ארועי אמש (שני) במשחק בין הפועל באר-שבע למכבי חיפה ממשיכים להסעיר את עולם הכדרוגל. עומר ליבנת, מייסד ומוביל ארגון החלוץ - הנחה את המאמנים והרכזים לקיים שיחות עם החניכים. ״הם מתאמנים יום יום והמשחקים האלה הם הדוגמה שלהם, אסור שאירועים כאלה יאפיינו את הכדורגל שלנו", אומר ליבנת.
"התמונות בהחלט קשות, ואני מקווה שההתאחדות והמשטרה ימצאו פתרון אמיתי לבעיות. זה בסדר שיש יריבות בין הקבוצות אבל עד שחוצים את הגבול ואמש נחצו כל הקווים האדומים. אלימות היא תופעה של הדרדרות, תנועה מגמתית, כאשר אין גבולות ואין עמדה ברורה, מערכתית וציבורית, של מה מותר ומה אסור, מה נכון ומה לא, האלימות תגיח כל פעם מחדש. אלימות במשחקי כדורגל אמורה להיות שייכת לעבר".
ליבנת טוען שבסקר שביצעו חברות 'פאנלס' ו'בצפר' נמצא כי רק 4% מההורים מעוניינים שהילד שלהם יהיה שחקן כדורגל. עוד נמצא כי מעל ל-30% לא מגיעים למגרשים בעקבות האלימות. "אם נוסיף לזה את אחוז הספורטאים הפעילים, שהוא בין הנמוכים במדינות ה-OECD, נבין שהתרבות האלימה במגרשים היא חלק מרכזי מכך שלא הצלחנו לעלות למונדיאל מאז שנות ה-70".
לדבריו של ליבנת, הפעילות צריכה להתמקד קודם כל בגינוי - אני שומע הרבה אנשים שאומרים "זה לא נורא, זה תמיד היה", או "לא צריך לעשות מזה סיפור", אז זה כן סיפור וכן עניין גדול.
"יש להרחיק גורמים אלימים מהמגרש - ללא מורא וחשש, לקנוס, לשפוט ולהעיף, אנשים וארגונים שמביאים אלימות למגרשים. יד אחת בין המועדונים, ההתאחדות, מערכת המשפט, השיטור ורוב האוהדים בישראל. בנוסף צריך לעודד הגינות - יש בלי סוף, שחקנים מרגשים, מעשים פורצי דרך, התנהגויות ערכיות, צריך רק לבחור לראות אותן ולנפנף בהן, לתת עליהן קרדיט ולשלוף את ה'כרטיס הירוק'.
"וכמובן, גם לתקשורת יש תפקיד פה, להפסיק עם ביטויי ה'מלחמה', 'חיים או מוות' ושאר כותרות ההסלמה. בחלוץ אנו מקיימים את ׳אות ההגינות׳ ובמסגרת זו הענקנו לשרן ייני אות השנה.
"בנוסף יש לקיים פעולה חינוכית רחבת היקף - מגילאי הילדים והנוער, גם למאמנים וגם לספורטאים. אין ספק שזו פעולה שלוקחת יותר זמן, אבל לטווח הארוך היא גם היחידה שתפסיק את התופעה. גם מפגשי קבוצות - תארו לעצמכם שלפני כל משחק ליגה, הקבוצות (ונציגי הקהל) היו נפגשות ל15-30 דק', לפטפט קצת, לשתות משהו ולתת לשני הקפטנים להגיד כמה מילים במשותף שישימו הכל בפרופורציה".
