הפועל באר-שבע תתייצב הערב (רביעי, 20:30) לחצי גמר גביע המדינה באצטדיון בלומפילד נגד מכבי נתניה, בידיעה שהיא פשוט חייבת לנצח ובהמשך גם לזכות בתואר. זה לא רק בגלל שהיא הפייבוריטית הברורה לזכייה במפעל מבין הקבוצות שנותרו בו, היא חייבת לזכות בגביע קודם כל בשביל עצמה.
רק אם הקפטן מיגל ויטור יניף את הגביע הרביעי בתולדות המועדון, האדומים יוכלו לרשום לעצמם את עונת 2023/24 כעונה סבירה. בכל סיטואציה אחרת, העונה הזאת תיחשב עבורה ככישלון והאחריות תרבוץ כמעט כולה על כתפיו של מאמנה אליניב ברדה.
מסיבות העיתונאים של הפועל באר-שבע ומכבי נתניה לקראת חצי גמר גביע המדינה
(באדיבות הפועל באר-שבע + באדיבות מכבי נתניה )
Fששופטים את הפועל באר-שבע העונה, אסור לשכוח את נקודת הפתיחה שלה. אמנם זה נראה כמו זיכרון רחוק, אך בקיץ, רגע לפני ששוחקה אפילו דקת משחק רשמית אחת, באר-שבע כבר נחשבה בעיני רבים כמועמדת רצינית ביותר לזכות באליפות. לאחר שתי עונות כסגנית, הקבוצה נראתה כמי שמוכנה לעשות שוב את קפיצת המדרגה לעבר המקום הראשון. הסגל נסגר במהירות ונראה היה שהוא קיבל שדרוג מהעונה שעברה. גם העובדה שאליניב ברדה נכנס לעונתו השלישית כמאמן ראשי נראתה כיתרון גדול אל מול היריבות העיקריות, כשמכבי חיפה הפתיעה עם הקפצת מסאי דגו מהנוער לבוגרים ומכבי ת"א נתנה לרובי קין הזדמנות ראשונה בחייו להיות מאמן ראשי.
אבל אז באר-שבע פתחה רע מאוד את העונה ועד שכבר הראתה סימני התייצבות, הגיעה המלחמה וכשחודשו המשחקים שוב האדומים איבדו נקודות בסיטונות. בשלב מאוד מוקדם איבדה באר-שבע עניין במאבק האליפות.
אחרי שכבר התאוששה והגיעה למצב של שש נקודות מהמקום הראשון באמצעות עשרה ניצחונות רצופים, שוב היא קרסה ברגע האמת עם תיקו ביתי עם מכבי פ"ת והפסד למכבי ת"א בחוץ.
מה עם המוטו הווינרי?
ברדה סוגר כבר שתי עונות וחצי בתפקידו. בעונה הראשונה, שבמהלכה הורד ברדה מעמדת המנהל המקצועי אל הקווים במקום רוני לוי, באר-שבע סיימה כסגנית האלופה. כך גם בעונה שעברה. אפילו בגביע ברדה כבר הספיק לזכות, גם כן לפני שנתיים. אז זה נעשה בקמפיין מרשים מאוד שכלל ניצחונות על מכבי ת"א בחצי הגמר ומכבי חיפה בגמר. לכן, יהיה זה מדויק להגיד שהפועל באר-שבע רושמת את העונה הכי פחות טובה שלה בשלוש השנים האחרונות. יש לכך גם סיבות אובייקטיביות: שחקנים בכירים עזבו, המחליפים שלהם לא הצליחו להשתלב וגם המלחמה בדרום ודאי לא תרמה.
"אני לעולם לא אסתפק במקום השני", זה היה המוטו שליווה את ברדה כשחקן. זאת הרוח שבאמצעותה הוא הפך את באר-שבע ממועדון תבוסתני למפלצת שזכה איתו כקפטן בשלוש אליפויות רצופות. לכן, התמודדות של הקבוצה תחתיו כמאמן על הגעה למקום השני בפעם השלישית ברציפות היא בטח לא הישג מקצועי שיש להתהדר בו.
נכון, התקציבים שמעמידה הבעלים אלונה ברקת לא דומים לאלו שהיו לקבוצה שזכתה באליפויות וגם בשנתיים לאחר מכן. אבל בכל זאת, גם בעונות האחרונות מביאה ברקת מהבית מיליוני שקלים שצריכים להעמיד קבוצה הרבה יותר תחרותית בליגה. מבחינת ברקת, ברדה הוא המאמן המושלם, בטח בהקשר של שקט מהיציעים. רוני לוי ולפניו יוסי אבוקסיס עזבו את הפועל באר-שבע כשהקהל היה נגדם. נגד ברדה קשה לאוהדים לצאת באותה מידה.
האם בכלל נכון עבור ברדה להיכנס לעונה רביעית בהבנה ששלד השחקנים לא יכול לקחת אותה לאליפות ולבעלים אין מוטיבציה לשפוך כספים על בניית סגל משודרג? לבאר-שבע יש אופציה להאריך את חוזהו בעונה נוספת ומבחינת המועדון אין שוב סיבה שהסעיף לא ימומש. זכייה בגביע שני בשלוש עונות תשפר את מעמדו מול ברקת בדרישה להגדיל את התקציב כדי להיאבק באמת על אליפות.
פורסם לראשונה: 01:30, 24.04.24
