ברדיו הודיעו שזה הולך להיות היום הכי חם בשנה. אנדריי, שהקפיד למלא בעקשנות את סטריאוטיפ הרוסי שיושב על ספסל עם טרנינג וטרנזיסטור, הרחיק את המכשיר מאוזנו וצעק לכל עבר: "תתעוררו בלאט. הולך פה חום של גיהינום. כולם משתגעים". מהחלון בשיכון הרכבת של רחוב נחמיה ענתה לו עליזה: "גיהינום בתחת שלי, לפחות הכביסה תתייבש מהר".
אחר כך היא אמרה שנמאס לה מכל החיתולים של בעלה רחמים שהפסיק לשלוט על הצרכים שלו מאז ששמו אותו ש.ג במלחמה. שעתיים מאוחר יותר היא תגיד לעצמה שגם לה יש צרכים ושהיא אישה בריאה ושמחה ושזה לגמרי הגיוני שהיא תתעלס במנוחת הצהריים עם בורגיבה, שהיה רושם לה במכולת וגם מוסיף חיוך יפה כאילו הוא מינימום מרצ'לו מסטרויאני. מה שיותר הטריד אותה זה שבורגיבה בכלל לא ידע מי זה מסטרויאני והעדיף לצחוק מסרטים של בומבה צור חופר בורות. גם המחשבה שאלוהים רואה אותה שוכבת עם בורגיבה כשבעלה הנכה ישן צהריים הציקה לה, אבל היא הקפידה להדוף אותה במהירות ולהתמקד בפנים המתעוותות של הגבר היפה שגהר מעליה. מסטרויאני עם הנחה על רסק עגבניות.
אנדריי רץ עם הטרנזיסטור לכיוון הנערים שמשחקים כדורגל במגרש העפר. "הממשלה הודיעה ברדיו, זה הממשלה! הכי חם בהיסטוריה, בלאט. מטגנים מוח של כולנו. איך נשחק עם רסקו?".
* * *
ר ס ק ו - השם הזה הצליח בו זמנית להלך אימים ולעורר תיעוב ובוז אצל כל מי שאי פעם עבר במגרש העפר בשכונה ד'. רסקו היא השכונה הסמוכה, חדשה יותר עם בניינים גבוהים שהותקנו בהן מעליות ובמרכזה שני מגרשי כדורגל צבועים בתכול, עם גדר גבוהה שמונעת מהכדורים להתעופף וללכת לאיבוד בוואדי. והכי חשוב, לשערים הייתה רשת. כשראש העיר גזר את הסרט בחנוכת המגרש הוא הכריז בפומפוזיות של אנשים שלובשים עניבה באוגוסט כי מדובר ב"מגרשים בסטנדרט הכי מודרני שייתנו מענה לכל ילדי האזור".
הייתה זאת עליזה שמיהרה לאבחן שכשאומרים ילדי האזור, אף אחד לא מתכוון לחבורה המיוזעת שמשחקת כבר שנים במגרש העפר שנמצא כקילומטר וחצי דרומית יותר. בורגיבה החרה החזיק אחריה: "עזבו אתכם, יותר עדיף אצלנו. מהעפר נולדים השחקנים הכי טובים בעולם. תראו מה זה ברזיל, מה זה ארגנטינה".
בקבוצה אכן היו כמה שחקנים טכניים, אבל בעשר השנים האחרונות רסקו לקחו תשע אליפויות ובפעם היחידה שמעדו, היו אלה החבר'ה מהשכונה של הפרסים שחגגו כל הלילה עם זיקוקים מאולתרים מצמר פלדה.
אבל היום רסקו יורדים דרומה. הם באים לשחק בעפר, מחזור לפני אחרון בליגת השכונות של כל המחוז. הכי חם או לא הכי חם, היום כל השכונה תגיע למגרש. זה משחק שיקבע מי לוקחת אליפות. ניצחון של ד' וכל הצמר פלדה מהמכולת של בורגיבה יעוף לשמיים בניצוצות זוהרים.
* * *
כשהשחקנים משכונת רסקו נכנסו למגרש השתררה שתיקה. מאות האנשים והילדים סביב הקווים עקבו אחרי השחקנים החסונים וגבוהי הקומה. אלא שאז אנדריי הניף את ידו האוחזת בטרנזיסטור וצרח כמו היה מהפכן בולשביקי: "תזדיינו רסקו, תזדיינו! בלאט".
הבלאט של אנדריי שיחרר את השסתום ותוך שניות האוויר התמלא בשטף קקופוני של קללות, שירים, צעקות ותיאורים מפורטים של תאונות גופניות שצפויות לקרות לשחקני רסקו שעדיין ניסו לשמור על ארשת פנים קפואה, אבל הצליחו בכך רק בצורה חלקית.
רגע לפני השריקה למחצית, כשהוא משולהב מהאוהדים מאחורי שערו, ניסה שוערה של שכונה ד' לשלוח מסירה מתוחכמת אל הבלם, אבל זו הגיעה ישר לרגליו של חלוץ רסקו שהסתער קדימה והפציץ מקרוב, 0:1.
הירידה של שחקני ד' להפסקת המחצית נראתה כמו תהלוכת לוויה שבה האבלים הם גם הנידונים למוות.
