רוי רביבו הוא כנראה השחקן היחיד בעולם ששיחק בקיץ האחרון בשלוש נבחרות שונות: נבחרת הנוער שזכתה במדליית ארד במונדיאליטו בארגנטינה, הצעירה שהגיעה עד חצי גמר היורו בגיאורגיה, והבוגרת במשחק מול אנדורה במוקדמות יורו 2024. גם במוצ"ש הוא צפוי לפתוח במשחק הקריטי של הנבחרת ברומניה.
רביבו, בנו של אחד מגדולי השחקנים בכדורגל הישראלי, רצה להיות כנף בדיוק כמו אביו. אלא שדווקא אבא חיים היה זה שזיהה מהרגע הראשון כי הילד יוכל להתפתח טוב יותר כמגן שמאלי, אחרי שחגג מגיל צעיר על כל מי שהגיע מולו, והמליץ לו להישאר בתפקיד. המלצה שהתבררה בדיעבד כבינגו.
מעבר לכישרון ולכישורים, בעולם שבו המומנטום והמזל חשובים מאוד, התברך רביבו ג'וניור בחודשים האחרונים בשניהם. אלמלא הפציעות של דורון ליידנר מאולימפיאקוס ודני גרופר מלודוגורץ, ספק רב אם היה מקבל צ'אנס להגיע לנבחרת הצעירה, בטח לא מוקפץ לנבחרת הבוגרת, לכל היותר היה מחכה להזדמנות שלו על הספסל. הפציעות של שני המגינים השמאליים הבכירים, שקרעו את הרצועה הצולבת בברך, סללו את דרכו של רביבו להילחם על מקום בהרכב.
במשחק נגד אנדורה בחר המאמן אלון חזן, שגדל ושיחק עם אבא חיים באשדוד, לפתוח עם רוי בהרכב. גם במכבי ת"א הצליח רביבו לפלס את דרכו ל־11 על חשבון אופיר דודזאדה, ואף הבקיע שער בכורה בבוגרים במשחק הליגה הראשון של העונה נגד אשדוד. הוא גם זכה למחווה מצידו של המבשל, ערן זהבי, שנשא אותו בחגיגת הכיבוש על גבו. "עברתי קיץ שאי-אפשר לתאר והגשמתי חלום לכבוש שער במכבי ת"א", אמר אז רביבו.
האב הגאה מגיע למשחקים, אבל למעט חילופי מבטים, הוא מההורים שיושבים בצד ואינם מורגשים. אחרי מהלכים במגרש רוי מסתכל לא אחת ליציע ומחפש את הפידבק של אבא. למשחקים של הילד בעונה שעברה בהפועל ירושלים, חיים לא הגיע, כדי לא לקחת את הפוקוס מבנו. "אבא לא מתערב כמעט בכלל בקריירה שלי", סיפר הבן.
"אין גאווה גדולה יותר בעבור אבא"
רוי נולד בזמן שאביו כיכב בליגה הטורקית, ואמו שבה ארצה ללידה. בניגוד לשחקני עבר שמנסים לדחוף את ילדיהם דרך שיחות עם בעלים, מאמנים, תקשורת וכיו"ב, חיים נתן לרוי את הספייס וההתמודדות העצמית. לכל היותר, השניים מנתחים בשיחה של אחרי משחק את המהלכים של רוי. חיים מחדד דברים, מנסה לשפר, אבל לא מעבר לכך.
מי שעוד נמצא בקשר רציף עם רוי הוא דודו, דוד, ששיחק גם הוא במכבי ת"א. אחד הטיפים הקבועים שהוא נותן לו, הוא שינצל את הבעיטה החזקה מרחוק ויעז יותר לבעוט מחוץ לרחבה. "אבא נותן לי לעשות את הדברים לבד. הוא רוצה לתת דוגמה להורים אחרים, לא להתערב ולתת לילד את הבמה שלו", מסביר רוי.
חיים, מצידו, התרגש מאוד מהזימון לנבחרת הבוגרת: "אין גאווה גדולה יותר בעבור אבא. זה המקום הכי גדול לשחקן כדורגל, ולכן גם הגשמת חלום עבורי. הגעתי למשחקים שלו מגיל ילדים בימי שבת בבוקר, והרצון שלו הוביל אותו עד לנבחרת ישראל".
באמצע העונה שעברה הושאל כאמור רביבו, אחרי אליפות אירופה לנוער מצוינת בסלובקיה, להפועל ירושלים. בעקבות הקיץ האדיר שעבר בנבחרות, הוא חזר לקריית שלום דרך הדלת המרכזית, ובשני משחקי הליגה העונה פתח בהרכב על חשבונו של דודזאדה.
רוי בן ה-20 הגיע בשל לליגת העל. אחד היתרונות הבולטים שלו הוא קור הרוח. הוא לא מתרגש מלחץ וניחן בחוכמת משחק של שחקן בוגר. הטכניקה והבעיטה בשמאל, כמו שבאה לביטוי בשער נגד אשדוד, מזכירות בהחלט את אבא. הוא יודע לרווח את המשחק בתנועה מעמדת המגן, וגם להיכנס לאזורים המסוכנים. הכוח המתפרץ מצד אחד והכושר הגופני הטוב מאפשרים לו להצטרף להתקפות ולחזור מהר להגנה, סגנון שמוערך מאוד כמובן מבחינת המאמן רובי קין.
מכוון לליגה הספרדית
מי שקידם את רביבו אולי יותר מכל אחד אחר הוא מאמן נבחרת הנוער, אופיר חיים. "אבא שלך היה שחקן-על. הערצתי אותו, אבל אני רוצה שאחרי הטורניר - במקום להגיד 'זה הבן של חיים' יגידו 'זה אבא של רוי רביבו'. אתה יכול להגיע יותר רחוק מאבא שלך, כי אני יודע ממה אתה עשוי", אמר לו חיים באחד התדריכים בנבחרת הנוער, וממש התכוון לכך. רביבו היה אחד המנהיגים בנבחרת של חיים, ונחשב לשחקן הקרוב ביותר אליו. סוג של מאמן בן 20 על המגרש.
רביבו מיוצג על ידי אבי נימני, אחד החברים הקרובים של אביו וסמל מכבי ת"א בעבר. יש לו חוזה במועדון לעוד שנתיים, ובעקבות יכולתו בקיץ הוא כבר במעקב של מספר קבוצות אירופיות. לתשומת לב מיוחדת הוא זוכה בתקשורת הספרדית, שמכנה אותו: "בנו של אגדת העבר מסלטה ויגו". לא בכדי, הליגה הספרדית היא היעד שאליו הוא מכוון בסופו של דבר.
בשבת הקרובה צפוי רביבו, אחד השחקנים הצעירים בסגל של חזן, לפתוח בהרכב מול הר הגעש בבוקרשט. לצידו יעלו שחקני הגנה מנוסים בדמות הקפטן אלי דסה, מיגל ויטור ושון גולדברג. רוי הוא למעשה הבאנקר היחיד של המאמן מבין בוגרי הקיץ האדיר של הנבחרות הצעירות, שהקפיץ לסגל הבכיר גם את אוסקר גלוך, סתיו למקין ודור תורג'מן. מול ההתקפה הרומנית, צפויה לו לא מעט עבודת הגנה, אבל הוא ינסה להשיג במדים הלאומיים מה שאביו לא הצליח: להיות שותף בהעפלה לטורניר גדול ראשון מאז המונדיאל ב-1970.
