הסבא את הרגעים הקשים. "ואז היא נזכרה בעוד משהו שהיא צריכה, אז חייגתי אליו, אבל נביל לא ענה לי. אחרי שבע שיחות מישהו אחר ענה ושאל מי אני, אמר לי שהיו יריות באטליז ושאגיע מיד. כשהגעתי, הכל היה חסום ונביל כבר היה על האמבולנס. הבן שלי רופא, הוא הגיע ראשון לזירה וליווה את נביל, שאיבד הרבה דם. בבית החולים בנהריה הצילו לנכד שלי את החיים".
5 צפייה בגלריה
"הדבר הראשון שעבר לי בראש: זהו, לא יהיה יותר כדורגל". נביל חאיק במיטתו בבית החולים הדסה עין כרם
(צילום: שמעון אלבז)
זאת הייתה אמורה להיות השבת הגדולה והמרגשת של קפטן קבוצת הנוער של בני-סכנין, נביל בן ה-19. למעשה, של כל המשפחה. השחקן, שיום לפני האירוע הטרגי עוד חגג עם משפחתו את יום הולדתו, אמור היה לערוך את הופעת הבכורה שלו בהרכב הקבוצה הבוגרת במשחק נגד הפועל חיפה בגביע הטוטו. הוא נחשב לאחת ההבטחות הגדולות במועדון. אבל אז התהפך עליו עולמו.
נביל, שהתארח אצל סבו וסבתו בסכנין, בסך הכל הגיע לאטליז השכונתי כדי לקנות בשר. משום מקום נפתח ירי שפגע בטעות בפלג גופו התחתון של החלוץ הצעיר, ופצע אותו קשות. הוא פונה במצב קשה למרכז הרפואי בנהריה, שם עבר ניתוח והועבר לאשפוז במחלקה לטיפול נמרץ כשהוא מורדם ומונשם. נביל, שרגעים לפני כן עוד חלם לעשות את הפריצה הגדולה שלו, התחיל במקום זה את הקרב על חייו.
5 צפייה בגלריה
"הרופאים לא האמינו שהוא יצא מזה ככה, אבל יש לו עוד דרך ארוכה לעשות". נביל חאיק ובני משפחתו. לא עוזבים את מיטתו
(צילום: שמעון אלבז)
בשביל נביל, שהביא גאווה גדולה למשפחה, הכדורגל היה הכל. רק לאחרונה המאמן סלובודן דראפיץ' נתן לו קרדיט באימונים, והוא מיד הפך לאחד המצטיינים במחנה של הקבוצה בבולגריה. עכשיו, כאמור, הם לא עוזבים לרגע את מיטתו בבית החולים.
"המחשבות מצמררות אותי"
נביל הוא הבן הבכור של חנאן ועאלם חאיק מהכפר עילבון שבגליל, ויש לו עוד שני אחים: טינא בת ה-15 ולאא בן ה-17. "לא רוצה להגיד לך שהוא הרגיש מסי או רונאלדו, אבל כולם בקבוצה אמרו לי שהוא היה הכי טוב במחנה", מספר לי האב עאלם בכאב. "יש לו פוטנציאל ענק. הוא חי חיים של מקצוען, ישן טוב, אכל טוב, ספורטאי אמיתי. הבן שלי מבין עכשיו את המצב, הוא מתאושש ויש לו תמיכה גדולה. יש לו גוף שרירי, אופי חזק וזה מה שהציל אותו. הרופאים לא האמינו שהוא יצא מזה ככה, אבל יש לו עוד דרך ארוכה לעשות".
כשנכנסתי לחדרו הסטרילי של נביל עם מסכה, פגשתי בחור חזק נפשית אבל חלש פיזית. הוא דיבר איתי בלחש, לאט, אבל למרות הכל הוא נשמע נחוש, מלא אופטימיות. נביל הבהיר לי יותר מפעם אחת במשך הראיון שהוא עוד יחזור למגרשים, שהוא חזק, שהוא לא מוותר על החלום שלו – הכדורגל.
5 צפייה בגלריה
"אני מלא אמונה שיש לי את הכוחות לחזור למגרש ושגם אלוהים יעזור לי". חאיק במדי בני סכנין
(צילום: דוברות בני סכנין)
קודם כל, איך אתה מרגיש?
"ברוך השם, אני מרגיש עכשיו הרבה יותר טוב ומצבי משתפר ומתחזק מרגע לרגע".
אתה כבר מצליח לעכל את מה שעברת?
"את האמת, לא. זה ממש לא פשוט. עברתי מקרה מזעזע, קשה לי מאוד. אני לא מאחל לאף אחד לעבור דבר כזה נורא".
אתה יכול לספר לי מה אתה זוכר?
"אני זוכר הכל. מהרגע של היריות, הכאבים החדים, הדם, הבלגן והרעש מסביב - ועד הרגע שהכניסו אותי לאמבולנס. אבל אני מנסה לא לחשוב על זה. המחשבות מצמררות אותי".
אתה כבר מבין את חומרת הפציעה?
