שרי: "בבית עם כל האוהדים - יהיה שונה"
(באדיבות ONE)
אל תחשוב. אל תהרהר. אל תיקח את חצי השנייה לשפר את העמידה, להזיז את הרגל לנקודה טיפה יותר טובה. שחק, שחק! בעט לשער, תעשה מהר את הפעולה. אלוהים, תרוקן כבר את הראש, אתה לא משחק בגביע הטוטו, אתה בליגת האלופות. בצע או ששוב תפסיד.
אין לברק בכר סיבות לבוא לעצמו בטענות אחרי שלושת המשחקים הראשונים בליגת האלופות. התוכניות שלו היו חכמות ומדויקות. הבעיה היא ההוצאה לפועל, זריזות המחשבה של השחקנים שלו. הם עושים את המקסימום, עבודה נהדרת, למרות שאני מודע לבעייתיות שבהרעפת מחמאות על שלושה הפסדים. בנייה נכונה של סגל וצוות מקצועי איכותי הביאו אותה עד לכאן, אבל רק שחקני מכבי חיפה אחראים כעת למה שיקרה איתם, כי הם אלו שהגיעו לעמדה בכירה יחסית בקריירה שלהם וחייבים להבין איך בכל זאת הם נפתחים לשדרוג ולמידה, ומוסיפים לעצמם את המהירות בפעולות שעושה את כל ההבדל במעמדים האלה.
יש כאלו שישימו את הדגש על מהירות אחרת - זו שחסרה לבלמים ובאה לידי ביטוי בכדורי העומק של אנחל די מריה שגמרו את חיפה. אבל היא פחות רלוונטית בראייה כוללת, כי השגת תיאום בקו אחורי חדש יחסית יכולה לפתור זאת. באופן לא מפתיע, שלוש הדוגמאות נוגעות לשלושה שחקנים ישראלים, שיש להם כישרון גדול – אבל גם את ההיסוס הקטן הזה. זה תמיד איכשהו חסר לנו.
הנציג הראשי לתופעה הוא מאוויס צ'יבוטה, השחקן המתסכל ביותר עבור הקהל החיפאי, שקיבל מקום בהרכב בזכות הצמים. שוב אפשר היה לראות את מה שהביא אותו בדיוק לנקודה הזו בקריירה: יש לו פוטנציאל עצום, ולא סתם הוא במכבי חיפה, אבל הדריבלים היפהפיים שהפתיעו את הגנת יובה הסתיימו בידיים ריקות בגלל שקבלת ההחלטות שלו איומה. הכי גרועה שיש. הוא מאוד לא יעיל, שחקן התקפה שלא רושם שערים ובישולים, וזה מה שעומד בינו לבין קפיצת מדרגה בקריירה. זה בלט מאוד בקבוצות בהן עבר, אפילו הפועל כפר-סבא ובני יהודה, וכנראה מה שהוביל לכך שאיבד ממעמדו בלודוגורץ עד שוויתרה עליו. הרגע הזה בו השכבת את המגן צריך להסתיים בבעיטה מיידית, אבל צ'יבוטה מעולם לא ידע איך לעבור אליה מנטלית.
ואז ישנו דוד, דווקא אחרי פעולה מצוינת אחת שהסתיימה בשער. לקראת הסיום, כשקיבל מסירה גדולה מצ'ארון שרי (המצטיין של חיפה בסיבוב הראשון), הוא יכול היה לבעוט מיידית בשמאל - אבל כנראה לא הרגיש נוח, או שהתבלבל מהמצב, והמשיך עוד צעד קדימה, מה שגמר את המצב. הוא חשב יותר מדי. ואז בתוספת הזמן זה קרה גם לשון גולדברג, שבמקום לבעוט מיד ניסה לעצור את הכדור ולהכין לעצמו, וההזדמנות הלכה לעזאזל.
שני השערים של חיפה עד כה היו כיפיים לצפייה, והפרש 8:2 זה לא נעים ולא נורא. למרות שכולן ניצחו אותה בפער של שני שערים, אף אחת משלוש היריבות לא תזלזל בחיפה בשבועות הקרובים. אם שני אלמנטים יתוקנו, זה גם יכול להוביל לסנסציה ונקודות. הראשון הוא פתיחת המחצית השנייה - חיפה ספגה מבנפיקה בדקות 49 ו-54, מיובה בדקה ה-50, ומול פ.ס.ז' זה הגיע בדקה ה-69 אחרי שרק בנס לא נכבש שער ב-24 הדקות שלפני כן. זה מזכיר מאוד את תקופת וילי רוטנשטיינר כמאמן הנבחרת, שם ישראל הייתה מופתעת בכל פעם מחדש מההתאמות שעשתה היריבה. בכר צריך לשים דגש על הדקות האלה ועל איך שחיפה חוזרת למגרש. השני הוא העובדה שחיפה לא יוצרת מספיק מצבים, גם בדקות הטובות שלה. זה לא שאין שחקנים שיוצאים קדימה - אבל כאן מגיעה זריזות המחשבה שהופכת עמדה מסוכנת לניסיון ממשי.
פורסם לראשונה: 06:30, 06.10.22