כשהמשחק חודש התחדשה ההתלהבות והאופטימיות בקרב השחקנים והקהל המקומי והקבוצה הצליחה להשוות. שחקני רסקו נראו לפתע הרבה פחות גבוהים וחזקים.
אלא שאז נשמעו קולות רקיעות הסוס של אברביה הפושע.
* * *
עם אברביה לא כדאי להתעסק. רזה, גובה ממוצע, עיניים שחורות שהמבט בהן נודד בין קשיחות מטילת אימה לשעשוע ערמומי. נדיר לצפות בישבניו שלא על גבי אוכף סוסו האהוב, המתהדר בשם סוסו.
הסיוט הגדול של כל מארגני המשחקים בשכונה היה ביקור של אברביה במגרש והטקס הקבוע שהפך למסורת: דהרה אל עיגול האמצע, דרישה בקול שקט אך מאיים "תן ת'כדור" ואז ניסיונות חוזרים ונשנים לפרוץ לכיוון השער ולכבוש גול מהאוויר כשהוא עדיין רכוב על סוסו. הטקס הזה היה למעשה הודעה פומבית שהמשחק פוצץ.
כבר מרקיעות הפרסות שנשמעו מהכביש שיורד אל המגרש אפשר היה לזהות שאברביה דוהר מהר מדי. הפעם הוא הגיע על סוסו המנומר עם צעירה בלונדינית, שישבה לפניו ואחזה ברעמתו המפוארת של סוסו. הוא שעט אל מרכז המגרש, חצה את הקהל המצטופף על הקווים, ובלם בפראות את הבהמה שהתמסרה לו באדיקות.
"מה נהיה, איך התחלתם את החגיגה בלעדיי? תן ת'כדור", הוא זרק אל חבורת השחקנים המבוהלת, שלפחות שניים מהם נפלו ונחבלו בזמן ההימלטות מהסוס. גם שונאיו הגדולים של אברביה וגם מתפללי בית הכנסת האדוקים שהזהירו את ילדיהם מלהתקרב לטיפוסים כמוהו, הודו שזו הייתה תמונה מרהיבה: סוס עם כתמי חום-לבן רוקע ברגליו בתנועה סיבובית על עיגול האמצע, עליו צעיר צנום עירום בפלג גופו העליון שאוחז במושכות ומנסה להרגיעו, כשלפניו יפהפייה בלונדינית שמחייכת בעודה אוחזת ברעמת הסוס.
עמוס הקפטן מסר את הכדור לאברביה והשפיל מבט. "סססאמק, הלכה האליפות", הוא רטן.
"מה, מה אמרת? בוא הנה יא בן זונה!"
"מה הוא אמר? הוא אמר שהלכה האליפות", צעדה עליזה אל מרכז המגרש ונעמדה מול הסוס בהתרסה. "עם כל הכבוד לסוס היפה שלך ולבלונדה החמודה שלך, אתה מחרבן לכולם את היום שדווקא התחיל לקבל צורה לא רעה".
אברביה נראה מופתע מתעוזתה וחוצפתה של עליזה. "למה מחרבן, כולה באתי קצת לשחק".
"אם זה המשחקים שלך, ודווקא עכשיו, אז אתה יותר גרוע מאלה מרסקו".
"הופה, זה כבר ממש מעליב, גיברת".
"אז תיעלב, אפשר לחשוב!".
כולם סביב תלו מבטים במחזה והתלחששו. אברביה ירד מהסוס, הגיש לה את הכדור ואמר בטון שניסה להישמע משועשע: "גיברת, אני דווקא מאוד מכבד אותך, למרות שדיברת לא יפה. הנה קחי, תשחקו".
עליזה מסרה את הכדור לשופט. אברביה טיפס חזרה על סוסו והוביל אותו באיטיות לאזור בו התמקם אנדריי, מאחורי השוער של רסקו.
המשחק חודש ונראה ששחקני שתי הקבוצות מתנהלים בהססנות, כאילו לא מאמינים שבאמת מותר להם לשחק. כעבור שתי דקות אברביה רכן אל אנדריי ולחש דבר מה באוזנו.
אנדריי הצמיד את כפותיו אל פיו ושאג: "אברביה אומר מי שם התערבות מאה ג'ובה שהשוער הבנזונה בלאט של רסקו חוטף שער. אם מפסיד נותן סיבוב על סוסו הסוס".
שתי דקות לאחר מכן שוערה המבועת של רסקו השמיט כדור פשוט וחרץ בכך את גורל אליפות המחוז.
היה חם באותו היום. חם מאוד.
* * *
הסיפור "חם היום" הוא חלק מהספר "שבת הייתה שבת", אסופת סיפורים קצרים על כדורגל בעריכת דודו בוסי, שייצא לאור בקרוב במימון המונים. בין הכותבים ניתן למצוא סופרים וסופרות מוכרים דוגמת גבי ניצן, שמעון אדף, גלית דהן קרליבך ובוסי עצמו, משוררים דוגמת רוני סומק, מתי שמואלוף ומימס וילמה, אנשי קולנוע וטלוויזיה – שרון אלכסנדר, דוד ליפשיץ', מתי סרי, אורי סיון, בני בשן, שמעון מימרן – ועוד שמות רבים ומפתיעים.