"מבין היטב. רגע אחרי היריות, אחרי שחטפתי את הכדורים וראיתי את כל הדם מתחת למותניים, כבר חשבתי והרגשתי שאני הולך לאבד את הרגליים. הדבר הראשון שעבר לי בראש: זהו, לא יהיה יותר כדורגל. כשהתעוררתי בבית החולים בנהריה הודיעו לי שקיבלו החלטה לכרות לי את הרגל. אתה יודע מה זה בשביל שחקן כדורגל? זה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות".
איך מתמודדים עם דבר כזה?
"באותו הרגע כל החלומות התנפצו לי, הלך לי העתיד, הייתי בהלם מוחלט, ראיתי רק שחור בעיניים. אבל אני חזק ומזל שהמשפחה שלי התעקשה שלא אעבור ניתוח לכריתת הרגל והחליטה להעביר אותי לבית החולים הדסה עין כרם בירושלים. פה פשוט הצילו לי את הרגל ואת החיים מבחינתי".
מאיפה אתה שואב את הכוחות בגילך הצעיר?
"אני אחד שלא מרים ידיים ועדיין לא אמרתי את המילה האחרונה. אמרתי לך כבר שאני בחור חזק. אני מאמין בעצמי ושבעזרת השם עוד אחזור לשחק כדורגל. אני מלא אמונה שיש לי את הכוחות לחזור למגרש ושגם אלוהים יעזור לי".
"תראה איפה אני עכשיו"
כולם אומרים שהיית אחד הבולטים במחנה האימונים בבולגריה, דראפיץ' גם נתן לך לפתוח בהרכב במשחק האימון נגד עפולה.
"האמת, הרגשתי לפי האימונים, שהיו לי ממש טובים, שהנה אני מקבל את ההזדמנות–לשחק פעם ראשונה בקבוצה הבוגרת בגביע הטוטו, אבל לא דיברו איתי על זה. כשהתעוררתי אחרי היריות בבית החולים, הבנתי שהייתי אמור לפתוח בהרכב. זה קרע אותי מבפנים. הייתי בכושר נהדר הקיץ, אני מרגיש טוב אצל דראפיץ', הוא האמין בי ונתן לי לשחק יומיים לפני המקרה הנורא במשחק האימון מול עפולה בכמה תפקידים: בלם, מגן וקשר. הרגשתי שזו העונה שלי לפרוץ, אבל אנחנו מתכננים דברים ואלוהים מחליט אחרת. תראה איפה אני עכשיו, מי בכלל חשב שדבר כזה יכול לקרות. אבל אמרתי לך ואני שוב אומר: אני לא מרים ידיים, עוד אחזור למגרש ובגדול".
5 צפייה בגלריה
"באותו הרגע כל החלומות התנפצו לי, הלך לי העתיד, הייתי בהלם מוחלט, ראיתי רק שחור בעיניים"
(צילום: שמעון אלבז)
איך המועדון מסייע לך?
"בני-סכנין זו לא קבוצת כדורגל, אלא משפחה אחת גדולה. כל הזמן באים לפה שחקנים, אבו-יונס היה אצלי ביום שישי, חיזק אותי, כולם באים וכל הזמן שואלים לשלומי ומחזקים אותי, זה מרגש מאוד לראות איך שהם דואגים לי. ועוד נתנו לי כבוד במשחק נגד הפועל חיפה, חגגו עם החולצה ואיחלו לי החלמה מהירה. כשבירם כיאל בא לבקר אותי הוא אמר לי: 'עברתי לא מעט ניתוחים בחו"ל ושם הייתי לבד, יש לך מזל שיש לך משפחה כזו ענקית, תומכת, אוהבת ומפרגנת. אין לי ספק שאתה תצא מזה ותחזור ובגדול'. זה ממש עוזר. אני מאמין בנסים, אני שוב אומר: עוד אחזור לשחק כדורגל".
בדרכי החוצה מחדרו של נביל, האב עאלם אמר לי: "זה מוקדם עדיין לדעת מה יהיה, הרופאים באמת עושים את כל המאמצים כדי שהילד שלי יוכל לחזור לעצמו ויוכל לשחק שוב כדורגל, אבל שום דבר לא מובטח. אנחנו רוצים שקודם כל הוא יעמוד על הרגליים ויתפקד כרגיל, זה הכי חשוב כרגע. ראית בעצמך כמה קשה לילד לפתח שיחה, קשה לו מאוד לדבר".
לסבא נור היה חשוב להדגיש ולצאת נגד האלימות הגואה במגזר: "אני מאשים את כולם: ראש הממשלה, השר לביטחון פנים, המשטרה, החברה. ביבי נתניהו הוא האבא של כולנו. אם אנחנו בעדו או לא, אנחנו תחת חסותו. הפושעים האלה שהיום ברחובות יגיעו לכל מקום ואין להם רחמנות, אנחנו בסיטואציה של חוסר ודאות במגזר הערבי. כמעט בכל יום יש ירי והרוגים. לאן נגיע? אני רוצה להבין למה ילד לא יכול ללכת לקנות בשר או גלידה מבלי לפחד. אנחנו חסרי אונים".
